מגה טיפ

האביב הגיע, וכמו בכל שנה, ניסע כולנו לטיול עם המשפחה. ההכנות מלוות כרגיל בהתרגשות רבה של הילדים, וקצת פחות מזה של ההורים. בשלב הזה של ההמולה והבלגן, לרוב איננו מתפנים להקדיש מחשבה לנהיגה הארוכה שמצפה לנו עד הגיענו ליעד, וכמובן בחזרה.
"סוף מעשה במחשבה תחילה" אמרו חכמינו הרבה לפני המצאת המכונית. אילו היו נדרשים לנושא בזמן הזה, היו בוודאי אומרים שכאן הדבר נכון שבעתיים, שהרי בפיקוח נפש עסקינן. כדי להבטיח ש"סוף מעשה" יהיה שכולנו נחזור הביתה בריאים ושלמים, לפחות בגופנו, עלינו להשקיע "מחשבה תחילה" בתכנון הנהיגה, עוד לפני היציאה לדרך וכמובן במשך כל הטיול.

אחד הדברים הבסיסיים ביותר בנהיגה הוא תנוחת הישיבה של הנהג על מנת להשיג שליטה מיטבית במכונית. רוב הנהגים יושבים רחוק מדי מההגה ומהדוושות, דבר שלא מאפשר להם לשלוט היטב ברכב. חמור מכך, הדבר מאריך משמעותית את זמן התגובה שלהם במצבי חירום. אחת הסיבות לתאונות דרכים היא תגובה אטית מדי של הנהג, שלפחות בחלקה נובעת מתנוחת נהיגה לקויה.
הישיבה הנכונה היא זקופה וקרובה יחסית להגה, על מנת שהנהג יגיע בקלות לכל אביזרי התפעול של הרכב. כך ישיג שליטה מקסימאלית עם מאמץ מינימאלי בנהיגה הרגילה, וגם יוכל להגיב במהירות וביעילות במצבי חירום.
המעבר לתנוחת נהיגה השונה מזו שאליה אנו רגילים, מהווה סוג של שינוי התנהגותי, ועל כן אינה קלה כלל ועיקר. לרוב אנו יוזמים שינוי כלשהו כאשר המצב הנוכחי לא טוב לנו. ברם, רוב הנהגים מרוצים מאוד מתנוחת הנהיגה שלהם, כך שאין להם מוטיבציה ממשית ליזום שינוי. כדי להעריך את התנוחה שאני מציע, תצטרכו לנסות אותה למשך תקופה מסוימת. רק כך תוכלו לחוות את יתרונותיה ולבצע את הבחירה שלכם. יתרה מכך, סביר להניח שבימים הראשונים התנוחה אף תהיה מוזרה ולא נוחה. הדבר היחיד שאני מבקש הוא לתת לה הזדמנות במשך שבועיים (ולא לרמות...). אם אחרי שבועיים עדיין תתגעגעו לתנוחה הקודמת שלכם, בבקשה. אני מאמין שרובכם תתאהבו בתנוחה החדשה, בדיוק כפי שקרה לי כשהחלטתי, אחרי לא מעט שנות נהיגה, ללמוד נהיגה מתקדמת. מאז עברו הרבה שנים, והיום איני מסוגל לשבת אחרת. כן, עד כדי כך טוב לי.

למילה "שוליים" יש קונוטציה שלילית. אחת ההגדרות במילון לשוליים היא "סרח עודף", משמע משהו מיותר, שולי ולא חשוב. רובנו לא אוהבים להיות בשוליים, בין אם מדובר בשולי החברה, בשולי ההשפעה או בשולי הכביש. השהייה בשוליים גורמת להרגשת אי נוחות, ולכן בכל מסגרת שבה אנו נדחקים הצדה, האינסטינקט שלנו הוא לנסות ולחזור כמה שיותר מהר למרכז העניינים.
העניין הוא, שחזרה מהירה ואגרסיבית מדי למרכז, עלולה לגרום לחיכוכים ולהתנגשויות, ובסופו של דבר להיות בעוכרינו. תמיד עדיף לעצור רגע ולחשוב, לבחון את השטח ואת התנאים, ולחזור לתלם בחוכמה ובזמן המתאים. וכמו בחיים, כך גם בכביש. לרוב, הסכנה העיקרית אינה טמונה בעצם הירידה לשוליים אלא בחזרה מהם.

