נפל דבר

כ-1,000 מטענים נשמטים מכלי רכב בכבישים מדי שנה וגורמים תאונות - כמעט שלוש תאונות ביום בממוצע. "תאונות המטענים" מסתיימות בדרך כלל ללא הרוגים. אבל לפעמים זה אחרת. זכורה התאונה הקטלנית המצמררת בכביש 6, שבה נהרג אדם ו-15 נפצעו. התאונה נגרמה לאחר שמוטות ברזל ניתקו ממשאית ופגעו באוטובוס. בשלהי ינואר האחרון התרחשה תאונה דומה סמוך ליישוב כרכום שבגליל. מטען (חלקי גשר) נשמט ממשאית ופגע במיניבוס עם תיירים. תשעה אנשים נפצעו. בנס לא היו נפגעים בנפש.

מתצפיות של עמותת אור ירוק (נערכו באמצעות חברת אמן בשנת 2012) עולה שחמישית ממובילי המטענים עושים זאת באופן מסוכן ולא תקין. בסך הכול נבדקו כ-700 כלי רכב שהובילו מטענים, ו-144 מהם הוגדרו בלתי תקינים. כפי הנראה לא פורסמו סקרים עדכניים יותר בנושא, אולם בהיעדר שינויים בתחום ההדרכה לנהגים, אין סיבה להעריך שהיה מפנה חיובי בתחום הובלת המטענים הבטוחה.

כל כך מקומם. אין דבר קל יותר מאשר להיות נהג מקצועי בישראל. כל שנדרש הוא לעמוד במבחן העיוני ובמבחן הנהיגה הרשמי, לקבל את הרישיון, ולהתחיל לנהוג. ההכשרה בתחום המטענים שולית מאוד ואף לא קיימת.

בכבישי הארץ נעים מדי יום רבבות משאיות המובילות מטענים במגוון גדלים ומשקלים. הדבר מצריך הכשרה והתנסות. חלק מהנהגים, בהיעדר ידיעה, מוביל את המטען באופן רשלני ומסוכן, הווה אומר שהמטען יכול להשתחרר במהלך הנסיעה ואף להביא לידי התהפכות של הרכב.

בעקבות ממצאי התצפיות של עמותת אור ירוק נטען: "על משטרת ישראל להגביר את האכיפה כנגד נהגים מובילים, כדי לוודא כי המטען קשור ומאובטח כהלכה. במקביל, יש לבצע הדרכה מקצועית ואיכותית לרבות תרגול מעשי ולימוד נהגים חדשים לקשור ולאבטח את המטען בצורה בטוחה".

זאת בדיוק הבעיה. אחד האלמנטים הבטיחותיים והכלכליים החשובים ביותר בנהיגת משאית "נשכח" בישראל. עיגון מטען באופן לא בטוח עלול להביא לידי תאונת דרכים קשה ואף קטלנית, ולנזקים כלכליים אדירים. מדובר בנזק למטען ובנזקים עקיפים שקשורים לפקקי ענק שעשויים להיגרם. הנזקים עלולים להיות גבוהים עשרות מונים אם בתאונה מעורבים חומרים מסוכנים. "מטען נשמט על הכביש" פירושו נהג שלא עבר הדרכה בקשירת מטען, והעיגון היה רשלני. אף לא אחד, גם לא בוחני משטרת התנועה, לא מסוגל לבדוק את העיגון בבדיקה אקראית בכבישים, וחקיקה מסודרת אינה בנמצא.

תקנה 85 בתקנות התעבורה כללית מאוד, ומחייבת בדיקה שחלוקת המשקל של המטען של הרכב וסידורו יאפשרו הובלת המטען בבטיחות וביציבות, וכן שהמטען, מכסהו ומכסה הרכב יהיו מחוזקים היטב, באופן שלא יישמטו ולא יתרופפו עקב הנסיעה או מחמת הרוח.

הכשרה והדרכה לנהג המקצועי

באירופה כבר הגיעו מזמן להכרה שהנהג המקצועי חייב לעבור הדרכה ואימונים תקופתיים כדי לשפר את הידע התיאורטי שלו ולהעצים את כישוריו המעשיים בנהיגה. במועצת השוק האירופי אף הוחלט לעגן את מערך ההדרכה התקופתי בדרישות התקינה. תוכנית השתלמות חובה לנהגים מקצועיים יצאה לדרך לפני כעשור בכל מדינות השוק האירופי. כל נהג צויד בכרטיס CPC (Certificate of Professional Competence) שמתועד בו מערך ההשתלמויות שעבר. נהג שברשותו רישיון תקף יקבל את הכרטיס עם אישור שהוא רשאי לנהוג ברכב. תוקף האישור פוקע כעבור חמש שנים, ואז על הנהגים להוכיח שעברו השתלמות חובה עדכנית בת 35 שעות לפחות באחד המגרשים שהותאמו לכך. אלמנטים חשובים בהדרכה הם עיגון מטענים, הבחנה בין סוגי מטענים, הכרת חוקי הפיזיקה הרלוונטיים, הכרת אמצעי עיגון למטענים וכדומה.

