מגהמה - ציי רכב
כתבות
מגה משפט
עבירות תעבורה

מגה משפט

עבירות תעבורה

עמוד 4
 
עו"ד שי גלעד |  
24/08/2021
זמן קריאה: 4.5 דק'

בימים שבהם כבר ברור כי הסחת דעתו של הנהג מהנעשה על הכביש היא סיבה עיקרית לקרות תאונות דרכים, בא בית המשפט העליון ונותן רוח גבית למאמצי מערכת האכיפה לאסור על הנהגים כל התעסקות עם גורם שאינו קשור לנהיגה בביטחה.

הטלפון הסלולרי הוא אויב של כל נהג המתעסק בו במהלך הנסיעה. אי לזאת קבע המחוקק בתקנות התעבורה כי נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה, אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה. עוד נקבע, כי בעת שהרכב בתנועה, הנוהג בו לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית, וכן לא ישלח או יקרא מסרון (sms).

עבירה וניקוד לה

מאחר שהעבירה כה נפוצה, צירף לה המחוקק נקודות על פי שיטת הניקוד. רבים מהנהגים שנתפסו בעבירה של שימוש בטלפון בעת שהרכב בתנועה ניסו לחמוק מהאישום, ובעיקר מצבירת הניקוד, ולכן טענו כי רק "אחזו" בטלפון, אך לא עשו בו שימוש. טענה זו עלולה הייתה להביאם לידי הרשעה בעבירה של אי אחיזה בהגה בשתי ידיים, אך לפטור אותם מנקודות. נהגים אלו התבססו על פרשנות להוראות התקנה, שלפיה בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית. לדידם, כדי להרשיעם בעבירה של שימוש בטלפון סלולרי בעת הנהיגה, היה על התביעה להוכיח לא רק אחיזה בטלפון אלא גם שימוש בו.

מעשה שהיה

במקרה שהגיע לבית המשפט העליון, ערער נהג על הרשעתו בבית המשפט לתעבורה ועל דחיית ערעורו לבית המשפט המחוזי. בנסיבות המקרה, נעצר הנהג לאור יום על ידי שוטרים שטענו כי אחז בטלפון סלולרי בעת נהיגה. לפיכך קיבל הודעת תשלום קנס. הנהג ביקש להישפט. לאחר שמיעת העדים, הרשיע אותו בית המשפט לתעבורה בעבירה והטיל עליו קנס בסך 1,500 שקלים, פסילה בפועל של שבועיים ימים ופסילה על תנאי.

בין השאר דחה בית המשפט לתעבורה את טענת הנהג, כי האחיזה בטלפון הייתה בעת שהרכב עמד באור אדום ברמזור. בית המשפט קבע, כי גם עמידה ברמזור אדום עולה לכדי הגדרה של "רכב בתנועה" כנדרש בתקנה.

  שליחת אצבע למסך הטלפון כדי לגעת בו או להפעיל אפליקציה, ואף נגיעה בכפתור המענה לשיחת טלפון, עשויה להתפרש כעבירה. אם נרחיק לכת, נמצא עצמנו מואשמים בעבירה כזו גם אם נסיר את ידינו מההגה לצורך הפעלה של מערכת השמע  

בית המשפט העליון דחה את כל טענותיו של הנהג. לדידו של בית המשפט העליון, נוסח התקנה ברור ביותר, ולפיו בעת שהרכב בתנועה, הנוהג בו "לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם". מדובר בשני איסורים נפרדים ועצמאיים, ולצד כל פעולה אסורה (אחיזה ושימוש) מופיע מושא האיסור (הטלפון). שני האיסורים אינם שלובים זה בזה ואינם מותנים זה בקיומו של זה. היינו, קיים איסור לאחוז בטלפון אף בלי להשתמש בו.

זאת ועוד, התקנה האוסרת אחיזה ושימוש בטלפון מתווספת לתקנה המחייבת אחיזה בהגה בשתי ידיים, שנועדה להבטיח נהיגה בטוחה. התקנה המחייבת אחיזה בשתי ידיים, מאפשרת כאמור להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון, ככל שהדבר דרוש לצורך הבטחת פעולתו התקינה של הרכב, או לקיום כללי התנועה. לעומתה התקנה שעניינה איסור אחיזה ושימוש בטלפון, מוסיפה איסור על התקנה הכללית, וקובעת כי בשום מקרה אין לאחוז בטלפון או להשתמש בו ללא דיבורית.

  בין השאר דחה בית המשפט לתעבורה את טענת הנהג, כי האחיזה בטלפון הייתה בעת שהרכב עמד באור אדום ברמזור. בית המשפט קבע, כי גם עמידה ברמזור אדום מקבלת עולה לכדי הגדרה של "רכב בתנועה" כנדרש בתקנה  

לקביעתו של בית המשפט העליון, מסקנה זו אף מתחזקת ביתר שאת בעת בחינה של תכלית התקנה, שכן אין ספק כי שני האיסורים נועדו למנוע את הפניית תשומת הלב מן הנהיגה, הן בדרך של אחיזת הטלפון והן בדרך של שימוש פעיל בו. שתי פעולות אלו, כל אחת בנפרד, פוגעות באופן ממשי ביכולתו של הנהג לנהוג באופן בטוח ומסכנות בכך את עצמו, את סביבתו ואת משתמשי הדרך האחרים.

פרשנות זו עשויה להביא להרשעת נהגים אשר ייתפסו כשהם אוחזים בטלפון הסלולרי או משתמשים בו בעת נהיגה. כך למשל, שליחת אצבע למסך הטלפון כדי לגעת בו או להפעיל אפליקציה, ואף נגיעה בכפתור המענה לשיחת טלפון, עשויות להתפרש לחומרא כעבירה.

אם נרחיק לכת, נמצא עצמנו מואשמים בעבירה כזו גם אם נסיר את ידינו מההגה לצורך הפעלה של מערכת השמע, כיוון מערכת המיזוג או מערכות אחרות ההולכות ומתרבות בכלי הרכב החדשים.


הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

עו"ד שי גלעד |  
24/08/2021
זמן קריאה: 5 דק'

על פי פקודת התעבורה, למי שנוהג שיכור יינתן עונש מינימלי של פסילת רישיון לשנתיים. ההגדרה "שיכור" המופיעה בפקודת התעבורה אינה מיוחדת למי שנהג כשבגופו נמצא אלכוהול, אלא מיוחסת גם למי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. סם מסוכן הוא אחד מתוך רשימה ארוכה של חומרים המצויים בפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש).