אוי כמה שאני שונא את החורף. הקור, הרטיבות, הימים הקצרים, הבגדים המסורבלים ובעיקר הסיוט של הנהיגה: כביש חלק, ראות גרועה, רסס של מים ובוץ על השמשה ופקקים אין סופיים.
כיוון שאלוהים לא ממש מתחשב בטעם האישי שלי וברצון שלי לחזור הביתה בשלום, אני חייב להיערך לקראת העונה האפורה הזו ובמהלכה.
אשתף אתכם בכמה מהדברים שעליהם אני מקפיד  במשך החורף ואתם מוזמנים לאמצם.

כ-26% מתאונות הדרכים הקטלניות בישראל אירעו בגלל צמיגים לקויים שאינם תקינים, וכשליש מתאונות אלה נגרם בגלל נסיעה עם צמיגים שלחץ האוויר בהם היה נמוך מדי. עצירה לצד הדרך בצמיגיה הקרובה ובדיקת לחץ אוויר (חינם), ישפרו את תקינות לחץ האוויר ואת הרגשת הביטחון ברכב. לקראת החורף שמגיע עלינו לטובה, כמו בכל שנה, כדאי לשים לב למספר נקודות חשובות הקשורות לביטחוננו ולביטחון משפחותינו על הכביש.
הכללים:
* ודאו שהצמיגים שאתם רוכשים מתאימים למידות הרשומות ברשיון הרכב ושעליהן המליץ יצרן הרכב. אסור לנסוע ברכב כאשר מידות הצמיגים אינן רשומות ברשיון הרכב. יש להקפיד על קוד משקל זהה בכל ארבעת הצמיגים ומומלץ שקוד המהירות יהיה זהה בכולם. החל משנת 2006, חל איסור מוחלט לשנות את קוד המשקל וקוד המהירות שקבע יצרן הרכב (תיקון תקנה 322 לחוק).
* ודאו שהצמיגים הנרכשים מסומנים בתקן בינלאומי אמריקני, יפני או אירופי, ומתאימים לעומס ולמהירות הנסיעה של הרכב כפי שקבע יצרן הרכב.
* החליפו צמיגים כאשר עומק החריצים הנותר בסוליה נמוך משני מילימטרים.
* לא מומלץ ולא רצוי להתקין צמיגים של מותגים שונים על אותו סרן בגלל הבדלים ביעוד הצמיגים ובסוג הסוליה. כך גם לגבי מותגים של אותו יצרן עם סוליה שונה, לדוגמה א-סימטרי ורגיל. החלפת צמיגים תיעשה בצמדים - זוג צמיגים על אותו סרן. על הצמיגים להיות לא רק של אותו יצרן אלא גם מאותו דגם ובגודל זהה. מידות הצמיג - קוד משקל וקוד מהירות - כפי שקבע יצרן הרכב.
* תקנה 322 אוסרת להרכיב אבוב בצמיג טיובל אלא אם יצרן הרכב אישר אחרת ובכתב.
* ברכב פרטי, לא משנה אם ההנעה קדמית או אחורית, מתקינים צמיגים חדשים או את הטובים יותר על הסרן האחורי. הסיבה: אם חלילה מתפוצץ הצמיג הקדמי, לנהג יש עדיין שליטה על ההגה, אך אם מתפוצץ צמיג אחורי, הוא עלול להיכנס לסחרור ולגרום לאיבוד שליטה על הרכב.
* לחצי הניפוח בצמיגים יתאימו להוראות יצרן הרכב ולא להוראות יצרן הצמיגים. לא לנפח פחות מדי כי הרכב לא יהיה יציב ושחיקת הצמיגים תהיה מוגברת. לא לנפח יותר מדי כי הרכב יהיה קופצני.
* כאשר יש בעיות במערכת ההיגוי, המתלים והבלמים, הצמיגים רגישים לשחיקה מוגזמת ולא אחידה. גם בעיה קלה או חוסר שוויון בזוויות ההיגוי או במסבים עשויה לגרום לנזק בלתי הפיך לצמיגים.
* יש להקפיד על איזון הצמיגים ולבצע רוטציה ביניהם כל 12,000 קילומטרים או כל שנה. במקרה שמוחלף צמיג בודד, יש להרכיבו על הסרן האחורי. רוטציה טובה אמורה לשמור על חיי הצמיגים ברכב ואף להאריכם מ-40,000 קילומטרים ל-80,000 קילומטרים.
* בעת רכישת צמיגים חדשים יש לדרוש תעודת אחריות של יצרן הצמיגים או היבואן ולבדוק כי הצמיגאי רשם על תעודת האחריות את כל הפרטים. הקפידו במיוחד על רישום תאריך הייצור של הצמיגים וארץ ייצורם. יש יבואנים המוכרים צמיגים ישנים מאוד - צמיגי קומבינה - במחיר מוזל. צמיגים אלה עלולים להיות מסוכנים לנהג ולסובבים. במקרה שהצמיגאי לא רשם תאריך ייצור וארץ ייצור על חשבונית המס, ניתן להגיש תלונה למשרד התחבורה. הצמיגאי יחויב להחזיר את הכסף במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע יועמד למשפט על אי הגשת מידע והטעיית לקוח במתכוון.
* מומלץ לרכוש צמיגים ממותגים ידועים ומוכרים הזמינים בכל עת, ולא להתפתות לצמיגים זולים, דוגמת צמיגי קינג טייר וווסטליק מסין, אשר משרד התחבורה אסר על שיווקם בארץ. חלק מהצמיגים האלה לא עברו את גלגל המבחן של המעבדה בחו"ל, או שהיצרן הודיע על קריאה חוזרת עולמית.
* לא כל הצמיגאים מודעים לכך, אבל אם רכשתם צמיגים עם פרופיל סוליה א-סימטרי, יש להקפיד להרכיבו בהתאם לסימון המופיע עליו: חץ בדופן מעיד על כיוון הנסיעה או ציון הצד המתאים באותיות ברורות לשמאל או לימין. הרכבה הפוכה תפגע ביתרונות הצמיג, ביציבות הרכב ותגרום לשחיקה מוגברת.
* צמיגים משומשים אינם בטיחותיים. אם בכל זאת החלטתם לרכוש כאלה, הקפידו שגילם לא יהיה מעל 24 חודשים מתאריך ייצורם. דרשו מהמוכר אחריות ברורה על איכות הצמיגים, תוך ציון סוג הצמיג, מידותיו, היצרן, תאריך הייצור וארץ הייצור. לצמיג משומש אין אחריות יבואן.
* אם הצמיגים חדשים, אל תסכימו לקבל צמיגים שגילם מעל 12 חודשים. תאריך הייצור מופיע ליד התקן האמריקני D.O.T ורשום בארבע ספרות המציינות את שנת הייצור ומספר השבוע בשנה. לדוגמה, 3107 פירושו שבוע 31 בשנת 2007.
לסיכום, כל נהג רכב - מחברת השכרה, ליסינג או כל חברה אחרת - חייב להיכנס לצמיגיה מהימנה על מנת לבדוק את הצמיגים ביסודיות. לעתים הבדיקה עולה סכום סמלי של עשרה שקלים לגלגל. אל תתביישו לבקש ולקבל הכל בכתב. 

אלכוהול ונהיגה הם שילוב קטלני. שתיית אלכוהול, בכל כמות, פוגעת בכישורי הנהיגה ולכן יש להימנע לחלוטין מנהיגה לאחר שתיית אלכוהול.
אלו הן השפעות האלכוהול על הנהיגה: זמן התגובה ארוך מהרגיל, מרחק העצירה גדול יותר, הערכה לקויה של מהירות ומרחק, שדה הראייה מצטמצם, תחושת ביטחון מופרזת גורמת ללקיחת סיכונים. וזו הייתה רק רשימה חלקית. מחקרים מוכיחים כי נהג ששתה אלכוהול ואפילו בכמות המותרת על פי החוק, סיכוייו להיות מעורב בתאונה גבוהים ב-40% לעומת נהג שלא שתה.
החוק בישראל אוסר לנהוג כאשר ריכוז האלכוהול בדם עול על 50 מ"ג, שהם בערך כוסית אחת או שתיים של משקה (ראה טבלה בעמוד הבא). עם זאת, האלכוהול משפיע באופן שונה על כל אדם, ורמתו בדם מושפעת גם מהגורמים הבאים: מין, גיל, משקל ואיכות חילוף החומרים בגוף, רמת הלחץ הנפשי, כמות האוכל הנכנס לגוף לפני השתייה או במקביל לה, כמות האלכוהול וסוגו.
שתית. מה אפשר לעשות?
אפשר לוודא שהנהג יהיה מישהו שלא שתה, אפשר להשתמש בתחבורה ציבורית, להזמין מונית או לבקש טרמפ ממישהו, וכמובן שאפשר להישאר ללון אצל חברים.
מאלכוהול אי אפשר להיפתר מהר. מקלחת, כוס קפה או כל דרך אחרת, כל אלה לא יעזרו להתפקח. רק הזמן יעזור. למי ששתה יש סיכוי גבוה שגם בבוקר שאחרי רמת האלכוהול בדמו תהיה גבוהה מן המותר, כך שהוא עדיין לא יהיה כשיר לנהיגה.

למה לא כדאי לנהוג שיכור

לנוהגים תחת השפעת אלכוהול קיימות הסכנות הבאות:
* פגיעה קטלנית: 20%-15% מהנהגים שנהרגו בתאונות דרכים נהגו תחת השפעת אלכוהול (על פי מחקר שביצע ד"ר קובי פלג, מכון גרטנר).
* קבלת דו"ח משוטר והשבתת הרכב: משטרת ישראל מתכננת לבצע בשנים הקרובות מאות אלפי בדיקות אלכוהול אקראיות לנהגים, גם ללא חשש מוקדם לנהיגה בשכרות. במקרה ששוטר תופס נהג שכמות האלכוהול בדמו גבוהה מהמותר, הנהג עלול להפסיד את מכוניתו, רישיונו ייפסל מנהלית, והרכב יושבת מיידית ל-30 יום, ללא משפט.
* שלילת רישיון הנהיגה: הרשעה בבית משפט על נהיגה תחת השפעת אלכוהול גוררת שלילת רישיון לשנתיים לפחות.
תירוצים לנהיגה לאחר שתיית אלכוהול לא יעזרו. הנה רשימה של כמה תירוצים פופולאריים:
* "שתיתי אבל זה היה בזמן ארוחת הצהריים": גם שתייה מועטה עם הארוחה עלולה לגרום לנהג להיות ישנוני ובלתי כשיר לנהיגה.
* "אני מסוגל לנהוג": כל כמות של אלכוהול משפיעה על שיקול הדעת ועל התפיסה.
* "שתיתי רק שני משקאות": אפילו משקה אחד משפיע על ביצועי הנהיגה.
* "אבל אכלתי": במקרה של אכילה ספיגת האלכוהול בדם תיקח זמן רב יותר, אבל הנהיגה עדיין תושפע מכך.
* "אני יודע לשתות": גם מי ש"יודע" לשתות או רגיל לשתות, יתקשה להעריך מרחק ומהירות. תגובותיו יהיו אטיות יותר וייקח לו זמן ממושך יותר לעצור.
* "אני נוסע רק רחוב אחד": חלק גדול מהתאונות הנגרמות בהשפעת אלכוהול מתרחשות במרחק של כחמישה קילומטרים מתחילת הנהיגה.
לסיכום, עמותת אור ירוק ממליצה להימנע מנהיגה לאחר שתיית אלכוהול בכל כמות שהיא - האלכוהול פוגע בכישורי הנהיגה החל מהטיפה הראשונה. גם כשהנהג עדיין חש בטוב ובשליטה, אין הוא מודע להשפעות האלכוהול עליו. פרט לכך, נהג אינו יכול לדעת כמה הוא צריך לשתות על מנת שלא לעבור את הכמות המותרת בחוק. השפעות האלכוהול משתנות מאדם לאדם, והן תלויות בשילוב של מספר גורמים. מין, משקל וכמות האלכוהול הם רק אחדים מגורמים אלה.

בחלקה הראשון של הכתבה, שהתפרסם בגיליון הקודם, ציינתי את השכיחות הגבוהה של תאונות חזית-אחור. הדגשתי שהאחריות למניעת התאונה מוטלת על שני הנהגים, הפוגע והנפגע, ואני מניח שהסכמתם אתי שרובן המוחלט של תאונות אלו מקורו בטעות של הנהג. הרחבתי על התרומה של הגורם הראשון לתאונות אלו - אי שמירת מרחק - ועתה ברצוני להרחיב על הגורם השני, גם הוא קשור לנהג הפוגע ומעלה את הסיכון לתאונה: חוסר ריכוז או הסחת דעת.
לא אהיה רחוק מהאמת אם אומר בביטחון מלא שכולנו איננו מרוכזים אך ורק בנהיגה ב-100% מהזמן. כולנו, מי יותר ומי פחות, עושים משהו נוסף תוך כדי נהיגה: מדברים בטלפון, מסתכלים על הנוף, מחליפים תחנה ברדיו/שיר בדיסק, שקועים במחשבות, וכדומה. פעולות אלו ורבות נוספות מפחיתות את הריכוז שלנו בנהיגה ומאריכות את זמן התגובה. זה המקום לציין שתאונות רבות נגרמות בתוך מטרים ספורים בלבד, ולכן כל שבריר שנייה בתגובת הנהג חשוב, במיוחד במצבי חירום.
ניתן לחלק את הסחות הדעת לשני סוגים:

1. הסחת דעת המסיטה את המבט מהדרך (כגון קריאת הודעת SMS). במצב כזה אנחנו לעתים נוסעים "על עיוור" מרחק של כמה עשרות מטרים. במהירות של 100 קמ"ש הרכב עובר 28 מטרים בשנייה. משמע שאפילו במהירות של 50 קמ"ש, אם נסיט את המבט לשנייה וחצי כדי לכוון את טמפרטורת המזגן, הרכב יתקדם 21 מטרים בלי שנראה לאן אנחנו נוסעים.
2. הסחת דעת אשר אינה מסיטה את המבט מהדרך (כגון שיחה בסלולארי, עם דיבורית כמובן). כאשר פעילות כלשהי מעסיקה את ה"מעבד" שלנו, אנחנו פחות פנויים לקלוט שינויים המתרחשים במרחב התעבורתי ולהגיב להם. מדובר בשתי תופעות, ששתיהן חמורות מאוד: ראשית, חלק מהמידע מהסביבה לא נקלט אצלנו. לדוגמה, לאחר שיחה בטלפון איננו זוכרים כלום כמעט מהדרך שעברנו. שנית, זמן התגובה מתארך. גם אם נקלט מידע שמחייב אותנו להגיב מייד, התהליך לוקח הרבה יותר זמן בהשוואה למצב שבו היינו מרוכזים בנהיגה בלבד. לגבי שיחה בסלולארי, ההפרש יכול להגיע לעשרות אחוזים, ובמצבי חירום, כאמור, כל שבריר שנייה הופך לקריטי.

בלימה לא אפקטיבית

מחקרים הראו שהבלימה האינסטנקטיבית של נהג במצבי חירום רחוקה מלהיות אפקטיבית. היא מאופיינת בהססנות ובעוצמה חלשה יחסית. יותר מזה, מסתבר שבלתי אפשרי כמעט לסגל בלימה נכונה ואיכותית בלי לתרגלה תחת הדרכה מקצועית. יחד עם זאת אציין, שבמצב של בלימת חירום יש ללחוץ על דוושת הברקס בהחלטיות רבה ובעוצמה מרבית, עד לעצירת המכונית. כל שיטה אחרת (פמפום למשל) תאריך את מרחק הבלימה ותגדיל את הסיכון להתנגש ברכב או במכשול שמלפנים.
עד כאן דנתי בנסיבות שקשורות לנהג הפוגע. סיכומו של דבר, שמרו על מרחק מספק מהרכב שלפניכם, היו מרוכזים בנהיגה, ואל תסיטו את המבט מהדרך. במקרה של בלימת חירום, בעטו בעוצמה בדוושת הברקס עד לעצירה.

נסיבות הקשורות לנהג שנפגע

גם הנהג הנפגע עשוי להפחית את הסיכון שלו לפגיעה. להלן אמנה שלושה מצבים שבהם הנהג שנפגע מעלה את הסיכון שלו להיפגע מהרכב שנוסע מאחוריו: אי שמירת מרחק מאחור, בלימה לא צפויה  וסטייה מנתיב.

אי שמירת מרחק מאחור

המונח "שמירת מרחק מאחור" נשמע הזוי על פניו. עלינו לוודא שהנהג שמאחורינו שומר על מרחק מספק מאיתנו, כדי להפחית את הסיכון שלנו להיפגע מאחור. ובכן מה עלינו לעשות? ראשית, לבדוק בתדירות גבוהה במראה האמצעית שלא נצמדים אלינו. במידה שהמרחק נראה לנו קטן מידי, הכי פשוט וקל לעשות הוא לעבור לנתיב הימני ולתת לנהג שמאחור לעקוף אותנו. במידה שהדבר אינו מעשי (אנחנו נוסעים בנתיב הימני או שיש נתיב אחד לכל כיוון וכדומה), אפשר לנקוט באחת מתוך שתי פעולות: לאותת לנהג שמאחור בעזרת אורות חניה (הבהוב של כל פנסי האיתות) ובכך לסמן לו שאנחנו מבקשים ממנו להתרחק, ואם הבעיה ממשיכה, הדבר הכי בטוח לעשות הוא לשמור על מרחק רב יותר מלפנים. במילים אחרות, לשמור גם על המרחק שהנהג מאחורינו אמור לשמור מאיתנו. כך, אם נידרש לבלימת חירום, נוכל להאריך את מרחק הבלימה שלנו ולמנוע מהרכב שמאחור להתנגש בנו. אדגיש ואומר שהדבר לעתים מעצבן, במיוחד כשמישהו מנצל את המרחק הנוסף ו"נדחף" לפנינו, אך היי, מי אמר שבטיחות זה פשוט?

בלימה מאוחרת או לא צפויה

אחד הדברים המיותרים שאפשר לעשות בנהיגה הוא לבחון את האינסטינקטים ואת מידת הערנות של הנהג שמאחורינו. חשוב מאוד שבעודנו מבצעים פעולות שונות בנהיגה, לא נפתיע את הנהגים האחרים בכלל ואת אלו שמאחור בפרט. כשם שאנחנו מצפים מנהגים אחרים לפעול בהיגיון, כך הם מצפים מאיתנו. כדי להימנע ממפגש אינטימי של פח עם פח, עלינו לתכנן את כל הפעולות שלנו מראש, ולעשותן בהדרגה ותוך כדי מתן התראה מוקדמת מספיק לנהגים האחרים.
לפיכך, את כל העצירות וההאטות יש להתחיל מוקדם, ולהודיע לסביבה שזו כוונתנו. לפני פניות עדיף להתחיל לאותת מוקדם ולהאט בהדרגה, כדי שהנהג שמאחור יתאים את עצמו אלינו. אם נזכרנו שעלינו לפנות מאוחר מדי, עדיף לוותר על הפנייה ולהעדיף את הפנייה הבאה ולא להאט בפתאומיות ולהפתיע את הנהג שמאחור. הדרך הטובה ביותר להימנע מהפתעות היא להסתכל רחוק, לכיוון שאליו אנחנו רוצים לנסוע, ולתכנן את הנסיעה מספיק זמן מראש. כך נוכל להיערך בזמן, גם עבור הנהגים שמאחור.
עצירה פתאומית שלא לצורך פנייה היא "הפתעה" נוספת בדרכים. למשל, כאשר רואים מישהו שמכירים על המדרכה, או מגלים פתאום חנות מעניינת. במקרים כאלה עלינו לדחות את האינסטינקט לעצירה מהירה, ולחפש מקום נוח ובטוח לעצירה הדרגתית. שני מקומות קלאסיים לעצירה פתאומית הם לפני מעבר חציה ולפני רמזור, בעיקר כאשר הירוק מתחיל להבהב. בשני המקרים צריך לקבל החלטה מהירה, ולעתים זו לא תהיה ההחלטה הטובה, אלא הפחות גרועה והפחות מסוכנת מבין השתיים. באופן כללי, כאשר הולכי רגל עדיין נמצאים על המדרכה ומאחורינו יש מכונית קרובה, עדיף לא לעצור. כך גם כאשר האור הירוק ברמזור מהבהב. אני מדגיש: מדובר בהמלצה כללית, ועל כל אחד לבחון את המצב הספציפי בכל מקרה לגופו.

סטייה מנתיב

כל מעבר בין נתיבים צריך להיעשות כאשר המכונית שמאחורינו נמצאת במרחק בטוח מאיתנו. אחד הדברים הכי מפתיעים ולמען האמת גם הכי מעצבנים הוא כשנהג אחר "חותך" אותנו. הרצון להגיע כמה שיותר מהר, במיוחד אם אנחנו מאחרים, עלול לגרום לנו לסגל סגנון נהיגה אגרסיבי. מאז שהיינו ילדים בגן אומרים לנו את המשפט הנכון כל כך: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". בהתאם לכך, הימנעו ככל האפשר מלהידחף לפני מכונית בנתיב הסמוך. באופן זה גם תשפרו את חוויית הנהיגה של הנהגים האחרים, וגם לא תסכנו את עצמכם ואת הסביבה.
מקרים נוספים ומפתיעים של סטייה מהנתיב הם כאשר אנחנו נזכרים ברגע האחרון שהגענו למחלף שבו צריך לרדת מהכביש המהיר או שהגענו לפנייה. הדבר קורה הרבה פעמים כאשר חלים שינויים בהסדרי התנועה שאליהם אנו רגילים, כגון מעקף או גשר חדש. אחת הדוגמאות האחרונות הבולטות לרעה היא הגשר החדש במחלף גלילות לבאים מכיוון צפון. גם כאן, בדיוק כמו בעצירה או בהאטה מפתיעה, ההמלצה החד משמעית היא לוותר על הירידה למחלף או לפנייה. הדבר יעלה אומנם בכמה דקות של עיקוף, אך הן עדיפות עשרות מונים על הסיכון הכרוך בסטייה פתאומית מהנתיב.
בסיכום הנסיבות הקשורות לנהג שנפגע, מומלץ לשמור מרחק גם מאחור, להימנע מהאטות ומעצירות פתאומיות (אלא אם מדובר בבלימת חירום) ולא לסטות מהנתיב אלא אם הדרך פנויה.

סיכום

תאונות חזית-אחור הן התאונות השכיחות ביותר מצד אחד והקלות ביותר למניעה מצד שני. כל שנדרש מאיתנו הוא מעט מחשבה ותשומת לב. חובה עלינו להיות ערניים כל הזמן, ולתכנן את הנהיגה כך שלא נסתכן בפגיעה ברכב שלפנינו או בפגיעה מזה שמאחורינו.

לאחרונה היינו עדים לתאונה מזעזעת שהתרחשה בכביש מספר 1, כאשר משאית התנגשה ברכב פרטי שנסע לפניה. נסיבות התאונה עדיין נחקרות בעת כתיבת שורות אלו. אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי לשתף אתכם במחשבותיי: מהן הנסיבות הגורמות לתאונות כאלו?
לאמתו של דבר, הכל נמצא בידינו. נדרש מאיתנו שינוי קטן בלבד של הרגלי הנהיגה, כדי להפחית משמעותית את הסיכון שלנו להיכנס לסטטיסטיקה. אגב סטטיסטיקה, תאונות חזית-אחור הן מהסוג השכיח ביותר על הכביש. רובן מסתיימות "רק" בנזק של כמה אלפי שקלים, אך במספרים גדולים הן מהוות נטל כלכלי על החברה. בחלקן נגרמות פציעות קלות יחסית, מסוג "צליפת שוט", של נהגים או נוסעים, ועובדה זו מעלה את העלות של כל תאונה בשל ימי מחלה, טיפולים רפואיים, ירידה בתפוקה, תביעות מהביטוח וכדומה. בחלק אחר של המקרים נגרם נזק משמעותי יותר לרכוש, עד כדי אובדן מוחלט של המכונית, או שנגרמות פגיעות חמורות יותר בגוף, עד כדי פציעות, נכויות ואף מוות.
מדוע יש כל כך הרבה תאונות חזית-אחור?

