מגה טיפ

מסקר שנערך בנושא גניבות כלי רכב עולה, כי קיימת מגמת עלייה במספר גניבות כלי הרכב. ב-82% מניסיונות הגניבה, הפריצה לרכב אלימה, ללא מפתחות ותוך גרימת נזק. ב-14% מהמקרים נגנבים מפתחות מבית בעל הרכב, וב-4% הרכב נגנב כשהמפתחות במתג ההתנעה או שהרכב הונע ללא נהג.
כמו כן דווח על שיטות פשיעה חדשות: תקיפת הנהג וגניבת רכבו בשוד מזוין (ולעתים אלים), שבמהלכו אף נשדד הנהג; פגיעה ברכב מאחור או הסחת דעת הנהג על ידי בדיה, כגון תקר או תקלת אורות, וגניבת הרכב בזמן שהנהג יצא לראות את הנזק; השתלטות על רכב שנהגו יצא ממנו לזמן קצר, לצורך תדלוק, משיכת מזומנים או הזזת חפץ שחוסם את הדרך, ולעתים לאחר מארב בחניונים ובמקומות חשוכים.

המניעה

להלן מספר עקרונות להתנהגות זהירה ולמניעת גניבה:
1. אין להשאיר חפצים גלויים בתוך הרכב, למעט מכשירים קבועים ברכב. אם אין ברירה, יש לנעול אותם בתא המטען.
2. אין להשאיר ברכב ילדים ותינוקות לבד, גם לא למספר דקות. כבר קרה שתינוק נגנב עם הרכב.
3. אין להשאיר ברכב רישיונות ומסמכים (למעט רישיונות מצולמים בחותמת). הם עלולים לעזור לגנב להתחזות לבעל הרכב.
4. כשמחנים את הרכב בלילה, עדיף לחנות במקום חניה גלוי לעוברי אורח ומואר היטב. אם החניה בחניון, מומלץ להעמידו בקרבת עמדת השומר.
5. לאחר הכניסה לרכב ולפני התנעתו יש לנעול את הדלתות.
6. יש להוציא את המפתחות מהמתנע ולקחתם, גם כשעוזבים את הרכב לרגע קל.
7. אין להשאיר את מפתחות הבית בידי עובד חניה או עובד במוסך, גם אם מכירים אותו. אין לדעת לידי מי יגיע צרור המפתחות.
8. יש להימנע מלהשאיר את צרור המפתחות ליד דלת הכניסה בבית, גם אם הבית נעול. פורצים וגנבים מנצלים מצב נוח זה לגניבת הרכב, לאחר שפרצו לבית.
9. אין להצמיד לצרור המפתחות פרטים מזהים או קוד סודי, כן מומלץ לצרף מספר טלפון סלולארי להתקשרות.
10. על שמשת הרכב מבפנים, סמוך למראה, יש להדביק מדבקה עם מספרי טלפון לשעת חירום.

ניהול דיווח על פגיעה ברכב

* החובה לדווח על כל פגיעה ברכב-חברה מוטלת על מחזיק הרכב בחברה.
* דיווח על פגיעה ברכב יתבצע בכתב, באמצעות הטופס שנמצא יחד עם מסמכי הרכב. חובת הדיווח מיידית (בפרק זמן סביר של עד 24 שעות).
* עובד שאין ברשותו טופס דיווח על פגיעה ברכב, יקבלו במחלקת הרכב.
* אי דיווח בזמן עלול למנוע את האפשרות להפעיל כיסוי ביטוחי לנזק. יש לדווח על כל פגיעה, קלה כחמורה.

שמירה על הרכב וציודו

התשלום על הנזק לא תמיד מכוסה במסגרת הביטוח, ובכל מקרה, למחזיק הרכב נגרמת עוגמת נפש. מסיבות אלו, אין להשאיר בשום אופן טלפון נייד בעריסת הדיבורית או כשהוא גלוי בצורה אחרת, וכן אין להשאיר ארנקים ותיקים, מכשירי רדיו דיסק + טייפ, או כל מכשיר אחר.

