מניעת התהפכות של רכינות

משאיות עובדות קשה: מעמיסות עפר, חצץ וסלעים, משנעות אותם בתוואי שטח בעייתי, ולבסוף פורקות את התכולה. התפקוד התקין של משאית עד הפריקה מצריך שלדה חסונה, מערכת העברת כוח שמאפשרת תנועה עם מטען כבד, היגוי שמאפשר שליטה ברכב גם בתנאים קשים במיוחד של סלעים, חול ובוץ, וכמובן - מערכת תמסורת איכותית שמאפשרת הילוכי כוח ואף תצורת הינע המאפשרת הנעה בכל הגלגלים. בקצה השרשרת נמצאים הצמיגים, המקשרים בין המשאית לשטח. אלה צריכים להיות איכותיים, ולהתאים למשקל ולתנאי השטח.

שלב העבודה האחרון הוא פריקת המטען. בשלב זה נדרשת זהירות יתרה, ובו בזמן העבודה צריכה להיות אפקטיבית. הרכינה מיועדת הן לנסיעה בכביש והן לעבודות שטח, להעמסה של חומרי מחצבה, עפר, חצץ ואספלט, ופריקתם בשטח. המשאית צריכה לגלות יעילות כלכלית, כלומר לבצע שינוע מהיר של החומר, לנסוע מהר בכבישים סלולים (וגם שאינם סלולים), לתמרן בזריזות בדרכי עפר ולאפשר פריקה של החומר במהירות. עליה לייעל ולמקסם את מחזורי העבודה ביום עבודה.

רכישה נכונה

עבודה עם רכינה מצריכה ידע מקצועי רב. ההתחלה היא רכישה נכונה. זה המקום להתייעץ עם מקצוענים בענף ולבחון דגמים מתאימים. יכולים לסייע מהנדסי השירות של יבואני המשאיות, שיספקו מידע על הדגמים המתאימים ביותר למגוון המשימות המורכבות שמיועדות לרכינה.

לאחר מכן כדאי להתייעץ עם קולגות. אלו יודעים, לפעמים טוב יותר מכל גורם אחר, אילו דגמים אמינים וכלכליים. לניסיון בשטח אין תחליף, ואפשר להיעזר בניסיון של אחרים לפני הרכישה. לאמינות הטכנית יש ערך עליון. משאית רכינה כבדה שמושבתת בשל תקלה, היא סיפור יקר מאוד. יותר מ-2,000 ₪ ליום, וזאת בלי להביא בחשבון את עלות העבודה והחלפים, ואולי גם את שכר הנהג המושבת. ככל שימי ההשבתה מתרבים, צריך למצוא משאית חלופית שתתפקד באתר ותשלים את מחזורי העבודה החסרים.

אחרי שבוחרים משאית, צריך לבחור את היצרן ואת סוג המרכב הרכין. חלק רבות מחברות התשתית, ובפרט הגדולות שבהן, לא רוכשות רכינות מיד שנייה בשוק, אלא מעדיפות לרכוש משאית חדשה ורכינה חדשה, שישרתו אותן במינימום תקלות בשנות העבודה הראשונות והפרודוקטיביות ביותר.

הניסיון בשטח מלמד, שרכינות שונות זו מזו מרעותה. אפילו הבסיס, הפלדה, אחר. יש יצרנים שמשתמשים בפלדה פשוטה, יש שבוחרים פלדה איכותית העמידה במכות ובשחיקה, וישנם יצרנים שבונים מרכבי רכינה המשלבים כמה סוגים של פלדה.

מחירה של הפלדה האיכותית גבוה בהרבה מזה של הפלדה הזולה כמובן. מנגד, היא מחזיקה מעמד בתנאי עבודה קשים במיוחד ולאורך זמן. כיוון שכך, יש לבדוק היטב מה מציע היצרן. עם זאת לא תמיד יש לבחור במרכב החסון והיקר ביותר. אם ידוע שהרכינה תעבוד בתנאים קלים יחסית, ייתכן שיש מקום לפשרות. מנגד, במרבית המקרים לא ידוע מה יהיו תנאי העבודה העתידיים של הרכינה, וייתכן שבשלב מסוים היא תידרש לעבודות מאומצות. יש להתחשב בכך כבר בעת הרכישה. בכל מקרה, יש להקפיד שההסכם מול יצרן הרכינה יהיה ברור וחד-משמעי באשר למבנה המרכב הרכין וסוג הפלדות.

השלב השני לאחר הרכישה הוא בנייה של המרכב, תת השלדה של הרכינה, הקורות התומכות ומערכת ההרכנה. בוכנת הרמה איכותית, המגובה במערכת הידראולית חזקה ואמינה, תבטיח שהרכינה תעבוד בשטח ותהיה פחות מושבתת בגלל תיקונים. למוניטין של היצרן יש תפקיד מכריע. ההמלצה החד-משמעית היא לא להתפשר לגבי בוכנת הרמה ורכיבי המערכת ההידראולית. פשרות כאלה יעלו לאחר מכן ביוקר.

