מעבדן אִין, בוחן אאוט
מהפכה ברישוי של המשאיות החדשות
השעה חמש בבוקר. אתה, המשאית והמעאכר ניצבים מפהקים מול שערי משרד הרישוי, מה שמכונה "עמדה מספר אחת". המטרה: רישוי למשאית החדשה. מלבד התור, שלעיתים הוא ארוך, צריך ניירת שסיפק לך היבואן, בונה המרכב, וכן שקילות ולעיתים סרטוטי רישוי. את היום הזה מתחילים עם קפה, ומסיימים לאחר שהמשאית נרשמת במחשבי הרישוי.
עד כאן הכול טוב ויפה, אלא שבדרך צצות מהמורות. הראשונה היא ההמתנה המעצבנת לבוחנים. הטיפול לא תמיד מהיר, ולרוב מסתכם בבדיקת הניירת שסיפקו לך הגורמים למיניהם. פעילותו של המעאכר, אם קיים, יכולה לסייע באיסוף של ניירת ותעודות, עמידה בתור וסיום מהיר יותר של הליך הרישוי והרישום הראשוני.
משנים את ההיסטוריה
באגף הרכב החליטו לבטל בהדרגה את השיטה שהונהגה בעשרות השנים האחרונות. הכוונה לעבור לשיטה אחרת לחלוטין, שבה כל משאית שבוצע בה שינוי (כגון בניית מרכב) תיבדק פרטנית על ידי מעבדה מוסמכת (הטכניון, מכון התקנים, מעבדת רכב אריאל) ותקבל אישור מקיף על עמידתה בכל התקנים המחייבים, וזאת כתנאי לרישום של המשאית ועלייתה לכביש. המשמעות המעשית היא שאנשי המעבדות יחליפו בהדרגה את הבוחנים של משרדי הרישוי, וכעבור זמן ייסגרו העמדות האלו שפועלות עשרות רבות של שנים.
"עמדה מספר 1" פעילה בארבעה מחוזות, לפי חלוקה גיאוגרפית. העמדות בחיפה, בחולון, בבאר שבע ובירושלים לא עברו שינויים רבים במרוצת השנים, אך פעילותן השתנתה. בתחילת הדרך, לפני עשרות שנים, נרשמו בעמדה כל כלי הרכב. במרוצת השנים נטלו יבואני הרכב את התפקיד, וזאת כשהם מקימים מערך מסירה, רישום ורישוי לכלי הרכב החדשים שייבאו. בשנים האחרונות החלו גם יבואני המשאיות לבצע את הרישום, וזאת בעיקר למשאיות קלות ובינוניות, בעיקר במקרים שבהם הרכב עומד בהוראת הרישום של הרכב. רק במקרים חריגים, כאשר מותקנים מרכבים מוגדרים במשאיות חדשות, ממשיכים להגיע למשרדי הרישוי.
מהפכת הרישוי העצמי מגיעה בימים אלה גם לענף הגרורים. בתחילת הדרך נדרש שכל גרור יגיע למשרד הרישוי לצורך רישומו, ואילו כיום מבצעים כל יצרני הגרורים הליך של רישוי אצלם, החל בגרורים הקלים וכלה בכבדים ביותר.
הליך חדשני לרישוי, עם בדיקה פרטנית
המהפכה שיוזם אגף הרכב קשורה לרישוי המשאיות החדשות, אך היא הרבה מעבר לבדיקות המבוצעות כיום. בעשרות השנים האחרונות התהוותה מציאות שבה יצרני המרכבים תכננו ובנו מרכבים לפי אבות-טיפוס שאישרו המעבדות המוסמכות, ולאחר מכן נרשמו ברישיונות הייצור של המפעל. התוצאה הייתה שאישורי המעבדות נותרו על כנם, ואילו הפיתוח של המרכבים והמשאיות מתקדם הרבה יותר. תיקי המוצר שהוכנו בעת ההכנה של האבות-טיפוס נותרו אף הם ללא שינוי, וזאת בשעה שבמפעלי המרכבים עצמם מתעדכנים ומכינים סרטוטים והוראות ייצור בהתאם למשאיות ולמרכבים המודרניים.