ב-30 השנים שחלפו מאז חקיקת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הסתבכו בתי המשפט בפרשנות של הגדרת תאונת דרכים. הנפגעים נוכחו לדעת, כי זכאותם לפיצויים תלויה בפרשנות של חברת הביטוח להגדרת תאונת הדרכים.
בתי המשפט יצרו הבחנות דקיקות שבדקיקות, עד שאפילו שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, הודה כי בפרשנות "...מאבדים אנו את חוש-החושים, את האינטואיציה המושכלת, את התחושה השיפוטית המלווה אותנו..."
גם הנשיא ברק הודה בכך, אך הטיל את האשמה על כושר הניסוח של חברי הכנסת: "נוכח הליקויים הקשים בחוק, התקשינו לשרטט קווים מנחים ליישום הדין על מגוון המקרים המגיעים להכרעה שיפוטית". חברות הביטוח רוקדות על אי ודאות שיפוטית זו. בדרך ההתדיינות הארוכה והמפותלת, נותרים נפגעים רבים ללא פיצוי.

פסקי הדין התהפכו

על רקע זה מעודדת הכרעת בית המשפט העליון, בשני מקרים שהגיעו אליו ונדונו יחד בהרכב מורחב של חמישה שופטים.
במקרה הראשון, עסק יעקב סמג'ה בפריקת מוצרים מארגז משאיתו. כאשר ירד מארגז המשאית, דרך סמג'ה על מדרגה המותקנת מתחת לדלת האחורית, כחלק מן המרכב. איתרע מזלו והוא נפל ארצה ונפגע בגופו.
במקרה השני, העמיס פארס מגדוב מטען של גרעינים על עגלה רתומה למשאיתו. משתמה מלאכת הטעינה, הסיע מגדוב את המשאית אל מחוץ לאזור הטעינה. מגדוב עצר כדי לסגור את דלתות האמבטיה של עגלת המשאית וטיפס על גבי האמבטיה. תוך כדי סגירת אחת הדלתות החליק, נפל לקרקע ונפגע בגופו.
שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה, שמואל ברלינר, במקרה של סמג'ה, וראיק ג'רג'ורה, במקרה של מגדוב, קבעו כי אין מדובר בתאונות דרכים. שני הנפגעים לא ויתרו ועלו לירושלים. שם, בבית המשפט העליון, התהפכו פסקי הדין של השופטים החיפאים.
יש להבהיר, כי על פי ההגדרות של חוק הפיצויים, טעינת מטען וגם פריקת מטען כשהרכב עומד, מהוות חריג ואינן מזכות בפיצויים. לעומת זאת, הכניסה לרכב והירידה ממנו, כן מזכות בפיצויים.
המקרים של סמג'ה ושל מגדוב, הסביר השופט אליעזר ריבלין, התרחשו בעת כניסה לרכב או ירידה ממנו, ובמסגרת הפריקה והטעינה. האם יש להתייחס למקרה כאל שימוש ברכב מנועי המזכה בפיצויים, או שמא כאל חריג לשימוש, שאינו מזכה? מקשה השופט.
לדעת השופט, יש להעדיף את השימוש ברכב מנועי ולהעניק לנפגע פיצויים. בין שאר הטעמים לכך, אמר השופט שהכרעה כזו היא ברורה יותר ומפחיתה מהצורך לעסוק בשרטוט גבולות דקדקני. כמו כן, יש לזכור את התכלית הסוציאלית של החוק, המעדיפה פתרון של הענקת פיצויים לניזוק. אל השופט ריבלין הצטרפו יתר ארבעת השופטים שישבו בדין.
השופט ריבלין הגיע אל מסקנתו לאחר ניתוח יסודי של הוראות החוק והפסיקה בסוגייה, תוך ניסיון לעשות סדר בפסיקה. עדיין, לצערנו, קשה לדלות קווים מנחים, אם כי פחות קשה מבעבר. לנוחות הקוראים, ריכזנו את הדוגמאות המובאות על ידי השופט ריבלין, לרבות אלו מהפסיקה הקיימת. כל אחד ידלה לעצמו, אם יוכל, קווים מנחים. כל אחד יבדוק לאיזו קבוצה שייך המקרה הפרטי שלו.

