מגה משפט

במקרים רבים נהג נתקל בתמרור אשר אינו בקיא בהורייתו ועל כן אינו יודע כיצד לנהוג. ברבים מן המקרים אפשר לפרש את הוריית התמרור בכמה דרכים. כיצד יפסוק בית משפט כשנהג שמואשם כי פעל בניגוד להוראת התמרור, כטענת התביעה, יציע פרשנות אחרת להורייתו?

משטרת ישראל רואה בעבירה של שימוש בטלפון הסלולרי בזמן נהיגה עבירה חמורה שפוטנציאל סיכון רב טמון בה. לפיכך היא מגבירה את האכיפה ואף משתמשת באמצעים בלתי קונבנציונליים. שוטרי תנועה רכובים על גבי אופנועים ומצוידים במצלמות הצמודות לקסדתם, נוסעים בין המכוניות הנוסעות, מתקרבים לחלון הנהג ומתעדים עבירת שימוש בטלפון סלולרי. רבים מהנהגים המואשמים בעבירה זו חשים כי נעשה להם עוול, שכן לטענתם לא שוחחו בטלפון באותה עת, אלא "רק" השתמשו בתוכנות למיניהן תוך כדי נהיגה, או אחזו בטלפון בלי להשתמש בו, או רק הניחו אותו לצידם, או משמיעים תירוצים דומים אחרים.

לאחרונה נכנס לתוקף תיקון לתקנות התעבורה בעניין רכיבה על אופניים חשמליים. לתיקון יש חשיבויות ומשמעויות רוחב לגבי ההיתר לרכיבה ותוקפה של רכיבה במגוון מצבים.
לעומת כלים כגון קלנועית, רכינוע (סגוויי - Segway) או גלגינוע (קורקינט ממונע), שם המחוקק פטר עדיין מחובת רישיון נהיגה, קבע המחוקק הסדרים מיוחדים לגבי רכיבה על אופניים חשמליים - אופניים עם מנוע עזר. לגבי אלה קבע המחוקק כי לא ינהג אדם באופניים שמותקן בהם מנוע עזר או יחזיק בהם בבעלותו, אלא אם כן מלאו לו שש-עשרה שנים או יותר והתקיים אחד מאלה: ניתן לו רישיון נהיגה לסוג רכב כלשהו, ובכלל זה רישיון נהיגה שאיננו בתוקף, למעט רישיון נהיגה לטרקטור, מכונה ניידת, או מלגזה; עמד בהצלחה בבחינה עיונית לאחת מדרגות רישיון הנהיגה לכלי רכב, למעט אותם כלים המוזכרים לעיל; או ניתן לו אישור מאת רשות הרישוי על עמידתו בהכשרה לנהיגה כאמור, בעניינים המחויבים באותה בחינה עיונית.

לאחרונה נעשו מצלמות המהירות האלקטרוניות, המכונות מצלמות א3 (אכיפה אלקטרונית אוטומטית) לשיחת היום. השאלה המרכזית היא אם הן אמינות ומפיקות תוצאות אמיתיות של המהירות הנמדדת, או שמא אי אפשר להסתמך עליהן ולהרשיע על פיהן נהגים בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

תחילתה של הפרשה בהחלטת משטרת ישראל להציב בכבישי ישראל מאות מצלמות דיגיטליות, שתפקידן למדוד את מהירותו של רכב ביחס למהירות המרבית המותרת באותה דרך ולתעד זאת בתמונה. על התמונה מוטבעים נתונים שעל פיהם אפשר לבסס אשמה של עבירת נהיגה במהירות מופרזת. מצלמות אלו, כשהוצבו בצמתים מרומזרים, צילמו גם עבירות של נהיגה בניגוד לאור האדום ברמזור. לשם כך הוצבו המצלמות על עמודים, ובכבישים הוטמנו חיישנים סמוך למצלמות אשר מספקים את נתוני המהירות.

”   המשטרה ניסתה לטעון, כי המצלמות אושרו במדינות רבות ועל בית המשפט לאמץ את קביעות המדינות האלו שהמערכת אמינה. בית המשפט דחה טענה זו בקבעו, כי התקן הישראלי הוא תקן ייחודי, ונכתב במיוחד למערכות אלו   “

כשמצלמה תיעדה עבירה של אור אדום, היא הפיקה תמונה שבה נראים הרכב והאור ברמזור. נוספה אליה תמונה שבה הוגדלה לוחית הרישוי של הרכב כדי להקל את הזיהוי. על התמונה מוטבעים הנתונים האלה: קוד המקום, תיאור המקום (שם הצומת), הזמן שחלף בין שתי תמונות (המערכת מצלמת שתי תמונות בהפרש של שנייה אחת), זמן השהייה באור אדום, משך האור הצהוב ברמזור, משך האור האדום ברמזור בטרם חלף הרכב את קו הצומת וצולם לראשונה, השעה ביממה, נתיב נסיעה (סיפרה לפי מספר הנתיבים, הנתיב הקרוב למצלמה מסומן בספרה 1), מספר התמונה, מספר רץ וסוג העבירה.