ההחלטה שהתקבלה באגף הרכב מפתיעה למדי. יצאה הוראת נוהל המחייבת בדיקה פרטנית של כל משאית שיוצרה בשני שלבים או יותר (Multi-stage), כלומר משאית שהותקן לה מרכב מקומי כלשהו. הפיילוט יתחיל במשאיות במשקל כולל מותר של עד 9,000 ק"ג. על משאיות קלות-בינוניות אלה מותקנים לרוב מרכבים סטנדרטיים למדי, והאחידות גבוהה. במרבית המקרים מדובר בארגז רגיל (פתוח או סגור) שעומד בדרישות של הוראת הרישום שהוצאה לדגם המשאית הספציפי.
יודגש כי הבדיקה הפרטנית של המעבדה המוסמכת תהיה תנאי לרישום המשאית על ידי היבואן או בונה המרכבים. במילים אחרות, אם עד היום הסתמכו על אישורים שהנפיקו בוני הרכבים, הרי שמעתה אותם אישורים ישמשו תנאי מוקדם לבדיקה של המעבדה המוסמכת. לאישורים של בונה המרכב יתלוו התעודות של האבות-טיפוס, סרטוט רישוי, תעודות שקילה ועוד.
השקילה עשויה להיות נקודת התורפה של התהליך החדש עקב בעיות לוגיסטיות תפעוליות שקשורות להבאה של כל משאית לשקילה מאומתת. לשקילה של משאית ריקה אין חשיבות רבה. בכל מקרה, החוק מטיל אחריות שילוחית הקשורה לנסיעה בעומס יתר בכל נסיעה בנפרד, ללא קשר למשקלו העצמי של הרכב.
באגף הרכב החליטו לכלול בבדיקה הפרטנית רכיבים רבים, אלא שמרביתם קשורים לעמידת המשאית עצמה, כפי שיובאה, בתקינה האירופית. רק חלק קטן מהדרישות קשור למרכב שהותקן על גבי המשאית.
אלו הדרישות העיקריות שקשורות למרכב:
* שקילות וסרטוט רישוי הכולל חלוקת עומסים על הסרנים המתאימה לדרישות יצרן הרכב.
* אישורי אבות-טיפוס (כולל תיק מוצר) למרכב שהותקן.
* התקנה נכונה של המרכב על שלדת הרכב.
* כנפיים, מגני בוץ ותאורה צידית תקניים.
* התקן הגנה תת-רכבי (פגוש אחורי).
* תאורה תקנית ומחזירי אור.
* אישורים להתקנה של אביזרים נוספים (כגון התקן גרירה, מנוף ודופן אחורית).
בדיקות כלליות
חלק ניכר מהדרישות של הוראת הנוהל נוגע לדרישות התקינה האירופיות שאינן קשורות לבונה המרכבים המקומי. לדוגמה, בוחן המעבדה יידרש לסמן התאמה לתקינה בנושאים רמת רעש, מניעת סיכוני התלקחות (מכלי דלק נוזלי), מערכת היגוי, נגישות לרכב, תמרון, התקני אזהרה ואותות קוליים, התקנים לראייה בלתי ישירה והתקנתם, מערכת בלימה, תאימות אלקטרומגנטית EMC, הגנה על כלי רכב מפני שימוש בלתי מורשה, חוזק מושבים, עיגונם ומשענות ראש, נגישות לרכב, תמרון (הילוך אחורי), ציוד מד מהירות כולל התקנה, תוויות סטטוטוריות של היצרן ומספר זיהוי רכב, עיגון חגורות בטיחות, התקנה של אמצעי תאורה ואיתות, מחזירי אור, תאורות מלפנים ומאחור, מערכות הפשרה וסילוק אדים לשמשה הקדמית, מערכת ניקוי וניגוב לשמשה הקדמית, מערכת חימום, פליטת מזהמים לרכב כבד ועוד. עמידה בדרישות האלו מחייבת את היבואן עוד לפני הבאת המשאית לארץ והוצאת הוראת הרישום לדגם הספציפי.
אב-טיפוס כוללני באירופה
לפני כשבע שנים החלה תעשיית הגרורים והמרכבים האירופית במהפכה שכמוה לא הייתה ב-50 השנים האחרונות. מדובר ביישום של תקינה שמחייבת: "אב-טיפוס כולל". בשלב ראשון יושמה התקינה על רכבים המיוצרים במתכונת של SINGLE STAGE, תחת אב-טיפוס כולל, ועל רכבים המיוצרים אצל יצרן יחיד, לפי אב-טיפוס מוגדר, גם בהיקפי ייצור קטנים יחסית. תקינת האב-טיפוס הכוללת, או בשמה European Community Whole Vehicle Type Approval או National Small Series Type Approval, נוגעת הן לרכב והן למרכב שעליו. הכוונה הייתה לשנות את המצב הקיים בענף, ולפיו אב-טיפוס של המשאית מקבל אישור תקינה ואילו אב-טיפוס של המרכב עובר תקינה ואישורים נפרדים.
במרוצת השנים עבר הענף לאישור של "אב-טיפוס כולל" (Whole vehicle Type Approval). המשמעות היא שמבוצעת בדיקת אב-טיפוס למשאית ולמרכב כגוף אחד. מבחינת בוני המרכבים, וכן משווקי המשאיות, השינוי מהפכני. יצרני המרכבים נאלצו לחבור ליצרני המשאיות באישורי התקינה, ולבצע הרבה יותר בדיקות (יקרות!) של אבות-טיפוס מאשר בוצעו עד לרפורמה. כך לדוגמה, יצרן מרכבים שקיבל אישור למרכב מסוים, נאלץ כעת לאשר אותו מרכב על כל דגם של משאית בנפרד. התהליך יקר וממושך, ויכלו לשרוד בו רק יצרני המרכבים הגדולים. עוד לפני הרפורמה הגיע היקף הייצור של שלושת היצרנים הגדולים - שמיץ', קרונה וקוגל - למחצית מההיקף של שוק הגרורים האירופי. בעקבות אימוץ "אב-טיפוס" כולל הצטמצם מספר השחקנים בענף, והקטנים נפלטו או התמזגו עם הגדולים. היתרון שמקנה גודל החברה תרם, ועדיין תורם, למגמה זו של הפחתת מספר היצרנים הפעילים בענף.
האירופים החלו את השלב הראשון על אוטובוסים ומיניבוסים, כך שיצרן המרכב העילי נדרש לחבור ליצרן השלדה, ויחדיו לאשר את האב-טיפוס הכולל. בשלב מאוחר יותר יושמה תקינה זו בוואנים מסחריים, ורק לאחר מכן במשאיות, בגרורים ובמרכבים. השלב האחרון חל על רכבי עבודה מיוחדים. ליצרני המרכבים האירופים ניתנו מספר שנים להתארגנות, ורק בשלהי 2014 נעשה הליך האישור לחובה על פי התקינה האירופית. התקינה נכנסה ליישום בכל הקטגוריות. מעבר לכך, מהרגע שבו נכנס לתוקף השלב האחרון ברפורמה, אי אפשר יותר לאשר רכב מסחרי בכל אחת מהמדינות החברות במועצת השוק האירופי, וזאת ללא שיצרן המרכב ויצרן הרכב קיבלו אישור אב-טיפוס כולל לאותו דגם. התהליך הזה גרם שגם מערך השיווק והמכירות של כל הגופים עבר שינוי, שכן כל הזמנה נבדקה לעומק לפני שיצאה לדרך, כדי לוודא שהמוצר המוגמר לא ייתקע בהליכי הרישום הראשוניים.