לעומת סף מזערי של כמות אלכוהול שמותר שתימצא בגופו של נהג בזמן נהיגה, קבע המחוקק סף "סובלנות אפס" כשסם מצוי בגופו של נהג. נהג ייחשב שיכור אם בגופו נמצאה כמות כלשהי של סם ואף תוצרי חילוף החומרים של הסם. פירושו של דבר, כי אם נטל נהג סם מסוכן ונהג לאחר שהשפעת החומר הפעיל בסם כבר הסתיימה, אך בגופו נותרו תוצרי הלוואי של הסם אשר למעשה אין בהם כדי להשפיע לכאורה על תפקודו של הנהג, הרי גם אז יראה בו החוק שיכור.

  נערך חיפוש ברכבו של חשוד שנמצא יוצא ממתחם סמים. לחשוד היה עבר פלילי, והשעה הייתה שעת לילה מאוחרת. בית המשפט קבע, כי כל אחד מהגורמים האלו, ואף הצטרפותם יחד, אינו מקים חשד סביר שדי בו כדי לערוך חיפוש ברכבו של הנהג  

מאחר שישנם חומרים אשר מותירים בגוף תוצרי לוואי אף לפרקי זמן ממושכים של מספר שבועות, הרי שמי שנטל סם עלול להיחשב שיכור גם מספר שבועות לאחר שהשתמש בו. כדי לאמת קיומו של סם או תוצרי חילוף הסם בגופו של נהג, על שוטר שעוצר אותו ליטול דגימת דם או דגימת שתן מהנבדק ולהעבירה לבדיקה מעבדתית.

על פי פקודת התעבורה, שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצויים בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

כאמור, סמכות נטילת הדגימה קמה לשוטר כשנהג מעורב בתאונת דרכים, אך כשמדובר בעצירת רכב לביקורת שגרתית, או כשנעצר רכב בגין חשד לביצוע עבירת תעבורה, אין סמכות לשוטר לדרוש מהנהג ליתן דגימת דם או שתן, אלא אם לשוטר ישנו חשד סביר כי הנהג שיכור.

פסיקות של בתי המשפט

בית המשפט העליון קבע, כי מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש בית המשפט להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש. עם זאת, התנאים שבהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי, אינם ניתנים מטבע הדברים להגדרה ממצה וחד-משמעית. יישומו של מבחן זה מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש, ואף על ניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש. בפסיקותיהם התלבטו בתי המשפט רבות מהו אותו "חשד סביר" המקים סמכות לשוטר ליטול דגימה מהנהג החשוד. כך למשל זיכה בית המשפט נהג שנעצר על ידי שוטר על בסיס הודעת קצין מודיעין שהועברה אליו, לפיו הנהג נוהג בהשפעת סם. נקבע כי לא די שיעיד השוטר כי הועברה אליו הודעה ממקור מודיעיני לעצור את החשוד. חשד שאינו סביר אצל שוטר המקור, אינו יכול להיות "מולבן" על ידי שוטר השטח, רק מהטעם שקיבל את הדברים משוטר המקור.

כדי לבחון את סבירות החשד, על המדינה להציג במסגרת ההליך המשפטי את מקור החשד, דהיינו, את המידע המודיעיני, או פרפרזה ממנו, הכוללת התייחסות לאמינות המקור. באופן זה יוכל בית המשפט להתרשם אם מדובר במידע שהיה עליו להקים חשד סביר אצל איש המודיעין, אם לאו.

במקרה אחר אישר בית המשפט כי היה קיים חשד סביר להשפעת סם על נהג כשהשוטר הבחין כי עיניו של הנהג אדומות ומבריקות, והתנהגות הנהג ותשובותיו לשאלות השוטר בדבר שימוש בסם, היה בהן כדי ללמד על חשד סביר המצדיק את דרישת השוטר לבצע בדיקת שתן לגילוי סם.

  שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב שיש לו לגביו חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצויים בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן  

במקרה אחר עורר נייר מקופל המוכתם בכתמים חומים חשד סביר, שדי היה בו כדי להצדיק את הדרישה לדגימת שתן. אולם עלתה השאלה כיצד הבחינו השוטרים בהימצאות הנייר המקופל. האם היה הדבר כתוצאה מחיפוש שערכו ברכבו של הנאשם? ואם התשובה לכך חיובית, אזי נשאלת השאלה אם היה בכלל בסמכותם לערוך את החיפוש שבעקבותיו נמצא הנייר.

בית המשפט הגיע למסקנה, כי לא היה כל יסוד סביר לחשד, ולא היה לשוטרים יסוד להצדיק את החיפוש שערכו ברכבו של הנאשם. משלא נמצא הצדק לחיפוש ברכב, הרי הראיה שהושגה (הנייר המקופל) נפסלה. מאחר שלא היה כל סימן בנהיגתו או בהתנהגותו של הנהג להיותו נתון להשפעת סם, הרי שבהיעדר הראיה לא היה כל בסיס לחשד סביר ולדרישה מהנאשם ליתן דגימת שתן. הנהג זוכה.

הדעות בין שופטים לגבי הימצאותו של נהג ב"מתחם הסמים" הידוע חלוקות. במקרה מסוים נערך חיפוש ברכבו של חשוד שנמצא יוצא ממתחם סמים. לחשוד היה עבר פלילי, והשעה הייתה שעת לילה מאוחרת. בית המשפט קבע, כי כל אחד מהגורמים האלו, ואף הצטרפותם יחד, אינו מקים חשד סביר שדי בו כדי לערוך חיפוש ברכבו של הנהג.

החשד הסביר

סימנים חיצוניים כגון עיניים אדומות, התנהגות חריגה כגון התקפי צחוק או בכי היסטריים, הימצאות כלי עישון או אביזרי עישון, הימצאות חומר החשוד כסם או אופי נהיגתו של הנהג, כל אחד מאלה עשוי לעורר את החשד הסביר, המהווה בסיס חוקי לדרישת השוטר ליטול דגימה של שתן או דם.


הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

עו"ד שי גלעד |  
24/08/2021
זמן קריאה: 5.5 דק'

משטרת ישראל סבורה שעבירת מהירות מופרזת היא עבירה חמורה הנמנית עם גורמי תאונות הדרכים העיקריים במדינה. אלה שאינם כה אסרטיביים ונחרצים בנקודה זו סבורים, שאף אם מהירות מופרזת אינה גורם עיקרי לתאונות, היא לפחות מחמירה את תוצאות התאונה. כך או כך, משטרת ישראל השקיעה משאבים רבים באכיפת עבירת המהירות, ובידה כיום שלושה אמצעים אלקטרוניים לשם כך: האחד, מצלמות דיגיטליות המותקנות ברמזורים או בצדי הדרכים, השני, מדי מהירות לייזר אשר מתופעלים על ידי שוטרים בצדי הדרכים, והשלישי, מד מהירות המותקן בניידות המשטרה והמכונה "דבורה", אשר מסוגל לכאורה לקלוט במדויק את מהירותם של כלי רכב הנוסעים לפני הניידת או אחריה או נוסעים במסלול הנגדי.

אמינותו הוכחה

אמינותן של המצלמות הדיגיטליות נמצאת כעת בבחינה של ערכאות השיפוט הנמוכות, היינו בתי המשפט לתעבורה, ורחוקה מהכרעה. לעומתן מד מהירות הלייזר (ממל"ז) כבר נבחן בעבר על ידי מספר ערכאות שיפוטיות, עד בית המשפט העליון, ונמצא אמין.

בשנת 2009 נמצאו בבית המשפט לתעבורה בבאר-שבע מגבלות באפשרויות האכיפה של ה"דבורה". בית המשפט קבע, כי הנטל המוטל על המשטרה עת אוכפת היא עם מכשיר ה"דבורה", יביא בהכרח לידי קושי באכיפה בשעת לילה, בכבישים שצדיהם אינם מוארים. כמו כן תאלץ המשטרה לבחור אזורי אכיפה שבהם שדה הראייה לצדדים פתוח למרחק של 50 מטרים לפחות, או לבחור אזורים ששולי הכביש בהם (למרחק של 50 מטר) אינם מאפשרים תנועה מקבילה לציר האכיפה בשל שטח הררי. בכך עלולה המשטרה לאבד את יכולת האכיפה באזורים מסוימים.

  בית משפט המחוזי בחיפה סבר, כי אין די בפסיקה הקיימת כדי ללמד על חזקת אמינות ועל מהימנות מכשיר ה"דבורה". בתמצית אפשר לומר, כי אין קביעה פסיקתית שמכשיר ה"דבורה" אמין  

בית המשפט קבע באותו עניין לגבי אותו מכשיר "דבורה", ששאלת אמינותו הספציפית הייתה מונחת לפניו, כי המכשיר עבר בדיקה יסודית ומקיפה על ידי מומחה התביעה ובהזמנת משטרת ישראל, הן ברמה מעבדתית והן בניסויי שטח בטרם נמדד הנאשם באותו תיק. ניסויי המעבדה וניסויי השטח של המשטרה הוכיחו חד-משמעית, כי מכשיר ה"דבורה" אמין ומדויק לצורך מדידת מהירות נסיעתו של כלי רכב, בסטייה של עד שלושה קמ"ש מהמהירות הנקובה במכשיר.

כדי להבטיח את תקינותו ואת דיוקו של מכשיר ה"דבורה", צריכה המדינה להוכיח כי המכשיר עבר ביקורת תקופתית שנתית (לפחות פעם אחת בשנה). בנוסף, עליה להוכיח כי השוטר המפעיל עבר הכשרה להפעלתו, וכי ביצע בדיקות תקינות של המכשיר (סך הכול חמש בדיקות, כולל בדיקת קולנים) בתחילת המשמרת ובסיומה. דף הבדיקות חייב להיות חלק מראיות התביעה בתיק לצורך הוכחת התקינות של המכשיר.

עוד קבע בית המשפט לתעבורה בבאר שבע, כי כדי להבטיח שרכב אחר (ובכלל זה רכבת, משאית, אופנוע או כל כלי רכב) אינו נוסע במקביל לרכב הנמדד ובכיוון נסיעתו, חייב השוטר המפעיל לוודא (ולציין זאת מפורשות בכתב) כי בטווח של 50 מטר לפחות משני צדי הכביש בשעת המדידה לא הייתה תנועה של רכב כלשהו מכל סוג בכיוון הנסיעה של הרכב הנמדד.

מאחר שהפעלתו של מכשיר זה תלויה בין השאר בשמירה על קשר עין רציף עם הרכב הנמדד, צריכה המדידה להתקיים בתנאים שבהם יכול השוטר להבחין ברכב הנמדד ובשולי הדרך (למרחק של 50 מטרים לפחות לצדי הרכב הנמדד) במשך כל זמן המדידה. השוטר צריך להיות במצב המאפשר לו לשמור על קשר עין רציף עם הרכב הנמדד עד לעצירתו.

  ניסויי המעבדה וניסויי השטח של המשטרה הוכיחו חד-משמעית, כי מכשיר ה"דבורה" אמין ומדויק לצורך מדידת מהירות נסיעתו של כלי רכב, בסטייה של עד שלושה קמ"ש מהמהירות הנקובה במכשיר  

כפועל יוצא מכך, כשיורד גשם כבד או שלג וכשיש ערפל או אובך קיצוני, עלול להיווצר ספק באשר ליכולתו של המודד לשמור על שדה ראייה תקין עם הרכב הנמדד ועם סביבתו, ולכן הפעלת המכשיר בתנאים אלו אינה רצויה.

לצורך קיום התנאי לעיל על המשטרה לבצע אכיפה עם מכשיר ה"דבורה" רק באזור המאפשר לשוטר המודד שדה ראייה פתוח וברור למרחק של 50 מטרים לפחות מקו השול של הכביש שבו נוסע הרכב הנמדד, וזאת משני צדי הכביש. עם זאת, אין מניעה לאכוף במקום שבו בשולי הכביש לא תיתכן תנועה של רכבים הנעים במקביל לציר התנועה כתוצאה משטח הררי הקרוב לכביש.