שמים דגש בבטיחות

עבודה עם רכינה משמעה עיסוק בציוד כבד ויקר שמועד לפורענות. הנהג חייב לעבור הדרכה מלאה ולהתלוות לנהגים מנוסים בטרם עלייתו להגה. חייבים להכיר את שיטת העבודה, לדעת היכן ואיך להעמיס, כיצד צריך לנסוע בתוואי השטח (חול, בוץ), וחשוב מכל: כיצד לפרוק מטען בבטחה בעת העלאת המרכב. בזמן הפריקה מרכז הכובד של המשאית עולה, ואם השטח עקום או לא מיוצב, פריקה לא נכונה תייצר סכנת התהפכות. תאונה במקרה של התהפכות מסווגת על פי הסטטיסטיקות כתאונה קשה או קטלנית בדרך כלל, עם נזק עצום (ולרוב בלתי הפיך) הן למשאית והן למרכב. אם למשאית רתום גרור, הנזק עשוי להיות גדול יותר.

בשנת 2018 נעשה בארה"ב ניסיון לבודד את התאונות שבהן מעורבות רכינות מתוך סטטיסטיקת התאונות הכללית. קרוב ל-6,000 פציעות נקשרו לתאונות שבהן היו מעורבות רכינות, והיו קרוב ל-400 הרוגים. אי אפשר להתעלם מהמספרים.

הניתוח הסטטיסטי העלה ממצא מפתיע: ב-41% מהמקרים נפגעו אנשים בקרבת המשאית. לפיכך הכלל המנחה הוא לעולם לא לפרוק מטען ליד אנשים או כלי רכב אחרים. יש להימנע מהרכנה כאשר משאיות חונות זו לצד זו או כאשר אנשים נמצאים באזור העבודה. רוב מקרי המוות הקשורים למשאית רכינה, קשורים לרכינה שהתהפכה. לעיתים נפצעים דווקא עובדים בסביבת רכינה - מפעילים של צמ"ה, מודדים ועובדים אחרים.

עוד עלה, כי 8% מהמקרים קשורים לפציעות במהלך תחזוקת הרכינה. 3% מההרוגים נלכדו בין תת השלדה של המרכב הרכין לבין שלדת המשאית. יודגש, כי אסור לנהג או לאיש תחזוקה להיות מתחת לרכינה כשהיא במצב מורם. תקלה במערכת ההידראולית עלולה לגרום פציעה קטלנית. התקן הישראלי מחייב התקנת רגלית תמיכה כאשר יש לבצע תיקונים ברכינה כשהיא במצב מורם.

בשלב הראשון יש לדאוג להדרכה. חייבים לתדרך את המעמיס (לרוב כלי צמ"ה מסוג מעמיס אופני) לפזר את החומר במהלך העמסה באופן אחיד. הכוונה היא לא להעמיס את צידו הקדמי או האחורי של הנתמך הרכין, אלא שהפיזור ייעשה באופן אחיד לכל ציר האורך והרוחב של הרכב. נהג המשאית חייב להיות ערני לנעשה, למרות שהוא נמצא בדרך כלל בתא הנהג הממוזג בעודו ממתין להעמסה.

אם מדובר בתומך (סמי טריילר) שמחובר אליו נתמך רכין, עבודת ההעמסה של הנתמך צריכה להתבצע רק כאשר הוא רתום לתומך (המשאית). כידוע, תהליך העמסה מתבצע במחזוריות, ופיזור החומר על הרצפה איננו אחיד. העמסה בלי משאית פוגעת במידה ניכרת בייצוב הנתמך ועלולה לגרום להתהפכותו במהלך ההעמסה. יש לוודא שהתומך והנתמך ממוקמים על פני משטח מיושר ככל האפשר. הפרשי גובה ביניהם עלולים לגרום התהפכות.

פריקה בטוחה

תהליך ההרכנה הוא המסוכן ביותר. ישנם הבדלים בתהליכי הפריקה של סוגי מטען שונים. נדרש תרגול כדי ללמוד כיצד חומרים שונים 'זורמים' מהמרכב בזמן ההרכנה שלהם. כך לדוגמה עלול להיווצר כשל, ודלת הפריקה האחורית לא תיפתח. התפלגות לא אחידה של העומס עלולה להפחית את יציבות המשאית ולגרום התהפכות. לחות גבוהה עלולה לגרום להידבקות חומרים ולהיצמדותם למרכב בעת ההרכנה.