זכאים לפיצוי

לפי ניתוחו של השופט ריבלין, הנפגע זכאי לפיצויים כאשר התאונה שבה נפגע אירעה נמנית עם המקרים הבאים: התפוצצות או התלקחות של רכב, גם אם השימוש ברכב באותה עת לא היה למטרות תחבורה; פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, גם אם החניה או השימוש ברכב לא היו למטרות תחבורה; ניצול הכוח המכאני של הרכב, גם אם לא למטרות תחבורה. הנפגע זכאי לפיצוי גם בזמן התפוצצות או התלקחות של רכב עומד, אפילו אלה אירעו במהלך פריקה או טעינה; פריקה או טעינה באמצעות מנוף המופעל בכוחו המכאני של הרכב; פריקה או טעינה בעת שהרכב שנפגע חנה במקום שאסור לחנות בו; תיקון דרך בשעה שהרכב חונה כדין; כניסה לרכב במהלך תיקון דרך הנעשה בידי אחר, שאיננו המשתמש, במסגרת עבודתו; טעינה ופריקה במסגרת תיקון דרך או טיפול דרך ברכב; הידרדרות או התהפכות רכב בזמן הפריקה והטעינה; כניסה לרכב או ירידה ממנו במהלך טעינה או פריקה; התהפכות רכב או הידרדרותו במהלך פריקה או טעינה, עקב העברת מטען כבד אל צדו האחורי של ארגז משאית; פריקה או טעינת משא הגוררות שינוי בנקודת מרכז הכובד של המשאית ומביאות להתהפכותה; ירידה מרכב פרטי בתום הנסיעה תוך פריקת סל מצרכים הנמצא במושב שליד; ירידה דרך הפתח האחורי של משאית כשעל גב היורד יש מטען; החלקה ממכלית דלק, כאשר הנהג עצר את המשאית כדי לבדוק את נעילת פתחי המילוי של הדלק, למרות שהבדיקה בוצעה בתום ריקון שאריות הדלק שנותרו במכלית.

אינם זכאים לפיצוי

לדעת השופט, הנפגע אינו זכאי לפיצויים כאשר התאונה שבה נפגע נמנית עם אחד המקרים הבאים: מעשה שנעשה במתכוון; פגיעת איבה; הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו בעת טעינה או פריקה מרכב עומד; פתיחת דופן אחורית של משאית לצורך טעינת המשאית; סגירת דופן אחורית של משאית עם סיום הטעינה; קיפול בד ברזנט שכיסה מטען לאחר הפריקה; פריסת בד ברזנט על מטען וקשירתו; בדיקת יציבות מטען וקשירתו.

לקראת החורף הקרב ובא, כל הנהגים מתבקשים לעבור לנהיגה זהירה, ערנית ובטוחה.
החל מיום 1.11.04 חובה להדליק את אורות הרכב במשך כל היום בנסיעה בכל הכבישים הבינעירוניים. עבור רכב מסחרי מעל 4 טון ומשאיות, החובה תקפה לכל שעות היממה גם בעיר.
חובת הדלקת האורות היא על פי תקנת התעבורה 97 ג', ותהיה בתוקף במשך חמישה חודשים, דהיינו עד 13.3.05. אי הדלקת אורות על פי התקנה עלולה לגרור קנס בסך 100 שקלים + 2 נקודות. אני ממליץ לכולם להדליק אורות בכל שעות הנהיגה בחורף, ונא לא לשכוח לכבותם בעת יציאה מהרכב.
יש לבדוק את לחץ האוויר בצמיגים. נהצמיגים הם הקשר היחיד של הרכב עם הכביש, ויש להקפיד לבדוק אותם בכל כניסה לטיפול או תיקון במוסך. כדאי לבצע בדיקת חורף, אך  שימו לב, רכב שעבר מבחן רישוי מקבל גם בדיקת חורף.

