בשר של חיות אקזוטיות
ישנם חובבי קולינריה המחפשים תמיד חוויה חושית שונה מהרוטינה של עוף או בקר, ומוצאים אותה במרחב הקטן של הבשרים האקזוטיים: יען, ביזון וקנגורו. תעשייה קטנה זו, שקרצה לצרכנים בזכות בשר אדום ורזה, חוותה צמיחה יציבה עד למשבר תקשורתי ב־2018 בצרפת. קמפיין רשת של פעילים למען זכויות בעלי החיים הביא לחרם צרכני ולצניחה ממשית במכירות, אף על פי שמכירת הבשרים שמגיעים מחיות אקזוטיות הייתה ונותרה חוקית לחלוטין.
מי שבוחר בבשרים אלו לא מחפש רק גימיק אלא איכות תזונתית וחוויה. מדובר בבשר אדום רזה, דל בשומן ועשיר בחלבון, בעל פרופיל טעמים מובחן: בשר יען מזכיר פילה מיניון, לביזון יש טעם עז, ולקנגורו אופי חזק ומרקם שנשאר רך מאוד גם בצלייה ברמת "רייר" הראשונית. הבחירה בבשרים אלו משתלבת במגמה העכשווית של צריכת פחות בשר, אך באיכות גבוהה יותר: השקעה בפינוק חד־פעמי, בדומה להזמנת נתחי בקר פרמיום כגון וואגיו היפני.
הדמיון הקולקטיבי נוטה לקשר בשר אקזוטי לציד לא חוקי בסוואנות של אפריקה, אך המציאות שונה בתכלית. שרשרת האספקה האירופית כפופה לבקרות וטרינריות קפדניות וניתנת למעקב מלא למכסות ציד. במדינות המוצא, ניהול החיות שונה מאירופה: באוסטרליה, למשל, ציד קנגורו מנוהל במכסות ונועד לווסת פיצוץ אוכלוסין אקולוגי, בדיוק כמו טיפול בחזירי בר באירופה. בדרום אפריקה, יענים גדלות בחוות מוסדרות.
בשר אקזוטי מציף שאלות מוסריות: מדוע אכילת צבי אירופי נחשבת מקובלת, אך זברה דרום אפריקנית מעוררת הרתעה? התשובה נמצאת בדרך כלל בהבדלים תרבותיים, בחינוך ובמטען הסמלי שאנו מייחסים לכל חיה, ולא בנתונים אקולוגיים אובייקטיביים.
כיום, בעקבות החמרת הרגולציה באירופה, נאסר היבוא של מינים רבים (כגון גמל או תנין), והמבחר הצטמצם. עם זאת הסקרנות של קהל היעד לא דעכה: מי שמעריך את הבשרים האלו מחפש חוויה ייחודית, ממש כפי שקורה עם צרכני שוקולד ממקור יחיד או גבינות בייצור ייחודי.
