מגה טיפ

בחלקה הראשון של כתבה זו (גיליון מספר 63 של מגהמה) הגדרתי החלקה כמצב שבו החיכוך בין הצמיגים לכביש הופך מחיכוך סטאטי לחיכוך דינאמי. לאחר שסקרתי את סוגי ההחלקה השונים התמקדתי בשני מצבי ההחלקה בסיבוב: פרפור והחלקה של הגלגלים הצדה...

כמה פעמים שמעתם נהג מספר ש"פתאום הרכב התחיל להחליק ולא יכולתי לעשות כלום!"? החלקה עם הרכב היא דבר מפחיד, והכי מלחיץ הוא חוסר השליטה על מה שקורה. תחושת חוסר האונים במצב הזה מתסכלת מאוד. מדובר במצב מנטאלי של חולשה ואי יכולת ממשית להתמודד עם איום ודאי...

לפני שאמשיך ואעמיק בנושא בלימת חירום, אסכם בקצרה את חלקה הראשון של הכתבה. הזכרתי ארבעה סוגי בלימה: בלימה פרוגרסיבית (בעוצמה גוברת והולכת), פמפום (בלימה לסירוגין), בלימה בעוצמה מרבית (מתחילת הבלימה ועד לעצירה) ובלימה דגרסיבית/נסוגה (בעוצמה פוחתת)...

יותר מדי פעמים אנחנו שומעים את המשפט הבא, הנאמר בעקבות התרחשתה של תאונת דרכים: "מה יכולתי לעשות? לחצתי בכל הכוח על הברקס והאוטו לא עצר..." בסוף האוטו עצר, כמובן, אך הרבה פעמים לא לפני שפגע ברכב אחר, בגדר בטיחות, במדרכה או בהולך רגל...

אני שונא פרסומות, ובכל סוגי המדיה - קולנוע, טלוויזיה, אינטרנט, רדיו, עיתונות כתובה ופרסום חוצות, כמובן. יחד עם זאת, מדי פעם אני מגלה הברקות שמאוד מוצאות חן בעיניי. אחת מהן הופיעה כסלוגן בפרסומת לאחד הטנדרים היפניים: "למי קראת טנדר?" המשפט הזה מבטא יותר מכל את תהליך ההתבייתות שעבר על הטנדרים במהלך השנים. הטנדרים הפכו מכלי עבודה קשוחים וספרטניים, ששימשו כמעט אך ורק לעבודה, לכלים מפנקים (יחסית), המצוידים בתאי נוסעים הדומים להפליא לאלו שבהם מצוידות מכוניות פרטיות. נראה שהשלב האחרון באבולוציה הזו היה האפשרות לתיבת הילוכים אוטומטית, מה שהיה עשוי להיחשב לחטא עד לפני שנים מעטות בלבד.
כיום משמשים רוב הטנדרים הנמכרים בארץ גם כמכונית המשפחתית של בעל המשפחה, אשר בשעות היום משתמש בה כרכב עבודה. למעשה, אפשר להגדיר את הטנדרים המודרניים ככלי רכב תלת שימושיים: עבודה, משפחה ושטח. אין ספק שקיימים יתרונות רבים לורסטיליות הזו, והאמת שהטנדרים החדשים מצליחים למלא ברמה גבוהה מאוד את שלושת התפקידים שלהם. יחד עם זאת, חשוב לזכור שטנדר הוא טנדר (למרות הסלוגן המדליק), ולא מכונית פרטית. מכיוון שהשימוש בו נפוץ מאוד, מצאתי לנכון להדגיש כמה מההבדלים בינם לבין הרכב הפרטי וכיצד הם מתבטאים בנהיגה, ובעיקר בכביש.

אמצעי התקשורת וכל המומחים למיניהם מזהירים אותנו כל שנה מנהיגת חורף, החל מ"הכן רכבך לחורף" ועד "בכביש רטוב הימנע מבלימת פתע פן תחליק ותעשה תאונה." ובכן, חברים יקרים, החורף מאחורינו. אפשר לתת גז...
אז זהו, שממש לא!
הבעיה המרכזית בנהיגה בקיץ היא התחושה, השגויה בעליל, שבהשוואה לחורף הנהיגה הרבה פחות מסוכנת. נתון שבטח יעניין אתכם מראה, שבממוצע רב שנתי כמות ההרוגים החודשית הממוצעת בארבעת חודשי הקיץ (יוני-ספטמבר) גבוהה ב-18% מאשר בארבעת חודשי החורף (נובמבר-פברואר). המסקנה הברורה מהנתונים היא שלא פחות מסוכן על הכביש בקיץ מאשר בחורף, ואפילו יותר. הקיץ הוא אולי עונת החופשות (מלימודים, מעבודה וכדומה), אך אל לנו לקחת חופשה מכללי הנהיגה החכמה והזהירה.
אם הצלחתי לשכנע אתכם לצאת קצת מהשאננות של הנהיגה בקיץ, כבר השגתי את המטרה.

לפעמים כשאני נוסע בכביש, נדמה לי כי הספורט הלאומי שלנו הוא מעבר, שלא לומר "חיתוך", בין נתיבים. משום מה אנחנו, הנהגים הישראלים, חייבים תמיד לשפר עמדות ביחס ל"יריבים" שלנו על הכביש. קטונתי מלנסות לשכנע שהחלפת נתיבים בתדירות גבוהה מיותרת ולא מקדמת אותנו משמעותית ליעדנו. יתרה מכך, גם אם הרווחנו כמה שניות, הרי הן בדרך כלל לא מצדיקות את הסיכון שבמעבר נתיב ואת ההפרעה שגרמנו לנהגים האחרים. יחד עם זאת, מעבר בין נתיבים הוא חלק אינטגראלי מהנהיגה, וכדי שהפעולה תהיה כמה שפחות מסוכנת חשוב ששדה הראייה שלנו, דרך שלוש המראות ברכב, יהיה אופטימאלי. המטרה היא שנוכל לוודא שהמרחב האחורי בנתיב הסמוך פנוי מכלי רכב, בלי שנצטרך לסובב את הראש לאחור.

מדינתנו חוגגת עשור נוסף בחייה ומתקרבת לגיל הפנסיה. לכבוד 60 שנותיה אני משתף אתכם ב-60 טיפים לנהיגה חכמה. גם אם חלקם כבר הופיעו במדורים קודמים של מגהטיפ, במדור הנוכחי כולם יופיעו בקצרה, בשונה מהאופן שבו הם מופיעים בכתבות הנושאיות. דבר אחד אני יכול להבטיח: אם תאמצו את הטיפים ותקפידו לנהוג לפיהם, הסיכון שתהיו מעורבים בתאונת דרכים שואף לאפס.