אמינותו עורערה

בתי המשפט לתעבורה סברו, כי משנקבע על ידי בית המשפט לתעבורה בבאר שבע כי המכשיר שהוצג בפניו אמין, תמו טענות הנאשמים לעניין זה, ומעתה והלאה כל מכשירי ה"דבורה" נחשבים אמינים. אלא שלאחרונה ערער בית המשפט המחוזי בחיפה על הנחה זו, וקבע כי בית המשפט רשאי להניח כי למכשיר מסוים אמינות ומהימנות עקרונית, ומכך להסיק באופן דדוקטיבי על האמינות והמהימנות של המכשיר הפרטני רק בהתקיימה של "מסה קריטית" של פסיקה. היינו, לא מדובר בפסיקה יחידנית הנוגעת למכשיר הספציפי שנדון באותו תיק, אלא יש צורך בפסיקה אשר דנה והכריעה בעניין לגופו, באמצעות חוות דעת של מומחים וחקירתם ככל שיש בכך צורך.

בית המשפט העליון, שבחן את מכשיר מהירות הלייזר, קבע כי לצורך יצירתה של אותה מסה, ובעקבותיה ה"חזקה שבעובדה", נדרש שבפסקי הדין שהיא נשענת עליהם יהיה שילוב של כמות ואיכות. הואיל ומדובר בעניינים שבעובדה מצויים בתחום שבדרך כלל אינו נחלתו של כל שופט, צריכה ההכרעה להתבסס על עדותם של מומחים לדבר. דא עקא, מן המפורסמות הוא שעדותו של מומחה כרוכה בממון רב, ועל כן רבים הנאשמים אשר גם אם כפרו בעבירת המהירות שיוחסה להם, העדיפו להתייצב בבית המשפט בגפם, ללא מומחה מטעמם, כדי לחסוך את ההוצאה הכרוכה בכך, ואשר עולה לאין שיעור על הקנס שהם עלולים להיות מחויבים בו. כתוצאה מכך, ברבים מתיקי התעבורה, גם אלה שבהם נדחתה הטענה בדבר קיומה של "חזקה", הוכרע הדין על בסיס עדותם של מומחי התביעה בלבד, ולא בעקבות בחינה של עדויות נוגדות של מומחים, שבסופה החליט בית המשפט להעדיף אחת מהן על פני רעותה. זהו כמובן מצב לא רצוי, וראוי לשקול את המשתמע ממנו בזהירות רבה בטרם יוחלט לראות בפסקי דין מסוג זה כאלה המבססים חזקה שבעובדה.

בית משפט המחוזי בחיפה סבר, כי אין די בפסיקה הקיימת כדי ללמד על חזקת אמינות ועל מהימנות מכשיר ה"דבורה", ולפיכך זיכה את הנאשם. בתמצית אפשר לומר, כי נכון להיום אין קביעה פסיקתית שמכשיר ה"דבורה" אמין, ועל התביעה המשטרתית להוכיח זאת בכל תיק שבו כופר הנאשם באמינות המכשיר.


הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

עו"ד שי גלעד |  
23/08/2021
זמן קריאה: 5 דק'

בצומת מרומזר התנועה מכוונת באמצעות רמזורים הפועלים בבקרה אוטומטית. במקום להציב שוטר תנועה שיכוון את התנועה, מוצבת מערכת אוטומטית שמשקללת את נתוני התנועה ופינוי הצומת. מהנדסי התנועה מתכננים את מערכת הרמזורים באופן שתמנע אפשרות של תאונה במקום.

מי שמפר את הוראות הרמזור מסתכן בעבירה שברף התחתון שלה הודעת תשלום קנס וצבירת נקודות, וברף העליון כתב אישום בעבירה מהחמורות שבספר החוקים - עבירת הריגה, שבצידה עונש מרבי של עשרים שנות מאסר.

חצה באדום והרג

בעניין זה דן לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה. כפי שפורט בכתב האישום, הנאשם, נהג חדש, נהג ברכבו כשבדמו ריכוז של 76 מ"ל אלכוהול. הוא נהג בכביש בינעירוני ובו שני נתיבים לכל כיוון, ובין שני המסלולים מפריד אי תנועה בנוי. הנאשם התקרב לצומת מרומזר כאשר בה בעת נהגה אישה ברכב פרטי ונכנסה לצומת מכיוון אחר. בהגיע הנאשם לצומת, כשהוא נוהג במהירות גבוהה, לא ציית לאור האדום אשר הופיע ברמזור בכיוון נסיעתו, חצה את הצומת בנסיעה רציפה ופגע בחזית רכבו בדופן שמאל של רכב הנהגת. זו החלה להיכנס לצומת לאחר שהאור ברמזור בכיוון נסיעתה היה ירוק. בעקבות התאונה הסתחרר רכבו של הנאשם, עלה על אי התנועה הבנוי ועבר למסלול הנגדי, שם נעצר.

כתוצאה מהתאונה נפצעה הנהגת אנושות ונגרמו לה שברים באגן ובצלעות, הטחול התרסק, כלייתה נפגעה והיא פונתה לבית החולים. שם נקבע מותה למחרת היום. כמו כן נפצעו כתוצאה מהתאונה הנאשם ונוסע שהיה עמו, וכן נגרמו נזקים לשני כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה.

בכתב האישום נטען כי התאונה, מותה של הנהגת, נזקי הגוף ונזקי הרכוש כמתואר לעיל, נגרמו עקב מעשיו ומחדליו של הנאשם, שנהג כשהוא שיכור משתיית אלכוהול. בהיותו נהג חדש, נהג הנאשם כשבדמו ריכוז אלכוהול של יותר מפי שבעה מהמותר בחוק. הוא נהג במהירות מופרזת, לא האט את מהירות נסיעתו בהתקרבו לצומת וחצה את הצומת בניגוד לאור האדום אשר הופיע ברמזור בכיוון נסיעתו. הנאשם נכנס לצומת במהירות גבוהה ובלתי סבירה בנסיבות העניין, ונהג בפזיזות, ולא כפי שנהג מן היישוב היה נוהג באותן נסיבות.

דיון על עבירת הריגה

השאלה המרכזית שנדונה בתיק זה הייתה האם אפשר להרשיע את הנאשם בעבירת הריגה. החוק מגדיר עבירת הריגה כגרימת מותו של אדם כתוצאה ממעשה או ממחדל. במקרה הנדון מתקיים היסוד העובדתי, שכן הנאשם גרם בהתנהגותו למות הנהגת. אם כן, נותר לבחון אם מתקיים אצלו היסוד הנפשי שקבוע בחוק, הקובע כי לצורך עבירת הריגה יש לקבוע יסוד נפשי של כוונה ושל מחשבה פלילית.