בתקנה האירופית נקבעה באופן אחיד וברור ההכשרה הבסיסית שנדרשים לעבור הנהגים המקצועיים (נהגי משאיות ונהגי אוטובוסים) בעת לימודי הנהיגה, ויש התייחסות להדרכות ולאימונים התקופתיים שהנהגים מחויבים לעבור. הנהגים עוברים הן השתלמויות כלליות שנוגעות לבטיחות והן הכשרות ייחודיות בהתאם לכלי הרכב שעליו הם מורשים לנהוג. מערך ההדרכה כולל קורסים עיוניים וקורסים מעשיים שבהם המדריכים מנסים לשפר את מיומנויות הנהיגה של הנהגים המקצועיים, הכשרה בקשירת מטענים, הדרכות - עיונית ומעשית - הקשורות לתפעול בטוח של הרכב, ומושם דגש בהפעלתו הכלכלית של הרכב (תצרוכת דלק נמוכה). הדרכות אחרות קשורות להפעלת הטכוגרף הדיגיטלי, לשמירה על ביטחון התובלה (מפני גניבות וחטיפות) ועוד. אנשי הענף סבורים, כי מערך ההדרכה החדש יתרום להתמקצעות הנהיגה, כלומר למקצוע שמצריך התמקצעות ארוכת-שנים שתוביל לנהיגה איכותית, בטוחה ויעילה יותר.

קיימת שונות רבה ברמת המיומנות המקצועית של הנהגים. ככל שמוקפדים לימוד הנהיגה, מערך ההדרכה ופיקוח ואכיפה, כך עולה מיומנותו המקצועית של נהג המשאית. אלא שבתחום של קשירת מטענים ישנה בעיה ממשית. הנהגים חייבים להכיר את חוקי הפיזיקה, את סוגי המטענים ואת הנחיות העיגון, ועליהם להקדיש מחשבה וזמן להבטחת העיגון בכל נסיעה. לעניין זה יש מודעות נמוכה. מתברר שנהגים סבורים שהידע שלהם מספק, ולכן אינם מגלים עניין בהכשרה. רק לאחר הדרכה עיונית ומעשית הם נוכחים לדעת עד כמה אינם בקיאים בתחום.

יצרני המשאיות נרתמים לאימון הנהגים

יצרני המשאיות צברו ידע רב עשרות שנים בכל הקשור לבטיחות הנסיעה ותפעולה הכלכלי של המשאית. יצרני המשאיות המובילים באירופה נרתמו למערך אימון הנהגים, וזאת כחלק מהשירות שניתן ללקוחות החברה ובהתאם לתוכנית ההדרכה שמחייבים מחוקקי התקנות האירופים.

להכיר את חוקי הפיזיקה

מדריך מקיף להובלת מטענים חייב לכלול פירוט מדוקדק של שיטות העמסה של מטענים לסוגיהם, וכן מידע והסברים על צורות הריתום, העיגון, הקשירה ואביזרי הקשירה. הנהג אחראי למטען המובל בכלי הרכב, בין שהוא עצמו היה מעורב בקשירתו ובין שהיה זה אדם אחר.

תקנה 85 לתקנות התעבורה אינה מפורטת דיה. הנהג חייב להכיר במהלך הכשרתו את חוקי הפיזיקה הרלוונטיים ולזכור שהמבחן האמיתי של הקשירה והריתום הוא במצבים קיצוניים כגון תאונה, בלימת חירום ופנייה פתאומית. כאשר כלי רכב משנה כיוון, כוח החיכוך אינו חזק דיו כדי למנוע את תזוזתו של מטען שאינו קשור. תהיה זו טעות להניח שמשקל המטען יחזיק אותו במקומו.