הגשם אשם

הנה עצות לנהיגה נכונה:
* בכביש רטוב יש להגדיל את המרחק מהרכב הנמצא מלפנים ולהוריד את מהירות הנסיעה.
* בכל גשם ראשון, סכנת ההחלקה בכביש גדולה במיוחד. גשם ראשון הוא כל גשם שיורד לאחר הפוגה בגשמים, בין שמדובר בכל תקופת הקיץ ובין שמדובר בהפוגה של ימים אחדים. הגשם סוחף עמו אבק הנמצא באוויר וגרגירי חול הנמצאים בנקודות הנמוכות של חספוס הכביש. יחד עם אבק צמיגים ושרידים יבשים של שמן סולר, נוצרת עיסה חלקה. מכאן ועד להחלקה או לאיבוד אחיזה ושליטה ברכב, המרחק קצר.
* בכל גשם ראשון צריך להימנע מהחלקה. ברכב ללא מערכת ABS יש לבלום בעדינות רבה או לסירוגין, כדי למנוע את נעילת הגלגלים. ברכב עם ABS, אם בבלימה חזקה הרגל הלוחצת על הדוושה רועדת, סימן שה-ABS פועל ויש להמשיך ללחוץ בחוזקה. בכל מקרה, מערכת ההיגוי תמשיך לפעול, ובעזרת ההגה יש לברוח ממכשולים.
* סיבובים ופניות יש לבצע במהירות נמוכה בהרבה מהמהירות האפשרית באותו כביש כשהוא יבש. אחיזת הצמיגים בכביש מונעת מהכוח הצנטריפוגלי לזרוק את הרכב מהכביש. בגשם ראשון נחלשת אחיזת הצמיגים בכביש וסכנת ההחלקה גדלה מאוד.
* האצה חדה (לחיצה חזקה על דוושת הגז) בגשם ראשון תגרום לגלגלי הטון המניע להסתובב במקום, והרכב יחליק.
* ברכב שאין בו מערכת ABS, בעת נעילת גלגלים אין שליטה על ההגה, אין שליטה על הרכב, ונדרש ניסיון רב על מנת לא לאבד שליטה. יש להתחיל לנסוע במתינות ולא בפראות, כדי לא להיכנס למצב של החלקה.
* במקרה של החלקת סחרור, יש לסובב את ההגה לכיוון שאליו מחליק חלקו האחורי של הרכב, ואין לגעת בדוושת הבלם.
* יש להאט לפני כניסה לשלולית גדולה כדי לא להרטיב את המנוע ואת חלקיו, ועל מנת שלא ייגרם נזק מכני, במיוחד לרכב עם מנוע דיזל.
* יש להתחשב גם בהולכי רגל. בזמן נסיעה קרוב לשולי הדרך או קרוב למדרכה שעוברים בה אנשים, הרכב עלול להתיז עליהם מים. יש להימנע מכך ככל האפשר.

נהיגה בתנאים קשים ובכבישים מועדים

על פי חוק, כל נהג רכב חייב להאט את מהירות הנסיעה של הרכב, ובעת הצורך עליו לעצור את רכבו אם הראות מוגבלת מכל סיבה שהיא. כמו כן, כאשר הראות לקויה, העקיפה אסורה. עקיפה בערפל אסורה בהחלט.
את פנסי הערפל מאחור ומלפנים, מותר להדליק רק בערפל, בגשם או בשלג. נסיעה עם פנסי ערפל שלא לצורך, עלולה לגרור דו"ח על עבירת תנועה.
כאשר תנאי הנהיגה קשים, החוק מחייב את הנהג לנהוג במהירות סבירה, ולהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה. עליו להיות מסוגל לקחת לידיו את השליטה המוחלטת ברכב. כמו כן, עליו להאט את מהירות הנסיעה ובמידת הצורך אף לעצור את הרכב בהיכנסו לעקומות חדות ובנוסעו בהן, בהתקרבו לפסגה או למקום שבו שדה הראייה מוגבל, בירידה תלולה או ארוכה, בהתקרבו לגשר צר ובעברו עליו.
כניסה לשלולית מים בנסיעה מהירה מהווה סכנת החלקה ואיבוד שליטה, על כן יש להשתדל לא להיכנס אליה. אם בכל זאת נכנסים לשלולית, יש לנקוט משנה זהירות. בעת היציאה ממנה יש ללחוץ לסירוגין על דוושת הבלם כדי לחמם את הדסקיות שלו עד שיתייבשו, כדי שהרכב יוכל לעצור.
בעת נסיעה בגשם, כל גלגלי הרכב מתיזים נתזי בוץ הנדבקים לשמשות. את השמשה הקדמית אפשר לנקות בעזרת מים ומגבים, אבל גם המגבים מותירים שוליים של בוץ, וזה מתייבש ומסתיר חלק מהשדה הראייה (עד כדי הסתרה של הולך רגל). הפתרון הוא ניקיון יומי של כל השמשות (לפחות פעם ביום) עם מטלית.
נתזי הבוץ מכסים גם את הפנסים, אפילו יותר מאשר את השמשות כי הם נמוכים. פנס מכוסה בוץ מאיר פחות. לכן כאשר מנקים את השמשות, מנצלים את אותה מטלית גם לניקוי הפנסים.
אפשר לבדוק באופן עצמאי את תקינות האורות וכיוון הפנסים. חונים מול קיר, הכי טוב בחושך, מתרחקים מהקיר כשני מטרים ומדליקים את פנסי החזית. אם שניהם מאירים בקו ישר מול הרכב, הם תקינים. מחליפים את האור בפנסי החזית ובודקים שוב. אחר כך חונים הפוך, עם אחורי הרכב אל הקיר, ובודקים אם אורות הפנסים האחוריים, פנס ערפל, האור לנסיעה אחורנית ומחווני הכיוון (וינקרים) משתקפים על הקיר.

