אין קומבינה בקבינה

המשאית החזקה עם תא הנהג הגבוה שלה מקנה לנהג המשאית תחושת ביטחון. מחקרים רבים שנעשו ברחבי העולם מלמדים שחגירת חגורת בטיחות מגדילה את סיכויי ההינצלות של נהג המשאית בשיעור של 50%, וכי היא אמצעי ההגנה הפסיבי היעיל ביותר שקיים במשאית וברכב הפרטי.

המספרים מאלפים: באמצעות הגברת השימוש בחגורות הבטיחות אפשר להציל את חייהם של 7,000 איש לפחות מדי שנה, וזאת רק במדינות האיחוד האירופי. אבל למרות מחקרי השטח והממצאים החד-משמעיים לגבי יעילותה של החגורה, מתברר שרק מחצית מנהגי המשאיות חוגרים את חגורת הבטיחות.

שלל תירוצים

במחקר של ארגון ה-NTF השוודי לבטיחות בדרכים נצפו כ-700 נהגי משאיות והתקיימו ריאיונות עומק עם יותר מ-200 נהגי משאיות. נראה כי נהגי המשאיות כמעט תמיד חוגרים את חגורת הבטיחות בעת שהם נוהגים ברכב פרטי, אולם רק מחציתם חוגרים את החגורה בעת שהם עולים לתא הנהג של המשאית. בריאיונות העומק תירצו נהגי המשאיות את אי-החגירה במגוון תירוצים, ובהם קושי, חוסר נוחות, ו"בזבוז" הזמן הכרוך בחגירת החגורה ובניתוקה לסירוגין.

פתרון מלא לנושא זה - אין. החגורה, מעצם ייעודה, צריכה להיות צמודה לחזה כל הזמן. בזמן תאונה היא אמורה להתהדק באמצעות מותחנים לחזהו של הנהג. הפתרון שניתן לכך בשנים האחרונות הוא מגוון אמצעי כוונון, כדי שהנהג יוכל להתאים את החגורה לגופו ולאופן ישיבתו בתא הנהג. הפתרונות הטכניים האלו משפרים את הנוחות ומפחיתים את היעדר המוטיבציה לחגירה בקרב נהגים מקצועיים שמבינים את חשיבות החגירה.

בשלב ראשון הנהג חייב להיות מודע לצורך בחגירה. באיחוד האירופי יזמו תוכנית להכשרה רב-שנתית של הנהג המקצועי, שהיא חובה לתקפות רישיון הנהיגה. במסגרת ההדרכה הזאת מוסבר על חשיבות החגירה ברכב כבד. באיחוד רואים בנהג המקצועי מי שמשמש דוגמה לשאר הנהגים בכביש. אם הנהגים יראו שנהגי המשאיות ונהגי האוטובוסים חוגרים את החגורה, הם יבינו שגם הם חייבים לעשות כך.

עודף מסוכן של ביטחון עצמי

משנת 2006 חייבים גם נהגי משאיות במדינות האיחוד האירופי לחגור חגורת בטיחות. אלא שרק מחציתם, כאמור, אכן חוגרים אותה. לנהגים יש ככל הנראה עודף ביטחון הקשור למשאית הגדולה והחזקה שמכילה אותם. למעשה תא הנהג מועד לפורענות בתאונה "רגילה", ובמיוחד בתאונת התהפכות. הממצא המדהים ביותר הוא שרק 5% מההרוגים בתאונה במשאיות היו חגורים בחגורת בטיחות. במילים אחרות, 95% מההרוגים במשאית לא היו חגורים.

הבעיה הגדולה באי-החגירה היא תאונות התהפכות. במחקר שנעשה בארה"ב נמצא ש-52% מהרוגי המשאיות הכבדות (נהגים ונוסעים) נהרגו בתאונות עצמיות, כלומר תאונות התהפכות. על פי הנתונים בשטח התהפכות של משאית גדולה מגדילה את הסיכון למוות פי 30(!), והסיכוי של נהג המשאית החגור להיהרג קטן ב-80% מזה של עמיתו שאינו חגור. החגירה מפחיתה כמובן גם את חומרת הפציעות. מדי שנה נפצעים כ-23,000 נהגי משאיות ונוסעיהם בתאונות, מתוכם כ-4,000 סובלים מפציעות קשות.