במערך ההדרכה של וולוו לדוגמה, הנהגים מתנסים בעיגון של ממיר-חום ששוקל 2.0 טון ומועמס על רכב. הניסוי מתבצע במעלה של 60 מעלות. כדי שממיר החום לא יישמט, הנהגים לומדים לרתום אותו כהלכה בעזרת רצועות ומותחנים, בסיוע קורת עץ ותפסנים מיוחדים. תרגיל אחר נועד להמחיש לנהגים שלמשקל המטען אין השפעה על מידת החלקתו. בהדגמה נהגים רואים שגם פאלטים (ארגז אירופי במידות סטנדרטיות) כבדי משקל מחליקים בקלות. הכוחות הפועלים על המטען במהלך הבלימה גדלים ככל שהתאוטה גדולה יותר וככל שהמטען כבד יותר, כך שבעת בלימה המטען "שואף" להמשיך לנוע בכיוון המקורי שלו. הנהגים צריכים להבין שנדרש הרבה יותר כוח כדי לעצור מטען שהחל לנוע מאשר למנוע את תנועתו מלכתחילה. אפקט זה קשור להבדל בין מקדם החיכוך הסטטי הגבוה לבין מקדם החיכוך הדינמי - הנמוך יותר. מקדמי החיכוך מושפעים רבות גם מסוג החומר (בטון, פלדה, עץ וכדומה) ומקיומו של חומר חלקלק בין החלקים (יבש, רטוב, משומן ועוד). לדוגמה, מקדם החיכוך בין פלדה לפלדה במצב יבש הוא 0.25, אך הוא יורד ל-0.15 כשיש מים בין הלוחות וצונח ל-0.07 כשיש שמן ביניהם.

במהלך ההכשרה הנהגים מתוודעים לחשיבות של מיקום מרכז הכובד של המטען, המשפיע על הכוחות המתפתחים בבלימה ובסיבוב. יש לשאוף למרכז כובד נמוך ככל האפשר כדי לשמור על יציבות הרכב. הכרת כיוון הכוחות חשובה מאוד אף היא:

הכוח בכיוון הנסיעה - 80% ממשקל המטען - מתפתח בבלימה.

הכוח נגד כיוון הנסיעה - 50% ממשקל המטען - מתפתח בהאצה.

כוח צידי - 50% ממשקל המטען - מתפתח בפניות ובסיבובים.

כוח כלפי מעלה - 20% ממשקל המטען - מתפתח עקב מהמורות הדרך.

בחירת הרכב

חברת התובלה והנהג אחראים להתאמה בין המשאית למטען. משטח ההטענה חייב להתאים למטען: לסוג המטען, לצורתו הגיאומטרית ולחומר שממנו הוא עשוי. חשובים גם מידות הרכב, כושר ההעמסה, נקודות העיגון וציוד הקשירה.

התכנון של נקודות העיגון חייב לייצר העברה של הכוחות לשלדת המשאית בלי להחליש אותה. אסור שנקודות העיגון יבלטו מצידי המרכב, ואסור לרתך אותן לשלדת המשאית. יש להבטיח שיהיו מספיק נקודות עיגון ושהן יעמדו בעומס.

סידור המטען ובדיקת הקשירה

הנהג אחראי לסידור המטען על גבי המרכב, כשהוא מבטיח שלא יהיה עומס חריג על אחד הסרנים ובמשקל הכולל של הרכב. כדי להשיג יציבות מרבית, יש לנסות למקם את מרכז הכובד של המטען נמוך ככל האפשר, ולסדר את המטען באחידות ככל האפשר על פני המרכב. למיקום המטען יש גם השפעה על שדה הראייה של הנהג, כולל שימוש במראות האחוריות ובמראות צידיות.

לכל אורך הנסיעה הנהג צריך לשים לב שהמטען קשור כהלכה. בדיקה חוזרת צריכה להתבצע לאחר תנועה חדה, כגון בלימת חירום או סטייה חדה מנתיב הנסיעה.

כשפורקים חלק מהמטען יש לשוב ולשים לב לחלוקת העומסים על הסרנים, ליציבות המטען שנותר ולבטיחות הקשירה שלו לרכב. המטען שנותר צריך להיות ממוקם במרכז המרכב. מיקומו בחלק הקדמי או בחלק האחורי יגרום לעומס יתר על אחד הסרנים ולסכנת התהפכות. יש למקם את מרכז המטען הכבד מעט לפני מרכז הסרן האחורי. במידת האפשר, רצוי לייצר מגע בין המטען לבין הדופן הקדמית. אם הדבר אינו אפשרי, יש לנקוט באמצעים נוספים לקשירת המטען למרכב. גם בציר האורך יש לשמור על חלוקת משקל סימטרית ככל האפשר בין צידו הימני לצידו השמאלי של הרכב.

כאשר מעמיסים על הרכב מטענים כבדים שממדיהם קטנים, יש להיעזר בהתקנים לפיזור העומס כגון לוחות עץ. יש להיעזר באביזרים ייעודיים בהתאם למאפייני המטען כגון טריזים (משולשים), עמודי תמיכה, קורות מייצבות, סולמות ומותחנים (מותחני כבל, ראצ'ט, מותחן שרשרת). יש לוודא שאמצעי קשירה נוספים יהיו זמינים, כגון חבלים, כבלים, שרשראות ומותחנים.