לסיכום

בעת הנהיגה בחורף, יש לקחת בחשבון שהכביש חלק, שמרחק העצירה גדל, שהראות לקויה, שמים מותזים מכלי רכב חולפים, וכי כל אלה הם גורמים המכבידים על הנהיגה ויש לחשוב עליהם מבעוד מועד, במיוחד בזמן עקיפה.
נהיגה זהירה ובטוחה.

עונת הגשמים כבר בעיצומה, ואני מביט אנא ואנא ולא רואה תכונה מיוחדת של נהגים לקראת הגשמים. ובמה דברים אמורים? הרי השינוי מקיץ לחורף בארצנו הקטנטונת הוא שינוי קיצוני ביותר. ואם לא לכולם ברור על מה אני מדבר, אנסה להבהיר כמה רעיונות חשובים ועקרוניים ואת המשמעויות הנובעות מהם.
כדי שנוכל להשתתף במשחק התקינות, עלינו להיות מקצוענים (כן, כן, גם הנהג הפרטי, שנוסע מרחק קצר מהבית לעבודה, ובחזרה). להיות מקצוענים זה קודם כל לדאוג לתקינות הרכב, כי כך אני ואתה דואגים לעצמנו, לבני משפחתנו, וגם לשאר המשתמשים האחרים בדרכים ובכבישים.

צמיגים

הצמיגים, שהם הקשר הישיר שלנו עם הכביש, חייבים להיות טריים (מומלץ לא לנסוע על צמיגים שגילם עולה על ארבע שנים), וללא פגמים מכל סוג שהוא, כגון: מכות בדופן צד, חתכים, אכילת הצמיג כתוצאה משפשוף או כיוון סרן לא נכון, ועוד. עומק חריצי הצמיג חייב להיות לא פחות משני מילימטרים, ובמקרה ששליש מרוחב הסוליה של הצמיג שחוק, הצמיג פסול לשימוש. לחריצי האורך בצמיג חשיבות מרובה בחורף, במיוחד מפני שהם אלה שמנקזים את המים העומדים או זורמים על הכביש. אם לצמיג אין יכולת ניקוז טובה, הוא עלול לרחף מעל המים, לאבד קשר עם הכביש, ובכך לגרום לנהג איבוד שליטה על הרכב.
יש כמה דרכים להתגבר על איבוד השליטה: צמיג תקין, לחץ אוויר נכון, מידות צמיג לפי הוראות יצרן (צמיג רחב יותר מנקז מים הרבה פחות טוב) ומהירות נסיעה נמוכה יותר.

ראות

מה עם הראות? גשם יורד, אולי גם ערפל כבד, ואנו בכביש ממהרים להגיע לעבודה או לחזור הביתה. אבל לא רואים כלום. חשבתם פעם למה בעצם לא רואים ואיך ניתן להתגבר על מכשלה כזאת?
הנה מספר עצות שימושיות, פשוטות וקלות, שכל אחד יכול לעשות ללא הזדקקות לבעל מקצוע: מגבים חדשים, במידה מתאימה לרכב, שינגבו שטח כמה שיותר גדול של החלון; למלא את מכל המים או הנוזל לניקוי חלונות בחומר המכיל סבון וכמות קטנה של אלכוהול לניקוי טוב יותר ולמען החלקה של המגבים על החלון ללא צפצופים, צווחות וחריקות של המגב; ניקוי טוב של החלונות בכל פעם שנכנסים לתחנת דלק - זה נמשך כמה שניות אך נותן שקט נפשי ומרחב ראייה בלי סנוורים, בעיקר בחושך.
כאשר מנקים את חלונות הרכב מנקים גם את הפנסים, כי אותם נתזים העפים באוויר ומלכלכים את החלונות גורמים גם לפנסים להתכסות בשכבת בוץ, מה שמקטין את האפשרות של נהגים אחרים לראות אותנו וגורם לנו לאבד חלק ניכר מיכולת הראייה שלנו בעיקר בלילה.