לשאת באחריות
בדרך כלל נהוג להאשים בתאונה נהג אחד (כך על פי החוק לפחות), אך רוב הסיכויים שהנהג האחר היה יכול למנוע את התאונה. לפיכך לתפיסתי, לשני הנהגים יש מידה כזו או אחרת של אחריות לתאונה. את הנסיבות לתאונות חזית-אחור אפשר לחלק לשניים: אלו שקשורות בנהג הפוגע (הנהג שהתנגש ברכב שלפניו) ואלו שקשורות לנהג שנפגע (שהתנגשו בו מאחור). חלק גדול מהאחריות נופל על הנהג הפוגע. 
אחד התנאים העיקריים לכך שהנהג הפוגע עלול להתנגש ברכב שנוסע לפניו הוא אי שמירת מרחק. אני נוסע לא מעט בכבישי הארץ, ומתוקף עיסוקי אני בוחן שוב ושוב את התנהגות הנהגים האחרים בכביש. אני נתקל כמובן בהרבה התנהגויות לא חכמות של נהגים על הכביש, חלקן מסוכנות יותר וחלקן פחות, חלקן נפוצות וחלקן נדירות, אך אין לי ספק ש"אי שמירת מרחק" היא הטעות הנפוצה ביותר של נהגים. אם טעות זו הייתה מנת חלקם הבלבדית של נהגים שנוטים להשתולל על הכביש, ניחא. הבעיה היא שכל הנהגים כמעט אינם שומרים על מרחק מספק מהמכונית שלפניהם, לרבות נהגים רגועים, השומרים על חוקי התנועה.
אני מניח, שהטעות של אי שמירת מרחק שכיחה כל כך בגלל אחת משתי סיבות עיקריות או שילוב של השתיים:
1. הערכת יתר של יכולות הנהג: הנהג מאמין שיספיק לבלום בלי לפגוע ברכב שלפניו.
2. הערכת חסר של מידת הסיכון של הנסיבה: הנהג מאמין שאין סכנה שהרכב שלפניו יבלום פתאום.
ההיגיון אומר, שאם נהגים היו חושבים שיש סיכוי סביר שהם עלולים להתנגש ברכב שלפניהם, הם היו שומרים על מרחק מספק ומספר התאונות היה יורד פלאים.
על איזה מרחק צריך לשמור מהרכב לפנים? התוצאה של שמירת מרחק צריכה להיות כזו, שאנחנו נתחיל לבלום לכל המאוחר כאשר החלק הקדמי של רכבנו נמצא בדיוק היכן שהיה החלק האחורי של המכונית שלפנינו כאשר נהגה החל לבלום. המרחק הנכון מהרכב שלפנים צריך לקחת בחשבון את זמן התגובה של נהגו. ומהו אותו זמן תגובה? בהנחה שהנהג מרוכז בנהיגה, הזמן שלוקח לו להגיב הוא שנייה אחת בממוצע.
אבל לא תמיד זה מספיק. החישוב לעיל מתבסס על ההנחה שלשתי המכוניות יהיה זמן בלימה שווה, וזו הנחה מסוכנת. יכולות להיות כמה סיבות לכך שזמן הבלימה של הרכב העוקב גדול מזה של הרכב שלפניו: סוג הצמיגים ומצבם, מצב הבלמים, מהירות התחלתית (כשמתקרבים לרכב שלפנינו למשל אנו מהירים ממנו), לחץ אוויר בצמיגים, מיומנות הנהג, מקדם חיכוך ועוד. לכן לאותה שנייה של זמן תגובה צריך להוסיף מקדם ביטחון, למקרה שזמן הבלימה יהיה ארוך יותר. אני ממליץ להוסיף חצי שנייה לפחות, כלומר לשמור על מרחק נסיעה שנמשך שנייה וחצי מהרכב שלפנים.
האם הדברים נכונים גם כאשר נוסעים בשיירה? לא בהכרח. זכרו מה קורה בתאונות שרשרת. במקרה כזה, מרחק הבלימה של כל המכוניות לפנים מתקצר משמעותית, ומכיוון שאי אפשר לדעת על איזה מרחק שומר כל אחד מהנהגים בשיירה, צריך לקחת בחשבון סיכוי להתרחשות תאונה מלפנים. לכן כשנוסעים בשיירה, עדיף לקחת רזרבת ביטחון נוספת של חצי שנייה, משמע לשמור על מרחק נסיעה של שתי שניות לפחות מהרכב שמלפנים.
כל זה, ועדיין לא התייחסתי למשקל המועמס על הרכב. מרחק הבלימה תלוי בין השאר באנרגיה הקינטית של הרכב, שנמצאת ביחס ישר לכמות המסה. מרחק הבלימה יתארך ככל שהמכונית תהיה עמוסה יותר. רובנו נוהגים רוב הזמן לבד, או לכל היותר עם נוסע נוסף. כאשר אנו מסיעים 4-3 נוסעים, ולעתים מטען, מרחק הבלימה של המכונית יתארך. במצבים כאלה יש להגדיל את מקדם הביטחון בחצי שנייה נוספת, ובסך הכל לשמור על מרחק נסיעה של 2.5 שניות כאשר נוסעים בשיירה (שימו לב בטיולי החג!).
לסיכום, מסתבר שלא כל כך פשוט לנהוג בצורה בטוחה. הרבה יותר פשוט לנהוג איך שמתחשק ולסמוך על המזל. בגיליון הבא אמשיך לעסוק בתאונות חזית-אחור.

הכותב הינו מנכ"ל טופ דרייב, חוויית נהיגה חכמה.