המרכיב הבעייתי ביותר במערכות קירור מודרניות הם נוזלי הקירור - אותן תרכובות כימיות שמשמשות כנשאיות החום בתוך המערכת. במהלך מחזור הקירור, כימיקלי הקירור משנים מצב צבירה מגז לנוזל, ואז למנוזל לגז שוב, כשהם סופגים חום ומשחררים אותו בתהליך. שינויי מצב צבירה אלה הם שמייצרים את אפקט הקירור המבוקש.
כימיקלי הקירור הם רעילים, דליקים ובעלי השפעה הרסנית על הסביבה, ונוסף על כך, הם גם נוטים לדלוף: כ-40% מכמות כימיקלי הקירור דולפים מהמכשיר במהלך חייו. הדליפות הללו מצריכות תחזוקה שוטפת של המערכת ועלולות לגרום להשבתתו בטרם עת. כאשר כימיקל קירור משתחרר לאוויר, הוא נשמר באטמוספירה כנשא חום וכמכפיל כוח של פחמן דו-חמצני. קילוגרם אחד של כימיקל הקירור R410a הוא בעל אפקט חממה זהה לזה של שני טונות פחמן דו-חמצני - שווה ערך לנסיעת מכונית במשך חצי שנה.
לא כל כימיקלי הקירור הם בעלי פוטנציאל חימום גלובלי זהה. פראון, למשל, הוא דוגמה לכימיקל קירור בעל פוטנציאל חימום גבוה, ועל כן ננקטו צעדים רגולטוריים בממשל ארצות הברית במטרה להפחית את השימוש בכימיקל הזה. חברת פונוניק (phononic) מתמחה בפתרונות קירור מבוססי מוליכים למחצה (solid-State) שמצריכים רק מים מעורבבים עם פחמן דו-חמצני, עם פוטנציאל חימום גלובלי של 1 בלבד, לעומת כ-1,000 של נוזלי קירור.
קירור סוליד סטייט מבוסס על עקרונות תרמו-אלקטרוניים מוכחים. כאשר זרם חשמלי עובר דרך מכשיר תרמו-אלקטרי סוליד סטייט, הוא מעביר חום מצד אחד לשני. התהליך מכונה אפקט פלטיאר. מעבר החום בתהליך הזה יכול לשמש להפקת חום, קור ואפילו הקפאה. פונוניק שחררה את מלוא הפוטנציאל של העיקרון הזה ומצפה כעת לשינוי מהפכני בתעשייה.