החלל הפנימי

מה לגבי פנים הרכב? כמה פעמים במשך הנסיעה צריך לנגב את החלונות מבפנים? גם לזה יש פתרון קל ופשוט. המזגן. חלק מפעולותיו הן לייבש את האוויר. אם נפעיל אותו, הוא ייבש את האדים וימנע הצטברות על החלונות.
ומה לעשות שבחורף קר? הפתרון הוא לפתוח יחד עם המזגן את החימום. כך ניתן לווסת את הטמפרטורה בתא הנוסעים לפי הצורך, וגם למנוע הצטברות של אדים על חלונות הרכב.
עד כמה שניתן, מומלץ לא להכניס בגדים רטובים לרכב או כל דבר אחר רטוב, מפני שהרטיבות מקשה על המזגן והזמן שייקח לו להעלים את האדים עשוי להתארך. בנוסף, בגדים רטובים ידיפו ריח לא נעים.
אפשר לפתוח פתח קטן בחלון כדי ליצור שאיבת אדים החוצה. אם נמזג את תא הנוסעים כראוי, לא נזדקק לביגוד כבד, ובטח ובטח לא נזדקק למעיל מסורבל, המפריע לתפעל את הרכב בצורה יעילה, נכונה ובטוחה.
בשום אופן אין לשתות שתייה חריפה כדי להתחמם. אין זה חוקי ומיותר לדבר על הסיכון שבכך.

תקינות הגוף והנפש

מצב גופני או נפשי שאינו תקין משפיע על כושר קבלת ההחלטות שלנו ועל מהירות התגובה. כדי להתאוורר, הייתי ניגש לבית קפה נחמד, משחרר לחצים, מתמתח קצת, ואחר כך לוגם תה חם או קפה מהביל, ורק אז ממשיך בדרכי.

העמסת הרכב

חלק לא מבוטל מנהגי ישראל אינם מודעים לחשיבות שיש להעמסת הרכב. זה נכון לגבי כל עונות השנה, קל וחומר לחורף, שבו התנאים עלולים להיות קיצוניים ומפתיעים. מטען שלא ייקשר כראוי או יכוסה בכיסוי מתאים, עלול לספוג גשם, להתקלקל, לזוז על ארגז הרכב ואף ליפול לכביש, ובמקרה הגרוע - לגרום לתאונה. חשוב ביותר לשמור על איזון הרכב בזמן הטענתו ולקבע את המטען באביזרים תקניים, שלא יתרופפו בזמן הנסיעה. ברזנט מתנופף עלול להסתיר לנהג את המתרחש מאחוריו ועלול לסכן נהגים אחרים בכביש.

אחיזת הכביש

הבורות בכביש והמים הזורמים, אלה משפיעים לרעה על האחיזה של הרכב בכביש. מקום שנסעת בו והיה תקין, עלול להיות רטוב כמה דקות אחר כך בשל ירידת גשם. תוך דקות ספורות, כביש ציבורי מלא תנועה הופך להיות מגרש החלקה.

להתכונן אליו

לא היית מוכן, והופ, נגרמה תאונה. אבל לא, זה ממש לא פתאום. קצת קשב, קצת רגישות, והכל יכול להימנע בקלות. הרי הודיעו בחדשות על גשם צפוי, ואפשר היה לבדוק את הצמיגים, לעשות סדר ברכב, להתקין מגבים חדשים, לנסוע קצת יותר לאט, ולהקטין את הסיכוי לתאונה (כן, גם אם לא עברת הדרכה מתקדמת או מגרש החלקה).
כל זה לא מסובך, ותלוי בך, הנהג. שם המשחק הוא תקינות. קצת תשומת לב ואחריות, וכולנו נגיע בשלום הביתה.

