טובין מיובאים שעלה למדגם לא שוחרר
חברות ש.ר בית האופה והמאפיה של שולי מאזור, העוסקות בתעשיית המזון (מפעל לייצור פיתות, מפעל לייצור מאפים ובית ממכר למאפים), הגישו עתירה נגד משרד הבריאות - שירות המזון הארצי לבטל את ההחלטה על עיכוב של יותר מחודש וחצי של שחרור טובין מיובאים מסוג חמצן דו-חנקני שהן מייבאות.
בעתירה מצוין, כי העותרות מייבאות הן לשימוש עצמי והן משווקות מכלי חמצן דו-חנקני לתעשיית המזון. חמצן דו-חנקני ידוע גם בשם "גז קצפות" שכן הוא משמש במכשירים ליצירת קצפת בתעשיית המזון. הטובין משמשים גם בתחום הרפואה למטרות הרדמה, שיכוך כאב וטשטוש, אך העותרות אינן עוסקות בתחום זה ואינן משווקות את הטובין לתעשיית הרפואה.
העותרות טוענות להתנהלות פסולה ושערורייתית של שירות המזון הארצי במשרד הבריאות, התנהלות חריגה במודע ובאופן אקטיבי, אשר פגעה קשות בקשרים המסחריים שלהן עם לקוחותיהן ללא כל הצדקה ובלי שתועלה כל טענה לגבי חוקיות היבוא.
בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי מסוף חודש פברואר עלו כל הטובין של העותרות למדגם אקראי ולא שוחרר מייד לאחר המצאת האישורים והמסמכים הנדרשים, ללא סיבה נראית לעין.
שירות המזון, נאמר בעתירה, החל לדרוש מהעותרות מסמכים בשיטת הסלמי ולא בפעם אחת, כפי שראוי, בזמן שהשירות יודע היטב אילו מסמכים דרושים לו. על אף זאת הוא דורש מסמך, מקבל אותו, ממתין מספר ימים, ולאחר מכן דורש מסמך נוסף, מקבל אותו וחוזר חלילה. זאת בידיעה ברורה כי עיכוב המשלוחים גורם לעותרות נזקים רבים.
התנהלות קיצונית הייתה בסוף חודש פברואר, עת הטובין מעוכבים במכולות. מעבר לסחבת אינסופית ולעיכוב בלתי סביר בהתחלת הטיפול בתיקים, החל שירות המזון להערים קשיים ולהעלות דרישות קיצוניות ובלתי סבירות למידע ולמסמכים שאין בסמכותו לדרוש. שירות המזון דרש מהעותרות באופן בלתי חוקי מידע על לקוחותיהן. הדבר נעשה בעקיפין, כאשר השירות דרש דוחות רואה חשבון על שיווק מוצרי הקצפת בחצי השנה האחרונה, כולל אחוז השימוש בגז, ודרש היתר אחסון רעלים על אף שאין מדובר ברעל אלא בתוסף מזון.
לדברי העותרות, הן אינן יכולות למלא אחר דרישות לא חוקיות אלה, ושירות המזון ימשיך לעכב את הטובין כל עוד הן לא ייעתרו לדרישותיו המופרכות. מכאן נובעת עתירה בהולה זו - עקב חשש לקריסתן הכלכלית. לעותרות נגרמים נזקים כלכליים שגובהם כבר עתה 140,000 ש"ח (אחסנה ואי השבת מכולות לחברת השילוח). בתוספת הערבויות שהופקדו הסכום הוא 190,000 ש"ח.
בעתירה נטען כי ככל שלא ישוחרר המשלוח המעוכב בניגוד לדין, הרי שנזקי העותרות ינסקו למאות אלפי ש"ח, וזאת בתוך חודש בלבד. הדבר יביא לקריסתן הכלכלית. עוד נטען, כי העותרות עמדו בכל התנאים הדרושים לשחרור הסחורה, ואולם התנהלות שירות המזון הארצי, שהיא שרירותית, בלתי סבירה ובלתי מידתית, פוגעת באינטרס ההסתמכות שלהן ובזכויות היסוד שלהן, בכלל זה חופש העיסוק והזכות לקניין.
לדברי העותרות, הן ביצעו כל שנדרש מהן בהתאם לנוהל יבוא מזון רגיל החל על הטובין נשוא עתירתן, ומשכך יש לפעול בהתאם לנוהל זה ולהורות על שחרור מיידי של הטובין.