כשהמצלמה תיעדה עבירת מהירות, הוטבעו על התמונה הנתונים האלה: תאריך, זמן, מספר תמונה באירוע, מספר רץ, מרחק גילוי, סוג העבירה, סימון כיוון, מהירות נמדדת, מהירות מותרת, תיאור המקום, קוד המקום ונתיב הנסיעה )הנתיב שבו מצוי הרכב שלגביו בוצעה המדידה(.

צילומי הרכבים שמפיקה המערכת עוברים באופן מקודד (מוצפן) למרכז בקרה של משטרת ישראל בירושלים, ושם בודק את התמונה והנתונים מפעיל או שוטר ומאשר את הפקת הדו"ח. ההחלטה להפיק דו"ח תביא לידי הצלבה של נתון לוחית הרישוי שבתמונה עם מאגר הנתונים של בעלי הרכבים, וכתב האישום או ברירת המשפט (תלוי במהירות הנמדדת יחסית למהירות המותרת) יישלחו מייד לבעלים הרשום של הרכב, כפי שהוא מופיע במאגר רשות הרישוי. אם לרכב אחד מספר בעלים, כתב האישום או הדוח יישלח לבעלים הרשום הראשון של הרכב.

כדי לתמוך באמינותן של המצלמות, הציגה המשטרה "תו תקן" מאת מכון התקנים הישראלי, לפיו המצלמות עמדו לכאורה בדרישות התקן. בשל כך ניתנה למצלמות "חזקת אמינות", אך זו ניתנה לסתירה בבית המשפט אם ברצון ההגנה היה לחלוק על אמינותן.

מעשה שהיה

בבית המשפט לתעבורה בעכו, צורפו תיקיהם של תשעה נהגים שנאשמו בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת ואשר עבירותיהם נאכפו על ידי המצלמות הדיגיטליות לדיון אחד. טענתם העיקרית הייתה, כי לא נהגו במהירות המיוחסת להם וכי אין לסמוך על מדידות המצלמות, שבאמצעות הצילומים שהפיקו הוגש נגדם כתב אישום.

בשל כפירת הנאשמים באמינות המצלמות, הביאה המשטרה חוות דעת של מומחה מטעמה, מנכ"ל מכון התקנים, אשר העיד בחוות דעתו, כי נכח באופן אישי בניסויים שנערכו במעבדה הראשית בהולנד ובהן הוכחה אמינות המכשירים. כעבור זמן מה שינה המומחה את גרסתו, והעיד כי בחלק מהניסויים נכח סגנו, ובהמשך חזר בו במקצת מגרסתו והודיע, כי בחלק מהניסויים לא נכח כל נציג מטעם מכון התקנים.

המשטרה לא הביאה לעדות את סגנו של מנהל מכון התקנים ואף לא איש מהמעבדה המרכזית בהולנד לצורך הוכחה כי בוצעו הניסויים, טיבם ותוצאותיהם. לפיכך קבע בית המשפט, כי תוצאות הניסויים הם "עדות שמיעה" שאינה קבילה במשפט הישראלי.

”   משטרת ישראל הציבה בכבישי ישראל מאות מצלמות דיגיטליות, שתפקידן למדוד את מהירותו של רכב ביחס למהירות המרבית המותרת באותה דרך ולתעד זאת בתמונה. על התמונה מוטבעים נתונים שעל פיהם אפשר לבסס אשמה של עבירת נהיגה במהירות מופרזת   “

המשטרה ניסתה לטעון, כי המצלמות אושרו במדינות רבות ועל בית המשפט לאמץ את קביעות המדינות האלו שהמערכת אמינה. בית המשפט דחה טענה זו בקבעו, כי התקן הישראלי הוא תקן ייחודי, נכתב במיוחד למערכות אלו, ועל המשטרה היה להוכיח כי המצלמות עומדות בתנאי תקן זה.

הנאשמים בתיק לא העידו, ובעצת עורכי דינם נמנעו מלעלות על דוכן העדים. המשטרה ביקשה מבית המשפט להשתמש בהימנעות זו כדי לחזק את ראיותיה, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע, כי אין בהעדת הנאשמים או באי העדתם כדי לשנות את התוצאה, שכן הדיון נסוב סביב אמינות המצלמות.

בסופו של יום זוכו כל הנאשמים מהאשמות שיוחסו להם.

אחרית דבר

המשטרה מיהרה לפנות לטכניון כדי שמהנדסיו יבחנו את המערכת, ולאחרונה הודיע אגף התנועה במשטרה, כי מהנדסי הטכניון העבירו למשטרת ישראל דוח סיכום של ממצאי הבדיקות, שנערכו לבקשתה למערכת המצלמות א3. לדברי המשטרה, הדוח מלמד כי דיוק מדידת המהירות והדיוק הממוצע של כלל הבדיקות במערכת א3 עומד בדרישות ההמלצות הבינלאומיות של מצלמות אלו, וכי המצלמות מדויקות ומהימנות.