חשבו מה היה קורה אילו צילם מישהו את המקרים הבאים: תאונה קטנה שגרמה לנזק, דו"ח לא מוצדק שנתן שוטר תנועה, או נהג של רכב המנסה "להלביש" נזקים קודמים על התאונה. במקרים אלה ודומים להם, תמונות יתעדו את המצב ויחסכו ויכוחים, או יוכיחו בבוא הרגע את העובדות בשטח.
לפני כחודשיים, נהג חלוקה פגע קלות ברכב בעת נסיעה לאחור לתוך חניה. נהג הרכב הנפגע ניסה להתגנב לאותה חניה. הוא האשים את נהג החלוקה בגרימת נזק גדול פי כמה ממה שקרה בפועל, וטען כי הפנס הראשי נשבר. נהג החלוקה טען כי רואים בבירור שהפנס היה שבור לפני כן, וכי אין זכוכיות מסביב.

הצילום הגואל

המקרה אירע ברחוב אלנבי בת"א, כך שעוזר הנהג קפץ לחנות הצילום הקרובה כדי לרכוש מצלמה חד פעמית. כאשר חזר, הנהג צילם את הנזקים, את צורת המפגש בין כלי הרכב וכל דבר אחר שנראה לו. כאשר הנהג הנפגע ראה את המצלמה, הפסיק לצעוק, נכנס לרכבו, ונעלם. הפתק עם הפרטים שרשם נשאר על הכביש. פרטי המקרה נשארו רשומים למקרה שהנהג ינסה בכל זאת לתבוע, אבל בכל מקרה, המצלמה עשתה את כל ההבדל.
במקרה דומה שהגיע לבית המשפט, רכב שנסע לאחור פגע קלות בפיאט אונו ישנה, חבוטה ומרוטה. הנזק שנגרם לה היה אפסי, ולרכב הפוגע נגרמו סדקים קטנים בפנס האחורי. אבל בעל הפיאט הראה את כל הדפיקות הישנות שהיו לו באזור המפגש בין שני כלי הרכב, ודרש בדיקה של שמאי ופיצויים. נהג הרכב הפוגע צילם את הרכב מכמה כיוונים. כאשר המקרה הגיע לבית המשפט, השופט הביט בתמונות והחליט במהרה שהתביעה קנטרנית ומיותרת.
באופן דומה, אפשר לנצל את המצלמה בזמן קבלת דו"ח משוטר על עבירה שלא התקיימה. צילמתם? מצבכם טוב לאין שיעור ממצב שבו תנסו לתאר את שהתרחש במילים בלבד.

להחזיק מצלמה חד-פעמית

המצלמה צריכה להיות חלק מהציוד הקבוע ברכב, כמו משקפי שמש, חבילת טישו או מכל פאסט (אנטיפנצ'ר). המצלמות החד-פעמיות זולות (היקרות עולות 24-30 שקלים). מחזיקים אותן בתא הכפפות, ורצוי להחליפן פעם בשנה. הן עשויות לחסוך לקצין בטיחות ריצות רבות, זיעה וכסף.
בכל קנייה מרוכזת של כל חברה, ניתן להוסיף לפריטים שעליהם מחתימים את מחזיק הרכב שורה עבור מצלמה חד-פעמית. אגב, בקנייה מרוכזת תתקבל הנחה נוספת על עלות המצלמה.
ההנחיה לנהג היא להשתמש במצלמה בכל אירוע תעבורתי שבו הוא מוצא לנכון או מונחה לכך על ידי קצין הבטיחות, ולהביא את המצלמה למשרד. אין צורך לפתח את התמונות, אלא אם מגיעים דו"ח או תביעה. רושמים על המצלמה את פרטי האירוע ושומרים בארון. 
מחזיק הרכב יקבל כמובן מצלמה חדשה תמורת אחת שהופעלה או פג תוקפה. את המצלמות שפג תוקפן אפשר לתת למחזיקי הרכב לשימוש פרטי. 
נכון שהדבר כרוך בטרדה ודורש התעסקות נוספת, אבל די בשני מקרים בשנה שבהם הופעלה המצלמה או נמנע דיון בבית משפט, כדי שהעלויות והטרדה יוחזרו.