מחשבה פלילית פירושה מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות שייגרמו תוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה. לעניין התוצאות - גם אחת מאלה: 1) כוונה - כדי שייגרמו תוצאות; 2) פזיזות שבאחת מאלה: (א) אדישות - שוויון נפש לאפשרות שייגרמו התוצאות האמורות; (ב) קלות דעת - נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות שייגרמו התוצאות האמורות מתוך תקווה להצליח למנען.

  בית משפט, בהרשיעו את הנאשם שבפניו בהריגה, קבע כי היה על הנאשם לדעת, ככל אדם מן היישוב, שנהיגה בשכרות עלולה להביא לאפשרות של התרחשות תאונה שבה ייפגע אדם, גם אם לא היה מודע לאפשרות ממשית לתוצאה הקטלנית  

נשאלה השאלה, כיצד אפשר ללמוד על מודעותו של הנאשם בענייננו בשעה שהוא מכחיש את העבירות שמיוחסות לו וטוען במפורש שהוא לא נכנס לצומת באור אדום וכי לא היה שיכור בזמן התאונה.

על פי ההלכה שהתגבשה בסוגייה זו, אפשר ללמוד על היסוד הנפשי של הנאשם, יסוד הפזיזות, כאשר החלופה המתאימה היא קלות דעת. יש לבחון אם הנאשם היה קל דעת בכך שנטל סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת מותה של הנהגת, ואין זה משנה אם קיווה להצליח למנוע תוצאה קטלנית זו.

עובדות כתב האישום הוכחו: הנאשם נהג בשכרות ובהשפעת משקה משכר, במהירות לא סבירה ולא תואמת את תנאי הדרך, עקב כך חצה את הצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו היה באור אדום, וזאת ללא הסבר סביר, והתנגש ברכב הנהגת, שקיפחה את חייה כתוצאה מהתאונה. יש בכל אלה כדי לבסס את הרשעתו בעבירות שיוחסו לו.

לאחר שקבע בית המשפט כי הוכחו עובדות כתב האישום, הוא התפנה לבחון אם הוכחה עבירת ההריגה. נקבע כי לשם התקיימות המודעות הנדרשת בעבירת ההריגה, אין צורך במודעות לדרך המדויקת של השתלשלות האירועים שהביאה בסופו של דבר למותו של אדם, ודי במודעות לסיכון הקונקרטי הנוצר על פי נסיבות המקרה.

  בכתב האישום נטען כי התאונה, מותה של הנהגת, נזקי הגוף והרכוש כמתואר לעיל, נגרמו עקב מעשיו ומחדליו של הנאשם, שנהג כשהוא שיכור משתיית אלכוהול. בהיותו נהג חדש, נהג הנאשם כשבדמו ריכוז אלכוהול של יותר מפי שבעה מהמותר בחוק  

לעניין הכניסה לצומת באור אדום, בית המשפט העליון פסק כי נהג אשר חוצה צומת כאשר ברמזור בכיוון נסיעתו דולק אור אדום, לא כל שכן נהג אשר מאיץ את מהירות הנסיעה בהתקרבו אל הצומת בנסיבות אלה, אפשר להניח לגביו כי הוא צפה שייתכן שכלי רכב או הולכי רגל יימצאו בצומת עת שהוא יעבור בו, היה מודע לכך שפגיעתו בנוסעים בכלי הרכב שבצומת או בהולכי הרגל במקום עלולה להיות קטלנית, אך נטל על עצמו סיכון בלתי סביר לכך שתיגרם התוצאה הקטלנית, גם אם לא רצה בה. עוד נפסק, כי מי שנוהג ברכב כשהוא שיכור וגורם למותו של אדם, מוחזק כמי שמתקיימים אצלו מרכיבי היסוד הנפשי להרשעתו בעבירת הריגה.

בית משפט, בהרשיעו את הנאשם שבפניו בהריגה, קבע כי היה על הנאשם לדעת, ככל אדם מן היישוב, שנהיגה בשכרות עלולה להביא לאפשרות של התרחשות תאונה שבה ייפגע אדם, גם אם לא היה מודע לאפשרות ממשית לתוצאה הקטלנית. עוד קבע, כי על כל מי שנוהג בשכרות לדעת, שיכולתו לשלוט ברכב ולנהוג בזהירות מתרופפת, בלשון המעטה, והאפשרות להתרחשות תאונה קטלנית היא ממשית.


הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

עו"ד שי גלעד |  
23/08/2021
זמן קריאה: 5.5 דק'

אדם המעורב באירוע תעבורתי אשר נחקר על ידי המשטרה, ימצא עצמו לרוב בפני חוקר משטרה המתשאל אותו על אודות האירוע. החוקר המשטרתי חייב לתעד כל דבר שאומר אותו אדם וכל פעולה שהוא עושה. לתיעוד זה תהיה חשיבות עילאית במסכת הראיות שתגיש התביעה המשטרתית או הפרקליטות, אם יוגש כתב אישום בגין האירוע.

שוטרים המגיעים למקום האירוע נוטים לאסוף הודאות או אמרות שאומר החשוד בביצוע העבירה ולתעד אותן. במקרים רבים מובא החשוד מיד לאחר האירוע או סמוך לו אל חוקר, ובמקרה של מעורבות בתאונה - אל בוחן תנועה המבקש לגבות ממנו הודאה.

חובתו של החוקר להודיע לחשוד הנחקר כי הוא חוקר אותו באזהרה, לפרט בפניו מהן החשדות נגדו ולהודיע לו על זכויותיו. בין הזכויות עומדות לנחקר הזכות לשתוק והזכות להיוועץ בעורך דין בטרם ייחקר.

  זכות היסוד של הנאשם נרמסה לחלוטין, עד כי בנסיבות העניין מחייבת עוצמת הפגיעה את פסילתה של אמרת הנאשם, היא הודאתו, כאמצעי נחוץ והכרחי לשמירת הוגנותו וטהרתו של ההליך הפלילי  

רבים המקרים שבהם סבורים החשודים כי הצדק עימם, כי יידעו להסביר לחוקר את גרסתם, וכי יהיה די בכך כדי שהחוקר ישחררם ויסגור את התיק. אחרים מוותרים על זכותם להיוועץ בעו"ד הן משום שאינם רוצים להטריח עו"ד למקום החקירה בשעות לא מקובלות והן משום שעלות ההיוועצות מרתיעה אותם.