פריקה של חומר שנדבק לדפנות הרכינה אינה דומה לפריקה של חול או חצץ. חומרים מסוימים 'נתקעים' במרכב הרכינה עקב הרכבם או מצבם הטבעי. אסור 'לשקשק' את הרכינה באמצעות המערכת ההידראולית כדי לנער את החומר מהדפנות. אם עובדים עם חומרים שאינם נשפכים בקלות מהרכינה, יש להפחית את העומס בקצה העליון של המרכב ולהעמיס פחות מטען (במקום עומס מלא). כלל זה נכון גם לחומר שאינו דביק.

במהלך ההרכנה אין לבצע נסיעה ועצירה לסירוגין לצורך ריקון של החומר מהמרכב. פעולה זו, בפרט כשהבוכנה מורמת, גורם להפחתת היציבות ולסכנת פגיעה של המרכב באובייקטים אחרים. באופן כללי, יש להימנע ככל האפשר מנסיעה עם רכינה במצב מורם. הבוכנה צריכה להיות במצב תחתון בעת תזוזה של המשאית.

גם סוג המשטח שעליו עומדת הרכינה משפיע על תהליך הפריקה, ולפיכך על רמת הסיכון בעבודה. יש להימנע ככל האפשר מפריקה של חומר כשהרכינה נמצאת על תוואי שטח רך. התחלת פריקה במצב זה היא מקור מועד להתהפכות. גם אם המשטח נראה סביר, אין ודאות שהוא מהודק. אם פני השטח אינם דחוסים היטב, הקרקע מתחת למשאית עשויה לזוז, והדבר גורם לגלגלים להתמקם באופן שאינו אחיד. עקב כך מרכז הכובד משתנה ועשויה להתרחש התהפכות.

עוד לפני התחלת ההרכנה יש לשים לקווי מתח בקרבת הרכב. נגיעה של הרכינה בקו מתח עלולה לגרום במקרה קיצון להתחשמלות הנהג, ואף למותו. בכל מקרה של פגיעה בקו חשמל, או אפילו חשד לפגיעה, יש לצאת מייד מהרכב. אפשר לחזור אליו רק לאחר שהופסקה בוודאות זרימת החשמל לאותו קו.

לא מדובר רק בקווי מתח. ייתכנו אובייקטים אחרים שנמצאים מעל הרכינה, כגון עצים, סולמות ועמודים. אסור לפרוק בלי לבדוק תחילה שהאזור פנוי, ואם יש אובייקטים בסביבה, להיעזר בסיוע ובהכוונה של אחד מאנשי האתר.

שימוש במייצבים ובבקרת יציבות

המייצב של הרכינה הוא אמצעי פשוט וזול יחסית לשיפור היציבות. משום מה בישראל כמעט לא משתמשים בו. ישנם מספר סוגים של מייצבים כגון scissors-type stabilizer (מייצב מספריים מתפתל אחורי) שמעניקים בטיחות בעת הטיה. חוזק פיתול גבוה ב-30% מסופק על ידי מייצב מסוג מספריים עם חתך טרפז אופטימלי. עם תכנון נכון של מבנה הרכינה, מובטחת יציבות הטיה גבוהה.

מערכת יציבות הרכינה אינה דבר חדש. העלות גבוהה מעט בשל הצורך בחיישנים ובבקרה ממוחשבת, אולם היעילות שלה במניעת התהפכות גבוהה שבעתיים. כשהמערכת מרגישה שהמשאית מתקרבת לסף התהפכות, היא מתריעה בתא הנהג, ובדרך כלל עוצרת את תהליך ההרכנה. כך נמנע נזק עצום ששווה עשרות מונים מעלות התקנת המערכת. רק חברות מעטות בארץ התקינו מערכת כזאת במשאיות שברשותן.

קצת לפני שמתחילים לפרוק, יש להנמיך את מתלי האוויר. אם לרכינה יש מתלי אוויר, הנהג חייב להנמיך אותם למינימום גובהם, ובכך למנוע, או לפחות להקטין ככל האפשר, את גמישות כריות האוויר של המתלים. הדבר תורם ליציבות הרכינה. אם לרכינה יש כריות אוויר, כדאי להתקין מערכת שמנמיכה את מתלי האוויר אוטומטית, כדי שהפעולה לא תהיה תלויה בזיכרון של הנהג לעשות כן.

לפני תחילת הפריקה של החומר, יש להבטיח שיש מספיק מרווח לפריקה חופשית מאחורי הרכינה. הדלת האחורית של הכינה חייבת להיפתח בחופשיות, ואסור שהחומר שנשפך מהרכינה ייחסם על ידי אובייקט כלשהו, בכלל זה החומר שנפרק מהרכב בפריקה קודמת. חסימת הפריקה עלולה ליצור בתהליך ההרכנה מכשול שאינו ידוע לנהג ולערער את יציבות הרכב בהרכנה. ההמלצה היא להתקדם עם הרכב גם במצב של פריקה 'חופשית', כך שהחומר הטרי שנפרק מהרכינה לא ייהפך למחסום בעצמו.

