חדשות מזון

במסגרת מסע האריזה בר-קיימא של חברת קוקה-קולה הציגה החברה את בקבוק המשקה הראשון שלה העשוי מ-100% פלסטיק על בסיס צמחי (בינתיים לא כולל הפקק והתווית). הבקבוק יוצר בטכנולוגיות חדשות. האב-טיפוס מגיע יותר מעשור אחרי הבקבוק של החברה הניתן למיחזור.

"אנחנו עובדים עם שותפים טכנולוגיים שנים רבות כדי לפתח את הטכנולוגיות הנכונות ליצירת בקבוק עם 100% תוכן מבוסס צמחים כדי להגיע לטביעת הרגל הפחמנית הנמוכה ביותר האפשרית. הגענו לנקודה שבה הטכנולוגיות האלו קיימות", אמרה ננסי קוואן, מנהלת טכנית וחדשנות ראשית בחברת קוקה קולה.

הבקבוק מורכב משתי מולקולות: כ-30% מונואתילן גליקול (MEG) ו-70% חומצה טרפתלית (PTA). האב-טיפוס החדש של הבקבוק של קוקה קולה יוצר מבסיס צמחי שמקורו בפרקסילן, תוך שימוש בתהליך חדש של המרה לחומצה טרפתלית (bPTA) על בסיס צמחי. טכנולוגיה חדשה זו מסמנת שינוי בכדאיות המסחרית של החומר הביולוגי. הבסיס לבקבוק זה הוא סוכר מתירס, אם כי התהליך מאפשר גמישות בחומר ההזנה.

מקור: www.coca-colacompany.com

קבוצה בהובלת אשטון קוצ'ר וגיא עוזרי, יחד עם אפי אפשטיין, הודיעה כי תשתף פעולה עם חברת מיטק (MeaTech), כדי לקדם את הצמיחה של מיטק באמצעות פיתוח ומסחור טכנולוגיות ייצור הבשר המתורבת של החברה. מיטק מפתחת אלטרנטיבה ברת קיימא לחקלאות התעשייתית באמצעות פיתוח תהליכי ייצור בשר מתורבת, המבוססים על טכנולוגיות מתקדמות של הדפסה ביולוגית תלת-ממדית והנדסת רקמות.

אשטון קוצ'ר: "אנו מתכוונים לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם הנהלת מיטק כדי לסייע לחברה ליישם את

חוקרים מאוניברסיטת KAUST ומאוניברסיטת Aarhus מאמינים כי אצות הן פתרון למודל לשינויי אקלים, אובדן מגוון ביולוגי, חוסר עבודה, רעב ונזק סביבתי. במאמר שפורסם בכתב העת Nature Sustainability מתארים המחברים השותפים במחקר כיצד טיפוח אצות יכול לסייע בהגנה ובשיקום כדור הארץ שלנו. לטענת החוקרים, שימוש באצות יתמוך ישירות בשישה מיעדי הפיתוח בר הקיימא של האו"ם (SDGs), ויתמוך בעקיפין בכמה אחרים. חלק מן היעדים האפשריים הם מיגור הרעב, תמיכה בבריאות טובה, ייצור אנרגיה נקייה במחירים סבירים, ותמיכה בחדשנות תעשייתית, בפעולת אקלים ובשימור האוקיינוסים.

פרופסור קרלוס דוארטה, מחבר המחקר: "המחקר שלנו מגבש את גידול האצות כבסיס לעתיד בר קיימא. האצות מייצרות דלקים בני קיימא ועוקפות מוצרים עתירי פחמן, ובכך מספקות מגוון תרומות לפעולות האקלים. הן מהוות מערכת אקולוגית המספקת יתרונות מרובים לסביבה הימית, ומספקות חומרים נפלאים למגוון יישומים המבוססים על המגוון המדהים שלהם - שכן אצות מרוחקות מנקודת מבט גנומית כמו פטריות ופילים. גיוון גנומי מספק מקור פנומנלי של חומרים חדשים במגוון תעשיות - ממזון, לדלקים ופלסטיק".

"כיום, חקלאות אצות תופסת כ-2,000 קמ"ר של אדמה, לעומת כ-60 מיליון קמ"ר מערכות לייצור מזון יבשתי. אנו רואים כי ארבע מיליון קמ"ר של האוקיינוס יכול לתמוך בחקלאות ימית של אצות תוך מתן השפעות חיוביות על הסביבה הימית. הרחבת חקלאות אצות יכולה להיות טריז של גישה מחודשת לאוקיינוסים שלנו, מתן פעילות אקלימית יחד עם הקלה על רעב ועוני".

דוארטה מוסיף כי גידול אצות עלול להיתקל במחסומים ובהתנגדויות בבתי מחוקקים ברחבי העולם: "כיוון שחקלאות אצות היא תעשייה חדשה במדינות המערב, מסגרות רגולטוריות קיימות אינן מקלות על פיתוחה. במדינות מסוימות קל יותר לקבל זיכיון עבור הפקת נפט וגז ימיים, מאשר עבור חוות אצות. יצירת סביבה רגולטורית ידידותית המעודדת חקלאות אצות או גידול אצות תהיה קריטית כדי למצות את הפוטנציאל שלה".