החשוד ה"לא מקצועי" ניצב בפני חוקר מיומן היודע את מלאכתו, אך לעיתים נטיות ליבו או מחשבותיו לגבי האופן שבו ארע האירוע מובילות אותו לנסח את התשובות שמספק לו החשוד באופן אחר מזה שאליו התכוון הנחקר. מילה מיותרת שהוכנסה למשפט או סדר המילים במשפט שנכתב מפי הנחקר עלולים לעיתים לשנות את מובנו של המשפט ולחרוץ את גורלו של הנחקר אם יוגש נגדו כתב אישום.

יש מקרים שבהם רצוי כי הנחקר יימנע מלומר דברים, יצניע דברים מסוימים או ידגיש נושאים בחקירתו. כל אלה הם עניינים חשובים מאוד, שחייבים להביא לידיעת הנחקר בטרם יפצה את פיו ויענה לשאלות החוקר.

לא זו אף זו, גם שוטר המגיע למקום האירוע ושואל את החשוד שאלות ראשוניות מתעד את התשובות, וגם תשובות אלו עלולות להכריע בסופו של דבר את גורלו של החשוד. <*p>

הייעוץ - זכות יסוד

אם כך, ישנה חשיבות עילאית שהחשוד ייוועץ בעורך דין מומחה לתחום וישמע ממנו כיצד עליו להתנהג בעת תשאולו ובעת חקירתו. ייתכן שעורך הדין ייעץ לו לשתוק בחקירה ולא לומר דבר תוך שהוא מסביר לו את משמעות שתיקתו, וייתכן שעורך הדין יבהיר לחשוד מהן החשדות נגדו, מה עומד מאחוריהן, מה עליו להדגיש בחקירתו וממה עליו להיזהר.

זכות ההיוועצות של חשוד, ובוודאי של עצור, בעורך דין בטרם החקירה, נתפסת כזכות יסוד חשובה ביותר של החשוד, ונגזרת הן מן הזכות להליך הוגן במשפט הפלילי והן מחוק היסוד "כבוד האדם וחירותו".

  זכות ההיוועצות של חשוד, ובוודאי של עצור, בעורך דין בטרם החקירה, נתפסת כזכות יסוד חשובה ביותר של החשוד, ונגזרת הן מן הזכות להליך הוגן במשפט הפלילי והן מחוק היסוד "כבוד האדם וחירותו"  

בית המשפט העליון קבע בהלכה פסוקה, כי הפרתה של זכות זו עלולה לפגוע בהוגנות ההליך הפלילי עד כדי פסילתה של אמרת חשוד. בית המשפט העליון גם הדגיש כי לא כל פגם או הפרה יובילו לתוצאה מרחיקת לכת זו. הלכת בית המשפט העליון כוללת בחובה מערכת של איזונים, "פתחים ושסתומים", באופן המאפשר לבית המשפט להביא בחשבון את מכלול נסיבות העניין בבואו להכריע בשאלת פסילתה של ראיה.

במילים אחרות, ייתכנו נסיבות שבהן תיפסל הודאה של חשוד אף אם הוכח כי נאמרה על ידו, אם לא ניתנו לו זכויותיו ובהן זכות ההיוועצות בעורך דין.

בטופס גביית הודאה מחשוד המצוי בידי המשטרה, ישנו נוסח מובנה של האזהרה שמוזהר חשוד, ובה בין השאר זכותו לשתוק וזכותו להיוועץ בעורך דין. אמנם ברוב המקרים חוקרי המשטרה מקריאים לנחקר את זכויותיו, אך הם לא באמת מאפשרים לנחקר לשקול זאת בטרם יפצה את פיו. <*p>

מעשה שהיה

בבית המשפט הוגש לאחרונה כתב אישום נגד נאשם, ובו נטען כי פרץ לדירת שכנו וגנב ממנה פריטים. מהעדויות עולה, כי הנאשם נעצר על ידי שוטר שאמנם דיקלם בפניו את זכויותיו מתוך טופס גביית ההודאה, אך לא המתין להגעתו של עורך דין שעמו ביקש החשוד להיוועץ, אלא מיהר לגבות ממנו הודאה. כאשר הגיע עורך הדין לתחנת המשטרה, נודע כי החשוד כבר נחקר.

  חובתו של החוקר להודיע לחשוד הנחקר כי הוא חוקר אותו באזהרה, לפרט בפניו מהן החשדות נגדו ולהודיע לו על זכויותיו. בין הזכויות עומדות לנחקר הזכות לשתוק והזכות להיוועץ בעורך דין בטרם ייחקר  

בית המשפט החליט לפסול את ההודאה, ולאחר שהגיע למסקנה כי גם בראיות האחרות שנאספו נפל פגם, החליט לזכות את הנאשם מהאשמות שיוחסו לו. בית המשפט קבע כי במקרה שבפניו חברו להם פגמים חמורים, ואלה הצטברו עד כדי התהוות של פגיעה מהותית בהוגנות ההליך. זכות היסוד של הנאשם נרמסה לחלוטין, עד כי בנסיבות העניין מחייבת עוצמת הפגיעה את פסילתה של אמרת הנאשם, היא הודאתו, כאמצעי נחוץ והכרחי לשמירת הוגנותו וטהרתו של ההליך הפלילי.

בית המשפט חזר על הלכת בית המשפט העליון, שקבעה כי מלאכת עשיית הצדק בפלילים אינה מתמצה בענישת עבריינים ובזיכוי החפים, אלא מהותה גם שמירת זכויותיהם של הנאשמים. <*p>

פסילת ראיה עקב ראיה פסולה

דוקטרינת "פירות העץ המורעל" שמולדתה בארצות הברית ובסיסה הוא אי קבילות ראיות שהושגו בדרך לא חוקית או לא הוגנת, לא אומצה בשיטת המשפט הישראלית, אך ראיה נגזרת לא תהיה חסינה לעולם מפני פסילה. בהלכה הפסוקה הוכרה זה מכבר האפשרות לפסילת ראיה שהושגה בעקבות ראיה פסולה אחרת, מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית. במקרים שבהם הראיה הנגזרת עומדת היא עצמה במבחני הפסילה, יש לתת משקל מרכזי ל"מבחני הזיקה" - ככל שהזיקה בין הראיות חזקה יותר, עשויה אי החוקיות שדבקה בראיה המוקדמת להכתים גם את הראיה הנגזרת, וכך תגבר הנטייה לפסילה.


הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

עו"ד שי גלעד |  
23/08/2021
זמן קריאה: 5 דק'

את משפט התעבורה מייחדים הליכים שבדרך כלל אינם מצויים בהליכים פליליים רגילים. המחוקק העניק סמכויות לשוטרים לפגוע ברישיון הנהיגה של אדם, ואף בזכות הקניין ברכבו, עוד בטרם הוגש כתב אישום, ולעתים אף בידיעה שלא יוגש כתב אישום נגד בעליו של הרכב.

אם בפסילה המנהלתית של רישיון הנהיגה יש ערך מניעתי, הרי שבפגיעה בזכות הקניין ברכב יש משום הענשה והרתעה של מי שלעולם לא יוגש כנגדו כתב אישום בגין אותו אירוע.

פסילה מנהלתית של רישיון הנהיגה

בפקודת התעבורה נקבע כי היה לשוטר יסוד סביר להניח, כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית לפקודת התעבורה, או כי בשל עבירה שעבר הנהג אירעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש. במקרים אלה רשאי השוטר לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה, או ליטול ממנו את רישיון הנהיגה שלו. מדובר בעבירות שנעברות לנגד עיני השוטר או במעורבות בתאונת דרכים, ואין הכוונה לעבירות שנקלטו במצלמה אלקטרונית או שמקורן בתלונה.

מהראיות שיש בידי השוטר, עליו להסיק כי סביר שיוגש כתב אישום נגד הנהג. במילים אחרות, עליו לבחון את כל יסודות העבירה, ולהסיק כי התביעה המשטרתית תגיש בעקבות איסוף ראיות זה כתב אישום נגד הנהג.

  אם היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מרשימת עבירות שנקבעו בחוק, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב  

בפקודת התעבורה מוענקת סמכות הפסילה לקצין משטרה מדרגת מפקח ומעלה. נקבע כי סמכות זו מצומצמת לרשימת עבירות שנקבעו בפקודה, ובהן: אי מתן זכות קדימה לפי שלט או רמזור, נהיגה בהשפעת אלכוהול או סם, נהיגה כשהרכב במצב העלול לסכן עוברי דרך, עקיפה בדרך לא פנויה, עקיפה מסוכנת תוך חציית קו הפרדה רצוף, מהירות העולה על מהירות ברירת המשפט (40 קמ"ש מעל למהירות המותרת בדרך עירונית ו-50 קמ"ש מעל המהירות המותרת בדרך מהירה), מניעה מהולך רגל להשלים בבטחה חצייה במעבר חצייה, הסעה של מספר נוסעים העולה על המותר, משקל יתר של יותר מ-25%, הסעת נוסעים במונית מעל המותר, נהג חדש הנוהג ללא מלווה, נהג חדש המסיע יותר משני נוסעים ללא מלווה, נהיגה בשכרות ואי עצירה לפני מסילת ברזל למרות סימנים ואותות שניתנו.

יכול שהשוטר יבקש מהנהג להתלוות אליו לצורך הליך של שימוע בפני קצין, או שייתן בידיו זימון לשימוע כזה, שעליו להתקיים בתוך שלושה ימים. בטופס הזימון יצוינו מקום השימוע ומספר טלפון להתקשרות. אי התייצבות לשימוע עלולה להיות בעוכריו של הנהג, שכן החוק קובע שאם לא יתייצב הנהג והקצין יחליט לפסול את רישיונו מנהלתית, תחל הפסילה מרגע ההחלטה, וחזקה על הנהג שידע על דבר הפסילה. נהיגתו של הנהג לאחר שניתנה ההחלטה לפסול את רישיונו, גם אם לא הודע לו בפועל על הפסילה, כמוה כנהיגה בזמן פסילה, עבירה שבגינה עלול הנהג למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח. עם זאת, מניין ימי הפסילה יחל רק כשיפקיד הנהג את רישיון הנהיגה בידי הקצין.

  המחוקק העניק סמכויות לשוטרים לפגוע ברישיון הנהיגה של אדם, ואף בזכות הקניין ברכבו, עוד בטרם הוגש כתב אישום, ולעתים אף בידיעה שלא יוגש כתב אישום נגד בעליו של הרכב  

לקצין המשטרה סמכות פסילה מוגבלת מבחינת מספר ימי הפסילה. בגין אחת העבירות שפורטו לעיל רשאי הוא לפסול את רישיון הנהיגה לשלושים ימים. אם היה הנהג מעורב בתאונת דרכים שבה נפגעו אדם או רכוש, רשאי הוא לפסול את הרישיון לשישים ימים, ואם חלילה מדובר בתאונת דרכים שבה קיפח אדם את חייו, חייב הקצין לפסול את הרישיון לתקופה בת תשעים ימים.

בדרך כלל בתאונות שקופחו בהן חייו של אדם, משתדלת הפרקליטות, שהיא זו המגישה את כתב האישום, להגישו בתוך פרק זמן של תשעים ימי הפסילה המנהלתית. עם כתב האישום יחד היא מגישה בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של הנאשם עד לסיום משפטו. במקרים שבהם לא הוגש כתב האישום בתוך פרק זמן זה, ייתכן שהפרקליטות תוותר על הליך הפסילה עד לתום ההליכים, ולפיכך יוכל הנאשם להחזיק ברישיון הנהיגה במהלך משפטו.

הודעת איסור שימוש ברכב

המחוקק העניק לקצין המשטרה סמכות להוציא הודעת איסור שימוש ברכב שנאשם השתמש בו בעת ביצוע העבירה. עוד נקבע, כי אם היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מרשימת עבירות שנקבעו בחוק, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב. היה לקצין המשטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים.

