מנורה מערערת על חיובה לפצות בגין משאית שנשרפה

מנורה הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון, המחייב אותה לשלם למבוטחת שלה, חברת מובילי נווה המדבר מערד, תגמולי ביטוח בסך 306,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מכתב הדחייה (חודש יוני 2019), וכן הוצאות בסך 60,000 ש"ח. התביעה נגד מנורה הוגשה בעקבות אירוע שריפה של משאית אשר בוטחה על ידה עקב כשל חשמלי במהלך נסיעה.

מנורה דחתה את הכיסוי הביטוחי בשל ממצאי דו"ח חוקר שריפות מטעמה, שמהם עולה כי המשאית הוצתה בזדון באמצעות חומר דליק ולא בשל כשל חשמלי. זאת בכוונת מרמה כדי לזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין. בית משפט השלום השתכנע, כי מסקנת חוקר הדליקות מטעם שירותי כבאות והצלה, שלפיה מדובר בכשל חשמלי שאירע במהלך הנסיעה, מסתברת יותר מהמסקנה של המומחה מטעם מנורה.

אשר על כן נקבע בפסק הדין, כי התובעת הוכיחה כי נגרם מקרה ביטוחי ולא הוכחה טענתה של מנורה להצתה ולמעשה מרמה, ועל כן עליה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בגין שריפת המשאית והוצאות מוגברות. זאת מאחר שדחתה כיסוי ביטוחי על בסיס חשד שאינו מבוסס, וכי וידעה או היה עליה לדעת כי אין בידה די ראיות כדי לעמוד בנטל להוכיח כי התובעת גרמה בכוונה למקרה הביטוח.

מנורה טוענת בערעורה לבית המשפט המחוזי בב"ש, כי בית משפט השלום שגה בקובעו כי גרסת נהג המשאית (גרסת יחיד של בעל עניין בתוצאות ההליך) בדבר אופן קרות השריפה שהייתה לדבריה רוויית סתירות, לא נסתרה ולא עלו כל ממצאים היכולים לחזק את החשד כי מדובר בהצתה בזדון.

לדברי מנורה, פסק הדין מבוסס על קביעות ראייתיות ומשפטיות שגויות ביותר ועל קביעות שבמומחיות שגויות ונעדרות בסיס מוכח. כמו כן בית משפט השלום הגיע למסקנות ספקולטיביות מאוד, נעדרות בסיס ראייתי והפוגעות לשווא במנורה, תוך התעלמות מהתנהלות התובעת ומחדליה.

אשר על כן, סבורה מנורה, כי דין ערעורה להתקבל במלואו, שכן בית משפט השלום שגה בהחילו כיסוי ביטוחי על המשאית, והעלים עין מהתנהלותה חסרת תום הלב של התובעת.