נפילה בסופרמרקט בתקופת הקורונה

בחודש אפריל 2020, באמצע הסגר הראשון של מגפת הקורונה, יצאה ג', תושבת ירושלים, לקנייה בסופרמרקט השכונתי המשתייך לרשת מחסני שוק. ג' שימשה באותה עת מורה בבית ספר יסודי בעיר, ובשל עברה כרקדנית בלט, העבירה סדנאות ושיעורי ריקוד. היות שנהלי הסגר הראשון היו הקשוחים ביותר, היציאה לסופר השכונתי נחשבה לאחת היציאות היחידות המותרות, ובסניף עצמו הונהגו צעדי מנע רבים כדי להבטיח אי־הדבקה של הלקוחות.

בסיום הקנייה, כשהיא מחזיקה שני סלים רב־פעמיים כבדים ומלאי מוצרים, נסוגה ג' צעד אחד לאחור בדרכה החוצה. לדבריה, שיני עגלת מלגזה שהונחו על הרצפה במעבר הסמוך לקופות, ללא כל השגחה או סימון, גרמו לה למעוד וליפול בעוצמה על גבה.

לטענתה, עגלת המלגזה עמדה במקום ללא השגחה. אף עובד לא נכח במקום, ושתי שיניה הארוכות הונחו באלכסון, באופן שחסם את המעבר ויצר סכנה של ממש למי שנשא שקיות, סלים ואריזות. מיד לאחר שנפלה ניגש עובד מהסניף וסייע לה לקום, אך התרחק מחשש מהדבקה, כפי שהיה נהוג באותו זמן.

ג' סברה שמדובר בחבלה רגילה, וחזרה לביתה בלי לדווח על האירוע להנהלת המקום. בהמשך הערב, כשהכאבים החמירו, פנתה לסניף רפואה דחופה טרם של קופת חולים כללית באזור מגוריה. היא הופנתה לצילומי רנטגן אשר לא הדגימו שבר או חבלה, ולמעשה לא חשפו באותה עת כי היא סובלת מקרע בכתף, שהתגלה בבדיקות נוספות אחרי מספר שבועות.

מספר ימים לאחר נפילתה חזרה ג' לסופר מחסני שוק כדי לדווח על המקרה למנהל הסניף ולבקש את צילומי מצלמות האבטחה. לטענתה, מנהל הסניף גער בה על שלא דיווחה מיד, וסירב למסור לה את הסרטונים. במקום זאת ביקש ממנה להיכנס למשרדו, וקרא אליו עובד שהיה עד לאירוע. העובד כונה למיטב זיכרונה אבו סלאח, והוא אישר את דבריה.

משאישר העובד את אמיתות האירוע, ניסח מנהל הסניף טופס הודעה שבו פירט את גרסתה של ג'. בסיום החתים אותה על הטופס, אך לדבריה סירב לתת לה העתק.

לאחר שיצאה מהפגישה בידיים ריקות, ללא טופס וללא צילומי האבטחה, היא הביטה סביב, ולדבריה הבחינה באותה עגלת מלגזה, שלטענתה עדיין הונחה ללא השגחה ובאותה זווית מסוכנת. היא צילמה את המלגזה לשימוש עתידי.

על אף טיפולים שעברה האישה במשך חודשים, הכאבים לא חלפו, ומעת האירוע היא החלה לסבול קשיים ממשיים בתפקודה היומי. בשל כך פנתה למחלקה המשפטית של רשת מחסני שוק. בעדותה היא מתארת שיחה קשה מאוד עם עובדת המחלקה, שלאחר המקרה טענה החברה כי איננה שייכת למחלקה המשפטית אלא עובדת בהנהלת חשבונות.

לטענת ג', עובדת זו התקשרה אליה ב־11 ביוני 2020 וביקשה ממנה לתאר את נסיבות האירוע. בהמשך השיחה ביקשה מג' לשלוח לה מסמכים רפואיים, ואף שאלה אותה בבוטות "כמה כסף את רוצה?"

כעבור מספר חודשים פנתה ג' לחברתה המשמשת כעורכת דין, וזו ניסתה לנהל מגעים עם רשת מחסני שוק להשגת פשרה כספית. המגעים התמשכו, וג' סברה כי העניינים מטופלים. בשל הכאבים והמגבלות ובשל התדרדרות יחסיה עם בעלה, הזניחה ג' את הטיפול במקרה חודשים ארוכים.

אילוסטרציה

התביעה והפשרה

בספטמבר 2023 פנתה ג' שוב לחברתה עורכת הדין, ושאלה אותה כיצד התקדמו המגעים עם הרשת. זו מסרה לה שהמגעים העלו חרס בשל חוסר שיתוף פעולה מוחלט של הרשת. עורכת הדין המליצה לג' לפנות לעורך דין אחר המתמחה בתביעות נזקי גוף.