העיקרון המנחה הוא שאסור שייווצר מצב בתהליך ההרכנה שבו הצילינדר יהיה נתון להשפעה של כוחות צידיים. כוח צידי כגון תוואי שטח פריקה עקום, עלול לגרום התהפכות הרכינה. גם העמסת חומר בצד אחד של הרכינה מייצרת כוחות צידיים גדולים. הנהג חייב לוודא זאת בטרם החל בפריקה. רוחות חזקות עלולות להשפיע על יציבות ההרכנה, לפיכך מומלץ להימנע מעבודה עם הרכינה כאשר יש רוחות חזקות במיוחד.

בסוף העבודה יש להקפיד שהמרכב הרכין יורד למטה עד הסוף. שלדת המרכב הרכין צריכה להגיע עד לתת השלדה התחתונה, כלומר זו על גבי זו. אחרי דקה ידית הבקרה צריכה לעבור אוטומטית ממצב הורדה למצב סרק, גם אם הנהג שכח לבצע זאת בעצמו.

תחזוקה מכנית

הרכינה היא אמצעי עבודה שעובד קשה כל היום. כיוון שכך, חשוב מאוד להקפיד על תחזוקה מעולה שתמנע כשל מכני. הכוונה למנגנוני הרמה פגומים ועד לחץ לא אחיד בצמיגים.

יש לתחזק היטב את המערכת ההידראולית. להחליף מסננים ושמנים בהתאם לנחיות היצרן, לגירז את צירי המערכת ולטפל מייד בכל תקלה. טיפול שוטף יפחית את הסיכון לתקלות לא צפויות במהלך העבודה. מומלץ לאת עבודות התחזוקה יבצע איש מקצוע שבקיא במערכת. טכנאי מקצועי הכרחי כאשר מתבצעת עבודה בשסתומי המערכת ובכוונון הלחצים. כל צילינדר חייב להיות מכוונן ללחץ העבודה הנכון. ישנם לחצי עבודה מוגדרים שקבע יצרן המערכת לכל אחד מהצילינדרים ולכולם יחד. אסור שהלחצים יעברו את הוראות היצרן. הלחצים רשומים בתווית היצרן שנמצאת על כל צילינדר.

יש לבדוק בקביעות את רמת השמן במערכת. אסור שרמתה תפחת מהמינימום המותר. הכמות המינימלית מיועדת להבטיח שהבוכנה תוכל להתרומם עד הקצה במהלך שלה.

יש למלא אך ורק שמן הידראולי איכותי, כפי שקבע יצרן המערכת. סוג השמן שנבחר קשור לטמפרטורה הסביבתית ולטמפרטורת העבודה. פעם אחת בשנה לכל היותר יש להחליף את השמן במערכת כולה.

כל בעיית תחזוקה או בעיה מכנית שמקטינה את יציבות הרכינה, עלולה לגרום התהפכות. חובה לשמור על התקינות של מערכות המתלים (בפרט האחוריות), בוכנות ההרמה (כולל שימון וגירוז) ולוודא שהדלתות האחוריות מתוחזקות ופועלות היטב. כאשר דלת תא המטען אינה נפתחת, העומס עובר לחלק האחורי של המרכב, והדבר עלול לגרום התהפכות.

הבדיקה היומית צריכה לכלול בדיקה שיש שמן במערכת, התבוננות כללית בזרנוקי השמן ובמחברים. יש לוודא שאין נזילות של שמן הידראולי, לוודא שהמחברים המהירים סגורים כהלכה ולא השתחררו. מבט מהיר בזרועות התומכות את הצילינדר ובברגים המהודקים - להבטיח שלא יהיו הפתעות בעבודה. הכוונה היא בעיקר באזור חיבורי צילינדר הבוכנה והפינים למרכב הרכין.

הקפדה על ההוראות תבטיח עבודה שקטה ובטוחה לאורך זמן. התעלמות מההוראות עלולה להביא לתאונות יקרות, ובמקרים מסוימים אף תאונות קשות וקטלניות. את ההוראות צריך לשנן, ויש לוודא שכל נהג יודע אותן. הדרכה מיוחדת צריכה להינתן לנהגים שמתחילים לעבוד על רכינות, גם אם עבדו שנים רבות על משאיות ונתמכים שאינם רכינות. יש לקבוע נהלי בטיחות ומדיניות ברורים, ולמסד הדרכת מודעות לנהגים ולכל צוות התפעול בשטח.

המלצות נוספות בסרטון שהפיקה יצרנית הבוכנות לרכינות, חברת HYVA: