הארכת זנב השלדה
הארכת השלוחה האחורית של הרכב, קצה השלדה האחורי, היא נושא חשוב שלא נבדק ואינו רשום ברישיון הרכב. בכתבה זו היבטים חשובים לעבודה מקצועית מבחינה בטיחותית
ההתאמה הנדרשת בין שלדת המשאית לבין המרכב גובה לעיתים מחיר יקר. במקרים רבים נדרש לבצע 'התאמה הדדית' בין החתן לכלה, כלומר בין המשאית למרכב. מכיוון שלא מדובר כאן בחתונה קתולית, שבה שני בני הזוג מחויבים זה לזה עד ערוב ימיהם, לעיתים נדרשות כל מיני התאמות כדי להתאים בין שני בני הזוג החדשים (או המשומשים). השינוי השכיח ביותר הוא קיצור או הארכה של זנב המשאית והתאמתו לגודל המרכב שיותקן עליה ולמשקלו.
בשלב ראשון, לפני הזיווג, יש לבדוק בדיקת התאמה רצינית המלווה בתכנון הנדסי. התכנון יכלול התאמה בין מידות האורך, אפשרויות המיקום ועיגון המרכב, וכן חישובים מדויקים של חלוקת עומסים. החישובים האלו נחוצים כדי שלא לחרוג מהוראות יצרן הרכב באשר לעומסים המותרים על כל סרן בנפרד, וכן על כל הסרנים יחד. מלבד זאת יש לוודא עומסים מתאימים על הסרנים המניעים ועל הסרן או הסרנים המשמשים להיגוי, באופן שהמשאית תתפקד כהלכה ותהיה בטוחה לנסיעה.
הבעיה היא שהמשאית והמרכב עשויים להחליף מספר פעמים במשך חייהם את בני הזוג, ובכל פעם יש לוודא מראש שההתאמה אפשרית. מבחינה מעשית, אפשר לקצר או להאריך את המרכב או המשאית בהתאם למרכב החדש המיועד להתקנה כדי לאפשר את הזיווג.
לפני שנדון בשינויים האלו, עלינו להזכיר את תקנות התעבורה הרלוונטיות, ובפרט את תקנה 380 שבה נקבע כי 'לא ישנה אדם מבנהו של רכב אלא לפי היתר בכתב מאת רשות הרישוי'.
לסעיף זה יש חשיבות רבה מאחר שהחלפת סוג המרכב חייבת להיות רשומה ברישיון הרכב, כלומר תידרש בדיקה של מעבדה מוסמכת לרכב. כמובן שבוחני המעבדה לא יאשרו חריגה מתקנות התעבורה ומהוראות הרישוי שיש לדגם המשאית הספציפי.
כל פעולות התכנון והבדיקה חיוניות לבטיחות הרכב, גם אם ברישיון הרכב לא נדרש לבצע שינוי כלשהו (כגון בעת החלפה של מארגז סגור אחד באחר).
קיצור או הארכה של השלוחה האחורית
השינוי הראשון (והפשוט ביותר) שאפשר לבצע במשאית הוא קיצור או הארכה של השלוחה האחורית של המשאית ('הזנב'), כלומר הקצה האחורי שמעבר למתלים האחוריים של הרכב. בכתבה זו נסקור את ההנחיות של מרבית יצרני הרכב בנושא, תוך התייחסות לשינויים מורכבים יותר.
יודגש שכל עבודה על שלדת המשאית מחייבת את בוני המרכבים לפתוח את ספרי ההדרכה של יצרן הרכב ולהיעזר בהם. פעולה זו מומלצת גם לבעל הרכב או לחברת התובלה, על אף שמדובר בספרות טכנית. מומלץ מאוד להיעזר גם בשירות שמעניק היבואן. מהנדס מטעמו יבדוק אם השינוי המבוקש בר ביצוע. במקרים רבים אפשר לקבל הנחיות בכתב באשר לעבודה שאמורה להתבצע.
לחברת התובלה מומלץ להתייעץ עם היבואן גם באשר למפעל או למסגרייה שבה תתבצע העבודה. מאוד לא מומלץ להתפתות להצעות של מסגריות חסרות ניסיון, גם לטובת חיסכון כספי (שלרוב הוא זניח בהשוואה לנזק שעלול להיגרם למשאית מעבודה שאינה מקצועית).
עוד לפני שהעבודה הפיזית מתחילה, יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי למנוע נזק למערכות האלקטרוניות הממוחשבות והרגישות של המשאית. הוראות יצרן הרכב מנחות במדויק היכן לנתק את המגעים החשמליים, היכן מותר לחתוך ולרתך וכיצד להגן על שאר המכלולים (קווי חשמל, אוויר, קווי תקשורת, רכיבים אלקטרוניים ומכניים) כדי שלא ייפגעו במהלך העבודה.
את השלוחה האחורית (הזנב) אפשר לקצר או להאריך. הקיצור פשוט יחסית מאחר שנחוץ רק חיתוך של השלדה הקיימת, ובדרך כלל אפשר לקפל את קווי החשמל הרגישים בלי לבצע בהם שינוי כלשהו.
העניינים מסתבכים כשנדרש להאריך את השלוחה האחורית. במקרה זה צריך לרתך לשלדה חלק תואם בהתאם לכללי המקצוע שמתווה יצרן המשאית. הזכרנו כבר שהיצרנים דורשים כיום פעולות מיגון מיוחדות שמיועדות למנוע פגיעה במערכות המשאית, ובראש ובראשונה חייבים לפעול על פי ההנחיות האלו.
ההמלצות כוללות שימוש בחלק שלדה תואם, כלומר שימוש בשלדת משאית ולא בפח מכופף פשוט וזול ובעל תכונות ירודות. לאחר מכן נדרשת יצירת 'פאזה' בין שני חלקי השלדה שעתידים להיות מרותכים יחד. המטרה היא לשפר את איכות הריתוך, חוזקו והאפשרות לבצע השחזות מדויקות כדי להפחית את ריכוז המאמצים בנקודת הריתוך. גם פעולת הריתוך עצמה צריכה להתבצע בהתאם להנחיות. הכוונה כאן לקירוב נקודת הארקה, שימוש באלקטרודות מיוחדות והוראות שנוגעות לקירור נכון ולהרפיית אזור הריתוך.
בתום הריתוך יש לבצע השחזה של האזור. היצרנים ממליצים להשחיז בציר האורך (ולא בציר הגובה). גם במקרה זה המטרה היא להפחית את ריכוז המאמצים באזור הריתוך.
במרבית המקרים יש לחזק את אזור החיבור, וזאת באמצעות חיזוקים פנימיים. החיזוקים צריכים להיות מחוברים באמצעות בורגי פלדה לשני חלקי השלדה שחוברו יחד, וכך לחזק את אזור הריתוך, שהוא האזור החלש ביותר בשלדה. לחיזוקים אלו תהיה חשיבות רבה אם המשאית תשמש לאחר מכן לגרירת גרור או בעת התקנת מרכבים בעלי עומס רב על קצה השלדה (כגון מרכב רכין ומגבה נוע).
חיזוק נוסף, גם אם אינו ישיר, נוצר הודות לחיבור לתת-שלדה של המרכב העילי. התת-שלדה של המרכב מחוברת במספר נקודות לאורך שלדת הרכב וגם בשלוחה האחורית. התוצאה היא שהתת-שלדה הזאת מחזקת הלכה למעשה גם את שלדת הרכב.
לשלדה המוארכת צריך להוסיף קורות רוחב בהתאם להנחיות היצרן. במקרים מסוימים יצרני המשאיות ממליצים להתקין גם חיזוקים דיאגונליים (אלכסוניים) לשם חיזוק השלדה.
לאחר שבוצעו עבודות המתכת, כולל הרכבת המרכב החדש (בהתאם להוראות היצרן), יש להאריך את קווי האוויר והחשמל, כולל העתקת מערכת התאורה האחורית למקומה החדש. בהארכת קווי הבלמים, החשמל ופיקוד ה-ABS, נדרשות זהירות מרבית ועבודה דקדקנית בהתאם להנחיות היצרן. תמו הימים שבהם מבצעים אלתורים, חיתוך וחיבור של חוטי חשמל באופן פרוביזורי, 'משלימים' קווי אוויר שאינם תקניים וכו'.
בכל מקרה, לאחר השלמת העבודה יש לבחון את תפקוד המשאית, גם אם היא לא תגיע למשרד הרישוי (לצורך ביצוע שינוי מבנה) וגם אם מועד המבחן הרישוי השנתי רחוק.
חיזוקים של השלוחה האחורית
כל זמן שהמרכב העילי הוא מרכב 'פשוט', הווה אומר מרכבים פתוחים/סגורים רגילים, בדרך כלל לא צריך חיזוקים מיוחדים לשלוחה האחורית. העניינים מסתבכים כשעל השלוחה האחורית מותקן מנוף אחורי או וו גרירה. גם דופן הרמה הידראולית שמותקנת על השלוחה האחורית מצריכה תשומת לב באשר לחיזוקים נוספים.
נתחיל מוו הגרירה. כאשר למשאית מחובר וו גרירה אפוץ, שמסוגל לגרור גרור של עשרות אלפי ק"ג, החיזוקים צריכים להיות מסיביים ומותאמים לגרור הכבד, למשקלות, למכות ולוויברציות. בנקודה זו חשוב מאוד להיעזר בהנחיות של יצרן הרכב ובליווי של אנשי מקצוע בעלי ניסיון. חשוב מאוד לבצע את העבודה במפעל שמורשה לבצע את העבודה הזאת ויש לו ניסיון רב בעבודה מסוג זה.
כשיש וו גרירה שמורשה לגרור עשרות טונות של משקל, חשוב ביותר ליישם את הנחיות היצרן כהלכתן. הכוונה היא לשימוש בקורת שלדה המותאמת לגרירה, להתקנה של קורת רוחב אחורית המיועדת לגרירה כזאת, וכמובן שגם לבנייה ולהתקנה של השלוחה האחורית בהתאם לדרישות המחמירות ביותר, בדומה להנחיות החיזוק הקשורות לשלוחה האחורית שעליה מותקן מנוף אחורי.
התקנת מנוף אחורי
התקנה של מנוף אחורי על שלוחה אחורית מחייבת תשומת לב רבה ותכנון הנדסי מוקדם. גם במקרה זה חייבים להיעזר במדריך לבונה מרכבים של יצרן הרכב, ומומלץ מאוד להיעזר במהנדס היבואן עוד לפני הרכישה וביצוע העבודה.
אחרי שנבדקו לעומק האספקטים ההנדסיים הטכניים והתקבלו החלטות הרכישה, צריך לעבור לפסים מעשיים. גם כאן מתחילים בבדיקה הנדסית. הבדיקה הראשונה קשורה למדריך לבוני רכבים של יצרן הרכב. במדריך הזה מופיעות כל ההנחיות הטכניות הרלוונטיות לבוני מרכבים, כולל התקנת מנופים וחיבורם למערכת ההידראולית.
בהמשך, בנייה של התת-שלדה של המנוף והמרכב, הקורות התומכות וכמובן רגלי המנוף, אם יש כאלה. ההתחלה, כמו תמיד, היא במדריך בוני המרכבים ובחישובי חוזק השלדה שמבצע מהנדס. בעיקרון, התת-שלדה של המנוף חייבת להיות מפרופיל פלדה סגור כדי שיתמוך היטב במנוף. יצרני המשאיות ממליצים לרתך שני דיאגונלים (אלכסונים) פנימיים המחזקים את התת-שלדה. ככל שהמנוף מותקן רחוק יותר מהסרן, כך גדלה החשיבות של ריתוך הדיאגונלים, ובפרט כשמדובר בשלוחה אחורית מוארכת שעליה מותקן המנוף.
כדי להאריך את השלוחה האחורית חשוב מאוד להשתמש בקטע שלדה שנלקח ממשאית דומה, המיועדת לשאת את משקל המנוף. קטע השלדה בשלוחה האחורית בעלת צורת האות 'כ', צריך להיתמך מבפנים, כדי שהיא שלא תתכופף ותיסדק ממשקל המנוף או בעת ההידוק של בורגי המנוף לשלדה. חלק מהיצרנים מוותרים על התמך הפנימי, ואת התוצאות רואים רק זמן מה לאחר הנפת מטענים.
אשר לבורגי ההידוק, מספר הברגים וקוטרם רשומים בהנחיות של יצרן המנוף. כל הברגים חייבים להיות סגורים עם אומים בעלי אבטחה עצמית או עם צמד אומים בכל צד, שימנע את השתחררות הברגים. ככלל, המטרה היא למנוע כל תזוזה של המנוף. המנוף צריך להעמיס אלפי ק"ג ביום, והכול חייב להיות סגור ומאובטח מפני השתחררות.
כשמאריכים את השלוחה האחורית ומתקינים עליה מנוף כבד, חובה לשים תת-שלדה חזקה במיוחד. הכוונה לשימוש בפרופיל פלדה מלבני (או 'U' שנסגר בפח פלדה), בהתאם למומנטים של המנוף. משרד התחבורה הורה למעבדות המוסמכות לקבל 'חישוב חוזק שלדה' ממהנדס מכונות או מהנדס רכב בכל מקרה של התקנת מנוף. החישוב הזה נחוץ במיוחד כשהמנוף מותקן על גבי השלוחה האחורית.
עוד לגבי תת-שלדה, אחת הדרכים המומלצות למניעת תזוזה של המנוף בציר האורך היא באמצעות ריתוך של סטופרים על גבי התת-שלדה. אלו ירותכו לפני המנוף ואחריו, וכך יסייעו למנוע תזוזה של המנוף על גבי התת-שלדה ויקטינו את הכוחות המופעלים על גבי בורגי ההידוק. במקרים רבים אפשר לרתך לתת-שלדה צינור מתכת שבתוכו עוברים בורגי ההידוק. השרוול הזה, העשוי מצינור פלדה עבה, מקטין אף הוא במידה רבה את הסיכון לתזוזות של המנוף על גבי התת-שלדה.
נקודה חשובה נוספת קשורה לריתום של התת-שלדה של המנוף למשאית. חייבים לשים לב להנחיות ההנדסיות שמחייבות ריתום קשיח עם הרבה בורגי חיבור לשלדת המשאית. גם בנושא זה אין הנחות ואין התפשרויות. המשאית והמנוף צריכים להיות מכלול קשיח אחד, והברגים הם אלה שאמורים להבטיח זאת ולא להשתחרר במשך שנות התפעול.