ג' פנתה לעורך הדין איתמר בן עמי, העוסק במימוש זכויות של נפגעי גוף ודיני נזיקין. הוא הגיש בשמה, בפברואר 2024, תביעה נגד רשת מחסני שוק המנהלת את הסניף שבו אירעה התאונה. בתביעה נטען כי הסניף הותיר מלגזה מסוכנת במעבר מרכזי ללא השגחה, גידור או אזהרה, וכך העמיד את לקוחותיו בסיכון ברור.

במחסני שוק הכחישו את התאונה וטענו שלא קרתה מעולם, וכן טענו כי בחלוף 4 שנים אי אפשר לשחזר מצלמות אבטחה ואין ברשותם כל טופס דיווח על תאונה. כמו כן אמרו כי הטיפול הרפואי שניתן לג' היה רק ימים אחרי התאונה, ואי אפשר להוכיח ממנו את התאונה. ייתכן שהטיפול הרפואי ניתן בעקבות חבלה אחרת, וממילא, לטענתם, הטיפול הרפואי לא הראה כל פגיעה גופנית והאירוע כולו לא התרחש. ג' לא נחבלה בסופר או שהיא "מלבישה" פגיעה מאוחרת שלה על אירוע מינורי שלא תועד.

בהמשך, משנקבע התיק לשמיעת ראיות וחקירת עדים, הגישה ג' תצהיר המתאר את מצבה. לדבריה, מאז האירוע היא סובלת מפגיעה ממשית בחיי היום־יום. בעבודתה כמורה היא מתקשה להרים את זרועה, לכתוב על הלוח ולבצע תנועות בסיסיות. בשל המגבלות והכאבים היא מתקשה ללמד בלט או להרים חפצים, ופעולות פשוטות כגון ניקיון, לבוש ובישול, נעשו מאתגרות.

רשת מחסני שוק הגישה תצהיר מטעם מנהל הסניף. המנהל טען כי חלפו חמש שנים כמעט מאז המועד הנטען, והוא אינו זוכר את האירוע. לדבריו, אף אחד מעובדי הסניף כיום לא זוכר את המקרה.

העדות היחידה לקרות האירוע, העיד, היה מייל שהגיע מלקוחה שסיפרה כי נפלה בסניף, וזאת כחודש וחצי לאחר המועד הנטען. במענה למייל, כך העיד, הוא שאל אותה מדוע לא דיווחה על התאונה מייד להנהלת הסניף, והיא השיבה לטענתו, "לא יצא לי." לדבריו, במייל האמור היא ציינה שמות של שני קופאים, פאדי ויזיד, שלטענתה סייעו לה, אך אלה אינם עובדים ברשת כבר שנים.

מנהל הסניף הדגיש בתצהירו כי לא ערך בירור מעמיק לאירוע. לטענתו, הטופס שמילא שיקף את דברי התובעת בלבד. כמו כן לא נמצא תיעוד השיחות עם מחלקת הנהלת החשבונות מאותו זמן, וגם לא אותר טופס ההודעה. עוד הוסיף המנהל בתצהירו, כי אם ג' אכן הלכה לאחור, כפי שהיא מעידה, ייתכן שזה מסביר מדוע לא הבחינה בשיני המלגזה. לטענתו מדובר ברשלנות תורמת מצידה.

ההליך התנהל בצל קשיים ראייתיים קשים: לא נמצא תיעוד מצולם לאירוע, לא אותרו עדים, וג' לא התלוננה על האירוע סמוך להתרחשותו. כמו כן קיבלה טיפול רפואי ראשוני רק זמן ממושך לאחר האירוע, וטיפול זה לא לימד על פגיעה גופנית ממשית. כך נקטעה למעשה השרשרת הסיבתית לפגיעה הנטענת.

אף על פי כן הציג עו"ד בן עמי חוות דעת רפואית ברורה, תיעוד טיפולי רציף ותיאור עקבי של המגבלות שמהן סובלת ג', לצד ראיות לפניותיה המוקדמות לסניף, למחלקה המשפטית ולעורכת הדין.

בסופו של דבר החלו הצדדים במשא ומתן והגיעו להסדר פשרה: הרשת תפצה את ג' ב־130 אלף שקלים באמצעות חברת הביטוח שמבטחת אותה, וזאת ללא קבלת אחריות לאירוע ולפנים משורת הדין. הסכם הפשרה הוגש לבית משפט השלום בבת ים אשר אישר אותו ונתן לו תוקף של פסק דין, תוך ביטול הדיון שנקבע לחקירת מנהל סניף רשת מחסני שוק.

עו"ד איתמר בן עמי www.ibalaw.co.il עוסק בכל תחומי הנזיקין והדין הפלילי, כולל תביעות חבות וביטוח, פגיעות גוף מנפילות ותאונות, מיצוי זכויות לנפגעי תאונות דרכים ותאונות עבודה וכן ייצוג וליווי של נאשמים וליווי נפגעי עבירה בהליך הפלילי ולאחר מכן בתביעות לקבלת פיצוי כספי.