אנט ברוהן, חוקרת בכירה מאוניברסיטת ארהוס, מוסיפה: "השימוש של אצות בבית זיקוק מדורג המפיק חילוף ביו מולקולות ברצף, מאפשר למקסם את הערך של הביומסה ולהפוך את חקלאות האצות לרווחית, אפילו במדינות המערב שבהן העלויות גבוהות יותר. גידול אצות כטכנולוגיית לכידת פליטה ושימוש, התומכת בביו-כלכלה המעגלית, דורש גישה חוצת מגזרים. עלינו לשבש את דרך החשיבה המסורתית שלנו על האקלים, על הסביבה ועל אספקת המשאבים בכל מגזר שלהם. אנו זקוקים לשותפויות בין המדע, התעשייה והרשויות".

תולעים נימיות, או נמטודות, בעלות רעב לקרביים של חרקים, עשויות לשמש חלופה ממשית למגדלי חמוציות עם בעיות מזיקים טורדניות. מדענים משירות המחקר החקלאי האמריקני (ARS) ומאוניברסיטת וויסקונסין (UW) עורכים כעת ניסויי שטח בתחום זה במחקר משותף. על הכוונת נמצאים פרעושים, תולעי פירות ושאר מזיקים שתוקפים את צמח החמוציות או את הפרי עצמו. נגעים חמורים של מזיקים עלולים לאלץ את החקלאים להשתמש בחומרי הדברה, ובכך לגרום להעלאת עלות הייצור. פיתוח של אמצעים אלטרנטיביים כחלק משיטה כוללנית של ניהול מזיקים עשוי לצמצם או להחליף לגמרי את הצורך בחומרי הדברה.

החוקרים מקווים שהתולעים יוכיחו עצמן כמועילות הן למגדלים המסורתיים הן למגדלים האורגניים. המינים במחקר אינם מסכנים אנשים, חיות מחמד ושאר בעלי חוליות למיניהם, אבל מה שהם עושים לטרף שלהם הוא מחזה שאינו נעים לעין. אחרי כניסה לפתח כלשהו בגוף הקורבן, הם משחררים בקטריה שהופכת את האיברים הפנימיים שלו לנוזל. כך התולעים יוצרות לעצמן מרק מזין הנצרך בקלות. לאחר מכן הן מזדווגות ומטילות את ביציהן במה שנשאר. כך מושלם מעגל החיים של התולעים הנימיות.

בניסויים בשטח, ריסוס החמוציות בתמיסה המכילה תולעים נימיות הצליח להפחית את אחוז המזיקים עד 93%. ברוב הניסויים הגיעו ל-60 עד 70 אחוזי הפחתה, נתון שווה ערך לשני סבבי הדברה. עקב כך החוקרים פיתחו שיטה לגידול של ביליוני תולעים ויצירת מסה מרוכזת וטהורה שלהם, שאפשר לערבבה במים ולרססה על צמחי החמוציות.

מקור: www.ars.usda.gov

חוקרים באוניברסיטת מערב וירג'יניה (WVU) בארצות הברית מצויים בעיצומו של מחקר של זן עגבנייה חדש ומהפכני. העגבנייה תמיד נמצאה גבוה ברשימת הגידולים, עם הכי הרבה שאריות של חומרי הדברה. עם זה תמיד ישנם מזיקים בשדה העלולים לפגוע בה. החוקרים שוקדים על פיתוח עגבנייה שצריכה כמות קטנה ואף אפסית של חומרי הדברה.

ווגנר בנדיטו (Vagner Benedito), עוזר מרצה בתחום הגנטיקה הביוכימית, חוקר את הגנטיקה של העגבנייה. הוא אומר שלזנים מסוימים של עגבניות בר יש עמידות גבוהה מאוד לחרקים. תכונה זו קשורה לשערות מזעריות המצויות על העלווה של העגבנייה, שמספקות הגנה כימית בפני טווח רחב מאוד של חרקים.

במחקר נכללות הכלאות בין זנים עמידים למדי לזנים עמידים פחות כדי לייצר בסופו של דבר עגבנייה אולטימטיבית. לאחר שיבינו את הגנטיקה של המנגנון העומד מאחורי תהליך זה, החוקרים יוכלו להחילו גם על גידולים אחרים כגון תפוחי אדמה. הצפי לסיום המחקר על העגבנייה הוא ארבע שנים.

לדברי החוקרים, היבט חשוב ביותר של המחקר הוא להפוך את גידולי העגבנייה לידידותיים יותר לסביבה, ואת העגבנייה לבריאה יותר הודות להפחתת חומרי ההדברה. החוקרים מתכוונים להכין ערכות של הצלבת זנים לחקלאים, כך שכל חקלאי יוכל לייצר עגבנייה עמידה משלו. החקלאים יוכלו לזהות סמנים גנטיים של עמידות בכל זן של עגבנייה ללא בדיקות מסובכות, והדבר יאפשר להם להצליב זנים באופן נכון ולהפוך את העגבנייה שלהם לעמידה בפני מזיקים.