נראה כי בקרוב ייאלץ בית המשפט לבחון מחדש את אמינות המצלמות, את ממצאיהם של מהנדסי הטכניון ואת קביעתם האחרונה.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

רבים המקרים שבהם מקבל בעלים של רכב הודעה לביתו, ובה נודע לו כי קנס שהוטל עליו צבר ריבית פיגורים בלי שקיבל לידיו את הקנס המקורי. במקרים אחרים נודע לבעלים של רכב שנרשמה הודעת תשלום קנס נגדו בגין עבירת מצלמה רק כשהוא מחדש את רישיון הנהיגה שלו או כשהוא מקבל הודעה מרשות הרישוי על אמצעי תיקון (קורס או פסילת רישיון). אלו הוטלו עליו במסגרת שיטת הניקוד, בלי שהיה מודע להודעת תשלום הקנס המקורית. עקב כך פנייה למשטרה בבקשה להישפט על הדו"ח נדחית בדרך כלל בטענה, כי דבר הדואר נשלח לכתובתו של הבעלים הרשום של הרכב, וחזר, כלומר לא נדרש על ידי הנמען. יודגש כי במקרים אלו מדובר בעבירות שתועדו במצלמות דיגיטליות במערכת הנקראות "א-3" (אכיפה אלקטרונית אוטומטית).

בניגוד למצב שנהג עובר עבירה לנגד עיניו של שוטר, וזה נותן לו בידו הזמנה לדין או הודעת תשלום קנס, הרי עבירה שנלכדה במערכת א-3 נשלחת לכתובתו הרשומה של הבעלים הרשום של הרכב. כדי שהמשטרה תזדרז ותשלח את הדו"ח לביתו של הבעלים, קבע המחוקק תקופת התיישנות של ארבעה חודשים לעבירות אלו. נקבע כי אם הייתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב, ואם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה של ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, לא יוגש בגין העבירה כתב אישום, ולא יומצאו לבעל הרכב בעניינה הזמנה או הודעת תשלום קנס.

הטעם להוראה זו ניתן בדברי ההסבר לחוק. שם נאמר, כי שלא כמו במקרה שבו מקבל מבצע העבירה הודעת תשלום קנס מיד לאחר ביצוע העבירה, עיכוב במסירה של הודעת קנס המבוססת על צילום רכב, מקשה על מקבל הדוח להתגונן. לאחר תקופה ממושכת, קשה לבעל הרכב לשחזר את האירועים או לאתר מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

מעשה שהיה

בית המשפט דן לאחרונה בערעור שהגישה נאשמת, שהוגשו נגדה 11 אישומים בגין עבירות תנועה של נהיגה במהירות שמעל למותר, אשר מבוססים על צילום במערכת א-3. הנאשמת טענה להתיישנות העבירות, מאחר שלטענתה לא קיבלה כל הודעה על העבירות עד ליום שבו קיבלה דרישת תשלום מרשות האכיפה. העבירות שבגינן קיבלה את הדרישה נעברו חודשים רבים קודם לדרישה.

לאחר שקיבלה דרישת תשלום פנתה הנאשמת למרכז הגבייה בבקשה לבטל את הדוחות. בתגובה לבקשתה הודיע לה מרכז הגבייה, כי "התובע הדן בבקשתך, בהסתמך על העילות המפורטות בחוק, החליט להיענות לבקשתך ולאפשר לך לשלם את הקנס המקורי". במילים אחרות, מרכז הגבייה לא מצא אסמכתא לסתור את טענת הנאשמת כי לא קיבלה הודעה מוקדמת יותר על הדוחות. עם זאת, ועל אף שבהודעה נרשם כי טענת הנאשמת "התקבלה", לא בוטלו הדוחות, אך לנאשמת נשלחו הודעות תשלום קנס מעודכנות, ולצידן אפשרות להגיש בקשה להישפט. הנאשמת אכן הגישה בקשות להישפט בכל אחד מן הדוחות. בעקבות בקשתה נפתחו ההליכים דנן, ובמסגרת הדיון בתיקים העלה סנגורה של הנאשמת את טענת ההתיישנות.

”   לעיתים קרובות נשלחות ההודעות בלא כל פרט מידע מעבר לשם הנמען ולכתובת, דהיינו ללא מספר תעודת זהות או כל זיהוי ספציפי אחר. בנסיבות אלה אין פלא כי הדואר לא הצליח למסור את הדוחות   “

במקרה דנן, המדינה לא חלקה על שאין ביד הנאשמת ראיה להמצאת הדוחות במועד. המדינה אישרה כי הדוחות הוחזרו בידי הדואר, ומסיבה זו אף הסכימה לאפשר לנאשמת לשלם את הקנסות המקוריים, למרות שלכאורה חלף המועד לכך. השאלה המתבקשת היא האם אי קבלת הדוחות מקימה לנאשמת טענת התיישנות, או שהיא מנועה מלהעלות טענה זו.

בית המשפט, מתוך ניסיון רב שהצטבר, העיר כי הניסיון שנצבר מטיפול בתיקים דומים רבים מלמד, כי לעיתים קרובות נשלחות ההודעות בלא כל פרט מידע מעבר לשם הנמען והכתובת (לדוגמה, "סכנין"), דהיינו ללא מספר תעודת זהות או כל זיהוי ספציפי אחר. בנסיבות אלה אין פלא כי הדואר לא הצליח למסור את הדוחות. לפיכך דומה כי המדינה לא עמדה אפילו בנטל הראשוני - להראות שהדוחות נשלחו לכתובתה הרשומה של הנאשמת, שכן מובן כי בהיעדר פרטי זיהוי אחרים, מספר הזהות של הנמען הוא חלק מהכתובת הרשומה. אולם מעבר לכך, גם אם נניח שאכן כלל המשלוח את מספר הזיהוי, עדיין אין מקום לקבוע, כי המצאה לכתובת הרשומה היא המצאה כדין.

טענתה העיקרית של המדינה הייתה, כי כל עוד הנאשמת אינה טורחת לעדכן כתובת טובה יותר, אין היא יכולה לטעון שדברי הדואר לא הומצאו לכתובתה. אכן מדובר במצב בעייתי, ואין הדעת נוחה מכך שאדם יוכל להתחמק מקבלת דברי דואר. אך מנגד, אין להתעלם מכך שהמדינה נותנת יד להתנהגות זו, ואינה מחייבת אדם למסור כתובת מלאה לצרכי המצאה.

”   אם הייתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב, ואם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה של ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, לא יוגש בגין העבירה כתב אישום   “

אין מדובר באזרח "מקרי" שנשלחת אליו הודעה. מדובר במי שרשומה כבעלת הרכב שלכאורה העבירה בוצעה בו. המדינה יכולה לדרוש מבעל רכב, בבואו לרשום את הרכב על שמו, למסור כתובת מלאה מספקת להמצאת הדואר. רישיון הרכב מחודש מדי שנה, והמדינה יכולה להתנות את חידושו במסירת כתובת מלאה. יתרה מזו, במציאות הטכנולוגית של ימינו, אפשר לדרוש המצאת "כתובת אלקטרונית" לקבלת הודעות רשמיות הנוגעות לרכב, ולא להסתמך על המצאה פיזית בדואר.

הדברים נכונים במיוחד באשר לאזרחים תושבי רשויות ערביות, שם מן המפורסמות היא, כי בידיעת המדינה אין רישום מסודר של רחובות, מספרי בתים וכתובות מגורים.

הנה, מצד אחד המדינה משלימה עם התנהלות זו של אזרחיה, אך מנגד טוענת שמי שמתנהל באופן חוקי זה, לא יוכל לטעון נגד המצאת דברי דואר.

בית המשפט הדגיש, כי לא צריך להסביר את חשיבות ההמצאה של דברי הדואר לאזרח, ואי אפשר לקיים הליך משפטי הוגן בהיעדר המצאה. לפיכך קבע בית המשפט, כי בהיעדר "כתובת מלאה", הנאשמת אינה מנועה מלטעון להתיישנות בגין אי המצאה. עקב כך קיבל בית המשפט את טענת הנאשמת. הוא קבע כי האישומים נגדה התיישנו, והורה לסגור את כל 11 התיקים שהיו נגדה.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

נהיגה בשכרות היא אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה, והמחוקק קבע בצידה עונש חמור: פסילת רישיון מינימלית לשנתיים. נקבע כי שיכור הוא מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה. הריכוז שנקבע הוא מאתיים וארבעים מיקרוגרם אחוז אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, או חמישים מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם. לאוכלוסיות מיוחדות, כגון נהג צעיר עד גיל 24, נהגים ברכב כבד וברכב עבודה ונהגים ברכב ציבורי, נקבע רף שהוא חמישית מהרף המצוין לעיל.

מאחר שלרוב הורשע נהג בנהיגה בשכרות בשל ממצא מעבדתי של אלכוהול המצוי בגופו ולא בשל ממצאים אחרים, היינו, תוצאות בדיקת הדם במעבדה טוקסיקולוגית או תוצאות בדיקה של נשיפה במכשיר הינשוף, בתי המשפט ייחסו חשיבות עליונה לחובת התביעה להוכיח את אמינותו וכשירותו של מכשיר זה, שבאמצעותו נבדקה ונמצאה כמות האלכוהול בגופו של הנהג.

”   נקבע לא אחת, כי אין הוכחתה של נהיגה בשכרות מוגבלת לשאלת אמינותן של תוצאות הבדיקה המעבדתית. אפשר להסיקה מממצאים נוספים, ובהם אופן הנהיגה בטרם עיכוב הנהג בידי השוטרים, מצבו ההכרתי כפי שנגלה לשוטרים וריח אלכוהול הנודף מפיו   “

אמנם בתי המשפט כבר קבעו עקרונית, כי הינשוף הוא מכשיר אמין שבאמצעותו אפשר לבדוק כמות אלכוהול בגופו של נהג ואף להרשיע על בסיס ממצאים אלו, אך הם חזרו והדגישו, כי בכל תיק שבו כופר הנאשם באישום, ואף מדגיש כי הוא כופר באמינותו ובתקינותו הספציפית של המכשיר שבו נבדק, על התביעה להוכיח את האמינות והתקינות של המכשיר בראיות, וכן את כיולו ובדיקתו לפני המשמרת שהבדיקה בוצעה בה ואחריה, וכן עליה להוכיח את תחזוקתו השוטפת ובדיקות מעבדה תקופתיות המבוצעות לו.

נאשם אשר כופר באשמה, ידרוש מהתביעה את מסמכי הכיול של מכשיר הינשוף הספציפי שבו נבדק, את התצלום של ספר הטיפול במכשיר בתקופה שלפני הבדיקה ורישומים של הבדיקות התקופתיות שעבר המכשיר. לעיתים ימצא הנאשם במסמכים אלו עדויות לתקלות חוזרות במכשיר, התואמות חריגות שהתגלו בבדיקות שנעשו לו, אם נתגלו.

מעשה שהיה

לאחרונה זיכה בית המשפט לתעבורה בחיפה נאשם שנמצאה בגופו כמות של 373 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, למרות שכמות זו עולה ב-55% על הכמות המרבית המותרת על פי החוק. הנאשם, בכפירתו בכתב האישום, כפר בתקינות המכשיר, ולפיכך היה על התביעה המשטרתית להוכיח מרכיב זה.

בית המשפט, בזכותו את הנאשם מהאשמת נהיגה בשכרות, קבע כי לא הוגשו לבית המשפט מסמכים המעידים על שמכשיר הינשוף, שבוצעה בו בדיקת האלכוהול לנאשם, היה תקין בטרם הבדיקה, ובכלל זה כרטיס המכשיר ותעודת עובד ציבור המעידה על תקינותו. בית המשפט ציין, כי המאשימה צירפה לחומר הראיות טפסי בדיקה של כיול ובדיקה עצמית של המכשיר בתחילת המשמרת ובסופה, וכן צורפו פלטי הבדיקה של הינשוף, אולם לא צורפה תעודת עובד ציבור המעידה על תקינות, ולא צורפו מסמכים נוספים המעידים על תקינות המכשיר.

”   בתי המשפט חזרו והדגישו, כי בכל תיק שבו כופר הנאשם באישום, ואף מדגיש כי הוא כופר באמינותו ובתקינותו הספציפית של המכשיר שבו נבדק, על התביעה להוכיח את האמינות והתקינות של המכשיר בראיות   “

המאשימה הגישה רק את פלט הכיול שלפיו נערך לכאורה כיול למכשיר המדידה ביום ביצוע הבדיקה לנאשם. על פי הפלט שצורף, דומה כי במועד זה אכן נעשו הבדיקות הנחוצות להוכחת תקינות המכשיר. אם כן, מדובר בבדיקה של אימות הכיול, הנעשית מדי יום. אולם המשטרה עורכת למכשירי הינשוף בדיקות תקופתיות פעם בחצי שנה במעבדה מוסמכת, ובכלל זה כיול המכשירים, ובמקרה שנדון בפני בית המשפט לתעבורה, הבדיקות התקופתיות הנערכות למכשיר הינשוף, וכן בדיקת הכיול החצי-שנתית, לא הוכחו בבית המשפט באמצעות תעודת עובד ציבור. מכאן, שהמאשימה לא הוכיחה בבית המשפט את תקינות המכשיר, וזאת על אף הכפירה המפורשת בתקינותו.

הרשעה על פי ראיות חיצוניות

עדיין יכול בית המשפט להרשיע נהג בנהיגה בשכרות או בנהיגה בהשפעת משקאות משכרים, גם אם לא הוכחה שכרותו על בסיס ממצא מעבדתי. כבר נקבע לא אחת, כי אין הוכחתה של נהיגה בשכרות מוגבלת לשאלת אמינותן של תוצאות הבדיקה המעבדתית. אפשר להסיקה מממצאים נוספים, ובהם אופן הנהיגה בטרם עיכוב הנהג בידי השוטרים, מצבו ההכרתי כפי שנגלה לשוטרים וריח אלכוהול הנודף מפיו, ובלבד שממצאים אלה מעוגנים כדין בחומר הראיות.

כשנהג נעצר על ידי שוטרים, אם לביקורת שגרתית ואם בשל חשד, מציינים השוטרים נסיבות נוספות מעבר לתוצאות הבדיקה המעבדתית. השוטרים גם מתשאלים את הנהג לגבי שתיית אלכוהול בטרם נעצר ולגבי כמות האלכוהול ששתה. הם בוחנים את התנהגותו ואת ריח האלכוהול הנודף מפיו, מורים לו להלך על קו ישר ולהביא את אצבעו למרכז האף בעיניים עצומות. השוטרים בוחנים את אופי עמידתו במקום, אם הוא יציב או מתנדנד, את שטף דיבורו, ערנותו וחדות הדברים היוצאים מפיו, ועוד כהנה וכהנה ראיות חיצוניות, לאו דווקא מעבדתיות, המעידות על היותו שיכור או נתון להשפעת אלכוהול.

בית המשפט עלול להרשיעו באחת מהעבירות האלו אך ורק על פי עדויות השוטרים, גם אם כשלה התביעה להוכיח את הממצא המעבדתי בבדיקה שערכו לו. באותו אישום בבית המשפט לתעבורה בחיפה שהוזכר לעיל, אי אפשר היה להרשיע את הנאשם גם על בסיס ראיות חיצוניות כאלה, ולפיכך הוא זוכה מכל אשמה.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

פקודת התעבורה מקנה סמכות לקצין משטרה להורות על החרמת רכב שבוצעה בו עבירה מרשימת עבירות חמורות לפרק זמן קבוע. נקבע בפקודה, כי אם היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים, ואם במשך שלוש השנים האחרונות נמסרה הודעת איסור שימוש באותו רכב לפי סעיף זה, או שניתן לגביו צו איסור שימוש לפי הפקודה, תגדל סמכותו לתקופה של 60 ימים ויורשה ליטול את רישיון הרכב.

ברשימת העבירות החמורות המקנות סמכות כזו לקצין משטרה, מצויות עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, נהיגה בשכרות או בהשפעת משקאות משכרים או סמים, הסעת נוסעים מעבר למספר הנוסעים המותר, עקיפה מסוכנת, נהיגה ברכב שניתנה לבעליו הודעת איסור שימוש ועוד.

”   בית המשפט קבע, כי היה על המשטרה לפעול בהתאם לחוק, ומשלא עשתה כן, הביאה לפגיעה כלכלית בנהג. משהפרה המשטרה את עקרון חוקיות המנהל, הורה בית המשפט לחייב את המשטרה בהוצאות הגרירה והאחסנה של רכב הנהג   “

מחוקק המשנה קבע בתקנות את אופן היישום של הוראות הפקודה בעניין זה. שוטר רשאי להורות לבעל רכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, או למי שהרכב ברשותו באותה שעה, להעבירו או לגרור אותו למגרש אחסנה שאושר לכך בהתאם לתקנות, בתוך פרק זמן סביר שיינקב בהודעה. מגרש האחסנה שיאוחסן בו הרכב ייבחר, בהתחשב בהצעתו של הנהג, מבין מגרשי האחסנה שיש בהם באותה שעה מקום לאחסון הרכב, ולאחר שיוצג לנהג המידע על אודות מיקומם של מגרשי האחסנה והוצאות האחסנה בכל אחד מהם.

לא הועבר הרכב למגרש אחסנה בתוך פרק הזמן הנקוב בהודעה או בצו איסור שימוש, רשאי קצין משטרה לגרור או להורות לגרור את הרכב למגרש אחסנה באמצעות גורר שאושר לכך בהתאם לתקנות, ובלבד שהבטיח כי המפעיל נקט אמצעי זהירות סבירים הדרושים להבטחת הגרירה ולמניעת נזק לרכב בעת גרירתו.

לשון החוק חדה, ולפיה חובה על המשטרה לאפשר לבעל הרכב (או הנוהג בו) פרק זמן סביר להעברת הרכב למגרש, שאותו הוא רשאי לבחור מתוך רשימה שתוצג לו. היה ולא ביצע את גרירת הרכב בפרק הזמן הסביר אשר ניתן לו, קמה לקצין המשטרה הסמכות לבצע את הגרירה. בפקודה נקבע גם כי הוצאות בשל גרירת הרכב למגרש וכן הוצאות העמדתו במגרש למשך תקופת איסור השימוש ישולמו על ידי בעל הרכב עצמו.

מעשה שהיה

במקרה שהובא בפני בית המשפט לתעבורה, טען הנהג שנעצר בגין חשד לנהיגה בשכרות, כי המשטרה לא הציגה בפניו את אפשרויות הגרירה ולא פרסה בפניו אלטרנטיבות של מגרשי אחסנה, אלא על דעת עצמה גררה את רכבו באמצעות גרר מטעמה למגרש אחסנה לפי בחירתה. לפיכך, טען הנהג, יש להטיל על המשטרה את מלוא הוצאות הגרירה והאחסנה של הרכב.

בית המשפט בחן את הסוגיה וקבע, כי הוראות החוק המאפשרות למסור הודעת איסור שימוש מנהלית ברכב לנהג או לבעל רכב, פוגעות פגיעה חמורה ביכולת של בעל הרכב להשתמש ברכושו. השבתה מיידית של הרכב אפשרית גם אם בעל הרכב עצמו לא ביצע כל עבירה, ומי שנהג ברכב עדיין לא הורשע בהליך משפטי. מאחר שהמחוקק היה מודע לעוצמת הפגיעה המנהלית בבעל הרכב בטרם נקבעה אשמתו של הנוהג בו, יצר הגבלות ואיזונים שיבטיחו את שמירת זכויות הפרט ככל האפשר, וזאת אגב יצירת פגיעה מינימלית אפשרית באזרחים אשר סמכות מנהלית זו מופעלת נגדם.

אשר לתפקידו של בית המשפט בסוגיה זו, קבע השופט, בית המשפט מתפקד מכוח החוק כרגולטור בנוגע לפעילות המשטרה, ועליו לוודא כי הפעלת הסמכות המנהלית שניתנה למשטרה מתבצעת בדיוק בהתאם להוראות החוק. חריגה של הרשות המבצעת מהוראות החוק תביא לביטול ההליך המנהלי כולו (במקרה קיצוני של הפרה), לפיצוי או לביטול יחסי של ההליך המנהלי, כאשר אין המדובר בהפרה יסודית של הוראות החוק.

”   חובה על המשטרה לאפשר לבעל הרכב פרק זמן סביר להעברת הרכב למגרש, שאותו הוא רשאי לבחור מתוך רשימה שתוצג לו. היה ולא ביצע את גרירת הרכב בפרק הזמן הסביר אשר ניתן לו, קמה לקצין המשטרה הסמכות לבצע את הגרירה   “

חובה על משטרת ישראל לפעול לצורך מימוש סמכותה באופן מדויק, כפי שקבעה הכנסת, ללא "קיצורי דרך" וללא "הנחות" הנובעות מרצונה לפעול מהר ובאופן יעיל. חובה על המשטרה להציג בפני הנהג (או בעל הרכב אם הוא מצוי במקום) רשימה של מגרשי אחסנה, ובכלל זה עלות האחסנה בכל מגרש, ורק לאחר שאותו נהג או בעל רכב הביע עמדתו, רשאי קצין המשטרה לקבוע את המגרש שאליו רשאי הנהג או בעל הרכב לגרור אליו את הרכב (ככל שאין מדובר בסיטואציה שבה יכול אדם להסיע את הרכב למגרש מטעמו).

במקרה שהונח לפניו, קבע בית המשפט, הנהג לא קיבל פרק זמן סביר לגרור או להעביר את הרכב עצמאית למגרש שאותו היה רשאי לבחור מתוך רשימה שלא הוצגה לו. אין תיעוד של המשטרה שאפשר ללמוד ממנו כי רכב הנהג נגרר בהתאם להוראות החוק. הנהג הוא אשר נשא בהוצאות הגרירה, שייתכן והייתה מיותרת, ואף נשא בהוצאות אחסנה יקרות, שייתכן שהיו נחסכות ממנו לו היה מתאפשר לו לגרור רכבו למגרש שבו הוצאות האחסנה נמוכות יותר.

בית המשפט קבע, כי היה על המשטרה לפעול בהתאם לחוק, ומשלא עשתה כן, הביאה לפגיעה כלכלית בנהג. משהפרה המשטרה את עקרון חוקיות המנהל, הורה בית המשפט לחייב את המשטרה בהוצאות הגרירה והאחסנה של רכב הנהג, באופן שהמשטרה תישא באופן מלא בהוצאות גרירת רכבו. המשטרה גם תישא בהפרש סכום האחסנה למשך כל תקופת האחסנה של הרכב, בין העלות היומית ששילם הנהג לבין העלות היומית הנמוכה ביותר במגרש אחסנה אחר המצוי בישראל ובו היה יכול להיות מופקד הרכב ביום האחסנה שלו.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

רחובות ישראל מתמלאים בכלי רכיבה דו-גלגליים מכניים או חשמליים ממגוון סוגים, ובהם קורקינטים, אופניים, סקוטרים ואחרים. מספרם גדל עד כדי כך שהמחוקק נאלץ לתת עליהם את הדעת. עד כה הדבר לא נעשה בהסדר מלא ושלם, והעניין גורם חוסר בהירות רב.

לפי תקנות התעבורה, אם נהג אדם באופניים שמותקן בהם מנוע עזר או החזיק בהם בבעלותו כשהם עומדים בדרישות התקנות - היינו, ההספק המרבי של המנוע אינו עולה על 250 ואט; המנוע החשמלי מופעל באמצעות דוושות האופניים; כוח המנוע יורד עם העלייה במהירות הנסיעה של האופניים ומפסיק את פעולתו כאשר המהירות עולה על 25 קמ"ש; מותקנים בהם צופר או פעמון, פנס קדמי בעל תאורה לבנה, פנס אחורי בעל תאורה אדומה, מחזירי אור בצבע צהוב על דוושות האופניים ומחזיר אור מאחור - אם מולאו כל התנאים האלה, יהיה הרוכב פטור מחובת רישום ורישוי ומחובת רישיון נהיגה.

”   רוכבי האופניים החשמליים משתמשים בדרכי תחבורה בלי להכיר את חוקי התעבורה הבסיסיים ובלי לציית להם, וללא כל מיומנות בסיסית לנהיגה בדרך ציבורית. לפיכך הם מהווים מפגע תעבורתי המסכן את המשתמשים האחרים בדרכים, את הולכי הרגל ואף את עצמם   “

התקנות מגבילות את גיל הרכיבה על אופניים חשמליים לשש-עשרה שנים לפחות. אין הגבלת גיל הנוגעת לאופניים מכניים, אין הגבלות הנוגעות למשקלם ולמהירותם, ולא חלה עליהם כל מגבלה אחרת הנוגעת לאופניים החשמליים.

בפקודת התעבורה מוגדר "רכב" כרכב הנע בכוח מכני או נגרר על ידי רכב, או על ידי בהמה, וכן מכוֹנה או מיתקן הנעים או הנגררים כאמור, ובכלל זה אופניים ותלת-אופן, למעט רכב ששר התחבורה פטר אותו בצו מהוראות פקודה זו, כולן או מקצתן.

עוד נקבע בפקודת התעבורה, כי העובר עבירת נהיגה כשהוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי, דינו מאסר שנתיים או קנס, וכן פסילת רישיון לשנתיים לפחות.

אם תרכב, לא תשתה

בשנים האחרונות הוגשו מספר כתבי אישום נגד רוכבי אופניים אשר גרמו תאונות דרכים או נתפסו נוהגים אופניים בעודם שיכורים.

אמנם עד כה נדונו תיקים אלו בערכאה ראשונה, ובמקרה אחד אף אושר פסק הדין של בית המשפט לתעבורה בערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי, אך השאלה נותרה בעינה ולא הוכרעה עד כה בבית המשפט העליון.

בתי המשפט לתעבורה קבעו, כי אופניים חשמליים ואופניים מכניים הם "כלי רכב" כהגדרתו בפקודת התעבורה. הפקודה נוגעת לעבירה של נהיגה בשכרות, כשהנהג שיכור בהיותו נוהג "רכב". לא נאמר "הוא שיכור בהיותו נוהג ברכב מנועי". מכאן, בתי המשפט לתעבורה קבעו, כי המחוקק כלל אף את רוכבי האופניים כנוהגי רכב, כמי שהאיסור על נהיגה בשכרות חל אף עליהם. בתי המשפט הסתמכו על החזקה, כי המחוקק אינו משחית מילותיו לריק, ואילו חפץ להוציא את ה"רוכב" מהחובה, היה קובע "בהיותו נוהג רכב מנועי". אלא שכאמור, לא כך נחקק. ואם כך, הרי שעל רוכבי האופניים, חשמליים או מכניים, חלות הוראות פקודת התעבורה, ובכלל זה איסור נהיגה בשכרות או בהשפעת סמים, או בהשפעה של משקאות משכרים, ורוכבים אלו עומדים לדין כנוהג ברכב רגיל.

פיצוי לנפגע

ואולם בנושא אחר, בשאלת אפשרות הפיצוי למי שנפגע מאופניים חשמליים, קמו פרשנויות סותרות לשאלה האם מדובר ברכב מנועי לצרכי החוק הקובע פיצוי למי שנפגע בתאונת דרכים עם כלי כזה.

באחד מפסקי הדין שניתן לאחרונה קבע בית משפט, כי יש להגדיר אופניים חשמליים כרכב מנועי לצורך קביעת הפיצוי. בית המשפט הפנה את ביקורתו למחוקק, ואמר כי מדובר בתופעה אשר יש להסדירה ולצמצם ככל האפשר את נזקיה, כפי שהם באים לידי ביטוי כיום. ייתכן כי אם המחוקק היה נותן דעתו לעניין ומסדיר את השימוש באופניים החשמליים כפי שמוסדר השימוש באופנוע - חיוב בלימוד נהיגה וקבלת רישיון, חובת רישום ורישוי שם כלי הרכב וחובת ביטוח - היה השימוש בהם נעשה תופעה חיובית. אלא שבמצב הקיים, רוכבי האופניים החשמליים משתמשים בדרכי תחבורה בלי להכיר את חוקי התעבורה הבסיסיים ובלי לציית להם, וללא כל מיומנות בסיסית לנהיגה בדרך ציבורית. לפיכך הם מהווים מפגע תעבורתי המסכן את המשתמשים האחרים בדרכים, את הולכי הרגל ואף את עצמם.

”   בתי המשפט לתעבורה קבעו, כי אופניים חשמליים ואופניים מכניים הם "כלי רכב" כהגדרתו בפקודת התעבורה. הפקודה נוגעת לעבירה של נהיגה בשכרות, כשהנהג שיכור בהיותו נוהג "רכב". לא נאמר "הוא שיכור בהיותו נוהג ברכב מנועי"   “

ואכן, בין רוכבי האופניים, בין שהם מכניים ובין חשמליים, ישנם רוכבים רבים קטינים וכאלה שמעולם לא הוציאו רישיון נהיגה. חלק מהרוכבים אינם מכירים את הוראות החוק ואינם מודעים לסכנות הכרוכות בשימוש בכלים אלה.

האבסורד ואי הוודאות גדולים אף יותר, שכן רוכב אופניים שהורשע בעבירת תעבורה תוך שימוש באופניים, ואפילו הורשע בעבירות חמורות כגון נהיגה בשכרות או גרימת תאונה דרכים קשה ורישיון הנהיגה שלו נפסל, רשאי להמשיך לנהוג באותם אופניים או בסוגים אחרים של כלים דומים בלי שייחשב לו הדבר כמעשה של עבירה.

אם כך, ייטיב המחוקק אם ייתן דעתו למגוון ההיבטים של השימוש בכלים דו-גלגליים מכניים או חשמליים, ויסדיר את השימוש בהם בחוק תוך התייחסות ספציפית לסוגיות שהועלו לעיל.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il