שיעור החגירה הגבוה ביותר הוא בקרב נהגי משאיות המוגדרות "מסוכנות", לרוב עם סיכון רב יותר להתהפכות. שיעור החגירה הגבוה ביותר, כ-75%, הוא בקרב נהגי המכליות ובקרב נהגים הנוסעים עם נתמך המוביל חומרים מסוכנים. בשנים האחרונות נרשם גידול חד במספר נהגי המשאיות בארה"ב שהחלו לחגור חגורות בטיחות. סקר קודם העלה שרק 61% ו-67% מנהגי מכליות ומובילי חומ"ס חוגרים חגורות בטיחות, בהתאמה.

חוסר מודעות בחברות הקטנות

החוקרים מעריכים כי מבצעי הדרכה ומבצעי הסברה תורמים רבות להעלאת המודעות, וזאת עקב שיעור החגירה שגדל במידה ניכרת בציי הרכב הגדולים. בחלק גדול מהם קיים מערך הדרכה ממוסד והנהגים מקבלים הסברים והדרכות, ובחלק מהמקרים גם מופעלים אמצעי פיקוח. מנגד, בחברות התובלה הקטנות והמקומיות יש עדיין שיעור חגירה נמוך במיוחד - פחות מ-50%.

חברות התובלה המקומיות אינן מקבלות את המסרים וההדרכה, וייתכן שגם אין להן מוטיבציה לעודד את החגירה. כיוון שכך, יש כוונה להתמקד בהדרכה ובהסברה גם בחברות התובלה המקומיות.

60 שנים לחגורה התלת-נקודתית

וולוו תציין בקרוב 60 שנה להצגתה של חגורת הבטיחות בעלת שלוש הנקודות, המצאה שהצילה יותר חיים בתאונות דרכים מכל מערכת טכנולוגית אחרת. למרות שחגורת הבטיחות הזו נמצאת ברכב זה חצי מאה, השימוש בה בקרב נהגי משאיות במספר מדינות נמוך עד להדאיג. בכבישי שוודיה רק ארבעה מתוך עשרה נהגי משאיות משתמשים בחגורה, ולעומתה צרפת, בזכות מדיניות אכיפה מחמירה, העלתה את שיעור השימוש ל-80%. תוצאות ההימנעות משימוש בחגורות בטיחות מתועדות היטב בחקר תאונות הדרכים של וולוו. מתוך 15 נהגי משאיות שנהרגו בשוודיה בשלוש השנים האחרונות, רק אחד חגר את חגורת שלוש הנקודות. בוולוו טוענים שהבעיה היא שלאדם אין מד מהירות מובנה בגופו, ולכן הנהגים אינם חשים במהירות כגורם סכנה, בייחוד כאשר הם יושבים גבוה - במשאית גדולה וכבדה.

במשאיות יש אומנם מערכת תזכורת לחגירת חגורות הבטיחות, אך הנהג עצמו צריך להיות מודע לסיכון העצום שיש בנהיגה ללא חגירת חגורת בטיחות. עוד נטען בוולוו משאיות, שכל מערכות הבטיחות שמספקת החברה נעקפות כאשר לא מאפשרים לחגורת הבטיחות להצמיד את הנהג למושבו בעת תאונה.

המסקנה מכל אלה פשוטה. חגורת בטיחות עשויה ליצור את ההבדל בין חיים למוות. אי לכך כל תירוץ של אי-חגירה איננו רלוונטי. כל אמצעי הבטיחות שמפתחות החברות ברחבי העולם ואשר נשענים על טכנולוגיה מתקדמת לא יסייעו דיים כל עוד הנהג לא יחגור את חגורת הבטיחות. חברות התובלה והנהגים חייבים להבין זאת, ונהג מקצועי חייב לשמש דוגמה.

מיתוסים מופרכים

נהגי משאיות מחזיקים בכמה מיתוסים מופרכים לגבי חגורת הבטיחות.

המיתוס הראשון הוא השכיח ביותר: חגורות בטיחות אינן נוחות ומגבילות את תנועת הנהג. בפועל, מרבית הנהגים נוכחו לדעת שברגע שחגרו נכון את החגורה והתאימו אותה לגופם ולמיקומם בתא הנהג (חיק וכתף), חוסר הנוחות והגבלת התנועה הצטמצמו למינימום.