מקור: wvutoday.wvu.edu

אפסייקלינג, או "מיחזור משודרג", הומצא כדי למנוע בזבוז מזון. הכוונה לשימוש בשאריות או בעודפי מזון ליצירת מוצרים חדשים ואיכותיים. החדשנות של גישה זו היא בביסוס הפתרון על הצרכנים. הדבר הופך אותה לכלכלית ביותר. השיטה מבוססת על המסורת העתיקה של להשאיר את הצלחת ריקה בסוף הארוחה, על לעשות יותר עם פחות ועל מיצוי הפוטנציאל הטמון בכל המרכיבים. האימא הפולניה תהיה גאה. אבל מה ההגדרה של אפסייקלינג?

קבוצה של מומחים מהאוניברסיטאות הרוורד ודרקסל, קרן חיות הבר העולמית ועוד, הגדירו אפסייקלינג כ"מזונות שמופקים מרכיבים שאחרת לא היו מיועדים לצריכה אנושית, מיוצרים ומופצים באמצעות שרשרת אספקה בת קיימא ובעלי השפעה חיובית על הסביבה".

למה הכוונה? 28% מהשטחים החקלאיים משמשים לגידול מזון שלא נאכל. מה שנשאר מיועד להגיע למשרפות, כאוכל לבעלי חיים או למטמנת פסולת. אם כבר בזמן הגידול חלק מהחומרים נזרקים לפח, הרי שמשאבים רבים בוזבזו לשווא. על ידי שימוש בכל החומרים המיוצרים, אפשר לחסוך עלויות רבות.

ההפסדים העולמיים עקב מזון שנזרק לפח מוערכים בטריליון דולר בשנה. צריכת מזונות שעברו אפסייקלינג עשויה למנוע חלק גדול מההפסדים האלה. כמו כן 8% מהגורמים לפליטת גזי חממה נוצרים עקב פסולת מזון, כך שפתרון בעיה זו ישפיע מאוד על בעיית האקלים העולמית.

מזונות אפסייקלינג נועדו לצריכת בני אדם. אמנם הם מיוצרים משאריות, אבל הם עוברים תהליך שמאפשר להשתמש בכל המרכיבים באופן הטוב ביותר האפשרי. באמצעות שרשרת אספקה בת קיימא וניתנת לביקורת אפשר לוודא ניצול מרבי של כל סוגי הגידולים, וגם לעזור לחקלאים לקבל ערך מוסף מהאדמה שלהם. האפסייקלינג יאפשר להאכיל את האוכלוסייה הגדלה ובו בזמן לשמור על הסביבה. והכי חשוב, אפסייקלינג יאפשר ללקוחות להצביע עם הארנק. קניית מוצרים שעברו אפסייקלינג תאפשר לקונים להשתתף באופן פעיל בהפחתת הבזבוז במזון ולחוות חוויית קניות ערכית.

מקור: www.upcycledfood.org/upcycled-food

בסביבות 250 מיליון טונות של פסולת פלסטיק נוצרים מדי שנה. רק כחמישית עוברת מיחזור. השאר מצטבר וגורם נזקים עצומים לסביבה.

חברת BAFS הגלובלית היא אחד המפתחים של טכנולוגיית מיחזור כימי ששמה ChemCycling. באמצעותה נעשה פירוק כימי של הפלסטיק למרכיביו הבסיסיים ומשתמשים בהם ליצירת מוצרים חדשים. פסולת הפלסטיק נהפכת במהלך המיחזור לחומר גלם ששמו שמן פירוליסיס (Pyrolysis oil), שאחר כך משמש כחומר גלם במפעלי החברה. הוא מוחזר למעגל הייצור ומשמש ליצירת מוצרי פלסטיק חדשים עם תכונות זהות לאלה המיוצרים מנפט.

המיחזור המכני המוכר לנו עובד בעיקר על פלסטיק אחיד וממוין. כדי שהתהליך יצליח, צריך להפריד את הפלסטיק לסוגיו, לשטוף אותו ורק אז למחזר. התהליך צריך להיות סטרילי משום שהחומר הממוחזר ישמש בין השאר לאריזת מזון. מיחזור של סוגי פלסטיק המשמשים למכשירים כגון טלפונים סלולריים או צמיגים, שעשויים מסוגים רבים של פלסטיק, לא מתאים למיחזור המסורתי. כאן נכנס לתמונה המיחזור הכימי, שמתמקד בפסולת פלסטיק שלא ממוחזרת באופן מסורתי. כיוון שהוא עובד על החומר ברמה המולקולרית, אפשר לעבוד על סוגים רבים יותר של פלסטיק ולהפוך אותם לחומר גלם טהור וסטרילי, שאפשר להשתמש בו ממש כמו החומר המקורי.

הטכנולוגיה נמצאת עדיין בשלבי פיתוח, ונכון להיום עדיין לא כלכלית, כי ייצור פלסטיק זול יותר ממיחזורו. עם זה פיתוח שיטות מיחזור לכל סוגי הפלסטיק הוא צעד בכיוון הנכון.