התהליך החדש
את התכנון ההנדסי ובניית מרכב יבצע בונה המרכבים (מפעל שקיבל רישיון לעסוק בהתקנת מרכבים על גבי רכבי משא), בהתאם לאב-טיפוס שאישרה המעבדה המוסמכת ובהתאם לתקנות התעבורה. הבדיקה תיעשה עם כלל ההתקנים הדרושים לתפעול המשאית. בונה המרכב ינפיק בסיום ההתקנה אישור התקנה למרכב ("אישור מתקין"). אם נדרשת התקנה של מערכת נוספת על גבי המרכב (יחידת קירור, מנוף, דופן הרמה ועוד), יש להעביר את המשאית למתקין המאושר לעבודה זו, וגם ממנו יש לקבל את האישורים המתאימים למערכת המורכבת. בסיום ההתקנה של המרכב והמערכות הנוספות המתלוות לו, יזומנו נציגי המעבדה המוסמכת לרכב לבדיקה פרטנית של הרכב. הבדיקה תתבצע במתחם היבואן או אצל בונה המרכבים.
מעבדה מוסמכת לרכב שמשקלו עד 9.0 טון, הנבנה בשלבים על ידי בונה מרכב, תבצע בדיקה פרטנית. בבדיקה ימולאו פרטי הרכב ויהיה פירוט של הבדיקות שבוצעו בהתאם לטופס של אגף הרכב, כנספח להוראת הנוהל החדשה.
לאחר שקילת הרכב יתבצעו כל הבדיקות הנדרשות לפי התקינה האירופית EC/2007/46.
בבדיקה נדרש לבחון את המשאית מול כלל הדירקטיבות האירופיות הקיימות, ולבחון אם התבצע שינוי ברכב במהלך התקנת המרכב. אם לא נעשה שינוי המשפיע על הדירקטיבה הרלוונטית, הדבר יסומן בטופס בהתאם. אם נעשה שינוי, יש לבחון אם הוא עומד בתנאים הקיימים בדירקטיבה, ובוחן המעבדה יסמן זאת בטופס.
המעבדה תבצע בדיקת התאמה לאב-טיפוס המאושר של היצרן בהתאם לסוג המרכב הרלוונטי, כולל כל ההתקנים הנוספים. אם הרכב יימצא תקין, כלומר תואם לדרישות התקינה הרלוונטיות, נציג המעבדה יחתום על המסמך. חתימה זו בתחתית הטופס מהווה אישור ליבואן/למשרד הרישוי, אסמכתא לרשום את הרכב במערכות הרישוי. אם הבדיקות אינן תואמות, נציג המעבדה יסמן את כל החריגות על הטופס, והמעבדה לא תחתום עליו (עד לתיקון הליקויים).
בסוף התהליך, לאחר שניתן אישור המעבדה הפרטני למשאית, היבואן ימלא את הפרטים החסרים ברישיון הרכב, כולל הגבלות - במידה שישנן (כפי שהתקבלו בבדיקות של המעבדה). היבואן יבצע בחינה סופית (בהתאם להנחיות היצרן), ינפיק רישיון רכב קבוע ויספק את המשאית ללקוח.
בדיקה פרטנית מול פיקוח תקופתי
האם זו תחילתה של מהפכה? עדיין מוקדם לדעת. נראה שבדיקה פרטנית שתבצע מעבדה תייצר מציאות חדשה שלפיה הבדיקה תהיה מקצועית ואיכותית יותר. מפרט הבדיקה שחשף אגף הרכב מקיף מאוד, גם אם ברובו אינו קשור כלל לפעילות שמבצעים בוני המרכבים המקומיים, אלא לדרישות תקינה מקדמיות שבהן מחייב אגף הרכב את היבואנים. הרעיון הוא לבצע בדיקה פרטנית למשאיות, כלומר להפסיק להסתמך על פיקוח תקופתי שביצעו עד כה המעבדות בקרב בוני המרכבים. בעתיד, כשתורחב הוראת הנוהל גם למשאיות הבינוניות והכבדות, המשאיות החדשות לא יצטרכו להגיע למשרדי הרישוי. גם פעולתם של המעאכרים תיפסק בדרך זו.
המציאות, כמו תמיד, טמונה בהרבה גוונים של אפור. במשרד התחבורה מפריטים הלכה למעשה את מערך הבדיקה הממשלתי לטובת המעבדות המוסמכות. בשנתיים האחרונות מתהווה תחרות פרועה למדי בין המעבדות, והפשרות הן בין השאר בסטנדרטים.