המיתוס השני הוא שחגירת חגורת הבטיחות נתונה להחלטתו האישית של הנהג ואינה משפיעה על אף אחד אחר מלבדו. בפועל, אי חגירת החגורה ועקב כך פציעה חמורה (או מוות בתאונה חלילה) משפיעים על משפחתו של הנהג, על ידידיו ואוהביו, ועלולה להשפיע על משתמשים נוספים בכביש אם הנהג שאינו חגור יאבד שליטה במשאית. החגירה היא חובה על פי חוק והתקנות מחייבות בכך את הנהג, ולכן החלטה לא לחגור היא הפרת החוק.

מיתוס שלישי הוא שחגירת החגורה תימנע מהנהג לברוח מהמשאית אם יפרצו בה עשן או אש, או שהיא תעכב אותו. המציאות מוכיחה אחרת. החגורה מפחיתה מאוד את הסיכון שהנהג יאבד את ההכרה בעת תאונה, והמשמעות היא שלאחר התאונה ופריצת האש הוא יכול להשתחרר בקלות מהחגורה ולהימלט מתא הנהג. הממצאים הסטטיסטיים מלמדים שפריצת אש מתרחשת בפחות מ-5% מהתאונות שמעורבות בהן משאיות כבדות.

על פי המיתוס הרביעי, עדיף להיזרק מתא הנהג מאשר להישאר בתוכו בשעת תאונה. מניתוח תאונות שמעורבות בהן משאיות עולה תמונה אחרת: הסיכוי של נהג המשאית להיהרג בתאונה גבוה פי ארבעה(!) אם הוא נזרק מתא הנהג במהלכה. יותר ממאתיים נהגי משאיות נהרגים מדי שנה לאחר שהם נזרקים מתא הנהג החוצה במהלך תאונה.

המיתוס החמישי קשור לזמן החגירה. נהגים רבים טוענים כי חגירת החגורה והסרתה 20 פעמים ביממה גוזלת מזמנם. בפועל, חגירת החגורה גוזלת בממוצע שלוש שניות. גם אם מכפילים זאת בעשרים פעמים ביממה, כל הטרחה מסתכמת בדקה אחת.

ההילה המקצועית אף היא קשורה למיתוס. נהגים רבים מאמינים שנהגי משאיות מקצועיים וטובים אינם זקוקים לחגורות הבטיחות. אמנם הסיכוי שנהג מקצועי טוב יגרום לתאונה נמוך, אך לא הכול נתון בידיו. מספיק שנהג אחר יפגע בו, או שייתקל במזג אוויר גרוע, בכשל מכני, בצמיג שהתפוצץ וכדומה, כדי שתיגרם תאונה.

המיתוס השביעי קשור לגודל המשאית. נהגים מאמינים שהמשאית הגדולה תגונן עליהם בשעת תאונה, ולכן חגורות הבטיחות אינן נחוצות. המציאות אחרת לחלוטין. בבדיקה שנעשתה בנושא זה בארה"ב נמצא שמתוך 805 נהגים ונוסעי משאיות כבדות שנבדקו בשנה, 395 נהרגו בתאונות לאחר שלא היו חגורים בחגורות בטיחות. 81% מתוך 217 ההרוגים שנזרקו אל מחוץ לתא הנהג לא היו חגורים. אם כן, גודלה של המשאית אינו מבטיח הגנה לנוסעיה.

מיתוס שמיני קשור למהירות. על פי הסברה השגויה, נהגים שנוסעים לאט אינם זקוקים לחגורה. אלא שעל פי חוקי הפיזיקה, כבר במהירות של 50 קמ"ש הנהג עלול להיהרג. בתאונה חזיתית במהירות כזו, הנהג נזרק לכיוון השמשה במהירות וראשו ניתך בה. לשם השוואה, זו המהירות המתקבלת כאשר אדם נופל מבניין בגובה של שלוש קומות ופוגע ברצפה.

המיתוס האחרון קשור למאפייני החגורה. נהגי משאיות רבים סבורים שחגורת מותניים מקנה בטיחות מספקת בשעת תאונה. ניתוח תאונות מלמד שרק חגורה אנרטית בעלת שלוש נקודות מספקת הגנה טובה. חגורת מותניים אינה מונעת מגבו של הנהג לנוע קדימה לעבר גלגל ההגה, והתוצאה עלולה להיות פגיעה קשה, עם אפשרות לאובדן שליטה על ההגה והחמרת מאפייני התאונה.