תמו ימי הזוהר של היצרנים הגרמניים?
שוק הרכב העולמי חווה תקופה סוערת, עם ירידה במכירות, שביתות עובדים, עלויות ייצור גבוהות ומלחמות מכסים. אך בין כל היצרנים, החברות הגרמניות, שפעם הובילו את הענף, הן מהנפגעות הבולטות ביותר. פולקסווגן (Volkswagen) מקטינה את כושר הייצור שלה, מרצדס (Mercedes-Benz) פרסמה אזהרת ירידה ברווחים והודיעה על תוכנית קיצוצים, וערך מניית BMW צנח במידה רבה בשנה האחרונה.
גורמים רבים עומדים מאחורי המשבר: רגולציות משתנות, תחרות מצד מותגים סינים, עלויות אנרגיה גבוהות, שיבושים בשרשראות האספקה מאז ימי הקורונה ומחסור עולמי בשבבים. נוסף על כך, בעבר היה השוק הסיני מנוע צמיחה עיקרי, ואילו כיום הוא נהפך למתחרה אגרסיבי. הנתח של המותגים הגרמנים בסין ירד מ־25% ל־15% תוך חמש שנים בלבד.
מעבר לנזק הכלכלי, מדובר במכה סמלית. תעשיית הרכב הייתה עוגן בגיבוש הזהות הלאומית הגרמנית - ממכונית בנץ הראשונה ב־1886 ועד דגמים אייקוניים כגון חיפושית ופורשה 911. אך נדמה כי עידן הרכב כ"מכונה עוצמתית ומהנה לנהיגה" מפנה את מקומו לעידן שבו חוויית המשתמש קודמת למנוע.
בעשורים האחרונים שמו יצרנים גרמנים דגש בעוצמה, בהנדסה ובדיוק, אך פחות במה שהמשתמשים באמת מחפשים כיום: חוויית שימוש דיגיטלית, נוחות למשפחה והסתגלות לרכב אוטונומי. טכנולוגיות אלו מפותחות בדרך כלל על ידי חברות טק - לא על ידי היצרניות עצמן.
מה יקרה בעתיד? נראה שהוא שייך לאותם "שחקנים חדשים" שחושבים אחרת. חברת BYD הסינית עקפה את טסלה ב־2024 ונהפכה ליצרנית הרכבים החשמליים הגדולה בעולם. חברת Waymo מקליפורניה כבר מפעילה צי של מוניות רובוטיות בערים מרכזיות בארצות הברית. בינתיים, חברות הרכב הקלסיות ממשיכות לשדרג מוצרים קיימים, אך לא מצליחות להציע חוויה שתענה על ציפיות הדור הבא של הנהגים או הנוסעים.
פרופ' פייטרו מיקלי (Pietro Micheli) מאוניברסיטת וורוויק טוען, כי גישת הדחיפה המסחרית, שהיא למעשה קידום מוצרים עם שיפורים נקודתיים ומינוריים, לא עובדת במציאות המשתנה. כדי להישאר רלוונטיים, יצרני הרכב חייבים לאמץ גישה של הקשבה לצרכים הסמויים של המשתמשים, פתיחות מחשבתית, התמודדות עם חוסר ודאות ונכונות לפרק הרגלים ישנים.
המכוניות של המאה ה־20 ייצגו עצמאות, מהירות וסטטוס. אך במאה ה־21 זה כבר לא מספיק. בלי שינוי מהותי בגישה, תעשיית הרכב הגרמנית עלולה להתדרדר מהצמרת העולמית לקיפאון תעשייתי.