גם כאן צמצם המחוקק את הסמכות לרשימה סגורה של עבירות, ובהן בין השאר: הסעת נוסעים בשכר כשמספר הנוסעים עולה על זה הקבוע ברישיון הרכב, הסעת נוסעים בשכר בניגוד לחוק, נהיגה מעבר לשעות הנהיגה המותרות בתקנות, שימוש ברכב שניתנה עליו הודעת איסור שימוש, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לאותו סוג רכב או התרת נהיגה לבלתי מורשה, למעט נהיגת רכב על ידי מי שהיה בעל רישיון נהיגה ולא חידשו, התרת נהיגה לבלתי מורשה לנהיגה, נהיגה בזמן פסילה, נהג חדש ללא מלווה או נהג חדש המסיע יותר משני נוסעים, נהיגה בשכרות, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה בהשפעת אלכוהול או סם, חציית מסילת ברזל כשהמחסום יורד או רכבת מתקרבת, עקיפה בדרך לא פנויה או תוך חציית קו הפרדה רצוף ואי ציות לרמזור אדום בנסיבות מחמירות. ברבים מן המקרים הרכב המוחרם אינו שייך לנהג ויש לו בעלים אחרים, ולמרות שלא יוגש לעולם כתב אישום נגד הבעלים של הרכב, הרי נפגעת זכותו בקניין הרכב.


הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

עו"ד שי גלעד |  
23/08/2021
זמן קריאה: 5.5 דק'

לאחרונה התבשרנו על שינויים שנעשו בצו התעבורה (עבירות קנס), אותו צו הקובע רשימת עבירות שבגינן ניתן לתת דו"ח תעבורה לנהג, מסוג "הודעת תשלום קנס", בלי להזמינו לבית המשפט לדיון בעבירה המיוחסת לו.

פקודת התעבורה קובעת ששר התחבורה, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי להכריז בצו על עבירת תעבורה כעל עבירת קנס. באותו צו יקבע שר התחבורה את גובה הקנס לכל עבירת קנס ולכל עבירת קנס חוזרת או נוספת שעבר אותו אדם, ובלבד ששיעור הקנס לא יעלה על 2,900 שקלים חדשים לגבי עבירה ראשונה ועל 4,300 שקלים חדשים לגבי עבירה חוזרת או נוספת. כן רשאי הוא לקבוע שיעורים אחרים לעבירה בהתחשב בנסיבות ביצועה. כשמדובר בעבירה שעבר תאגיד, יועלה שיעור הקנס פי ארבעה.

  גם אם העבירה שנעברה היא כזו שבדרך כלל ניתנת בגינה הודעת תשלום קנס מסוג ברירת משפט, עדיין מצוי שיקול הדעת בידי השוטר שמוסר את הודעת הקנס או שולח אותה להזמין את הנאשם לבית המשפט  

בגין אותן עבירות קנס שהן עבירות מסוג "ברירת משפט" רשאי אדם לשלם את הקנס שבצד העבירה. שילם אדם את הקנס, רואים בו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. פריבילגיה זו ניתנת לאדם שמודה כי ביצע את העבירה, והיא נועדה לאפשר סיום מהיר של ההליך, בלי שיהיה כרוך הדבר בזימונו של האדם לבית המשפט ובלי החשש כי בית המשפט יטיל עליו עונשים חמורים. בתשלום הקנס למעשה "קונה האדם סיכון". הוא יודע באיזו עבירה הוא יורשע ומה עונשו הקבוע מראש (כשבצד העבירה קבוע קנס ידוע מראש).

טעות היא לחשוב שבצד העבירה מצוי עונש נוסף כגון קביעת מספר נקודות לפי שיטת הניקוד. נקודות אינן עונש אלא שיטה שעל פיה נקבעים אמצעי תיקון מנהליים. הנהג עתיד לשפר את אופן נהיגתו באמצעות קורסי נהיגה, פסילת רישיונו לתקופות כאלו ואחרות והתניית חידוש רישיונו במבחנים עיוניים, במבחנים מעשיים ובבדיקות רפואיות.

אדם שקיבל הודעת תשלום קנס מסוג "ברירת משפט", חייב לנקוט אחת מהפעולות העומדות לרשותו כדי לקדם את ענייניו: הוא רשאי בתוך שלושים ימים מיום שקיבל את ההודעה לידיו לבקש לבטלה מנימוקים שמצא לנכון. לדוגמה, בעבירות שנקלטו על ידי מצלמה, ההודעה נשלחת לכתובתו של הבעלים הרשום של הרכב. בעל הרכב יכול לבקש להסב את הדו"ח על השם של מי שעבר בפועל את העבירה. הוא יכול באותו פרק זמן לבקש לבטלו, אם מטעמי פגם בדו"ח, אם מטעמים של התיישנות ואם מטעמים אישיים אחרים. הוא אף יכול לבקש באותו פרק זמן להמיר את הדו"ח באזהרה אם צבר ותק נהיגה מסוים ולא צבר עבירות בפרק זמן של מספר שנים.

בתוך תשעים ימים יוכל האדם לבקש להישפט בגין אותו דו"ח, היינו להתייצב בפני שופט ולשטוח בפניו את טענותיו. במצב דברים כזה אותו אדם אמנם "קונה" לעצמו את הזכות להישפט, אך עם זאת הוא "מאבד" את הפריבילגיה שמבטיחה שעונשו לא יהיה גבוה מגובה הקנס שרשום בדו"ח. עם התייצבו בפני שופט אמנם ייתכן שבסיומו של ההליך המשפטי הוא יימצא זכאי בדין, אולם אם ירשיע אותו בית המשפט, עונשו עלול להיות אחר מזה של הקנס שבצד הדו"ח. הוא מסתכן שבית המשפט יטיל עליו עונשים חמורים הרבה יותר מהעונש שבצד הודעת תשלום הקנס המקורית.

היה ואותו אדם לא שלח כל הודעה למשטרה, לא על בקשה לביטול הדו"ח בתוך שלושים הימים ולא הודעה על בקשה להישפט בתוך תשעים ימים, וכן לא שילם האדם את הקנס שבצד הדו"ח, יראו בו, בתום המועדים הקבועים להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס. ממועד זה תתווסף לקנס המקורי תוספת פיגורים.

גם אם העבירה שנעברה היא כזו שבדרך כלל ניתנת בגינה הודעת תשלום קנס מסוג ברירת משפט, עדיין מצוי שיקול הדעת בידי השוטר שמוסר את הודעת הקנס או שולח אותה להזמין את הנאשם לבית המשפט. הוא יעשה זאת בעבירות שבנסיבותיהן נקבע שהן מחייבות בירור בבית המשפט או שהן נעשו ב"נסיבות מחמירות".

  בגין עבירות קנס מסוג "ברירת משפט", רשאי אדם לשלם את הקנס שבצד העבירה. שילם את הקנס, רואים בו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. פריבילגיה זו נועדה לאפשר סיום מהיר של ההליך  

נקבע כי "נסיבות מחמירות" הן עבירת אור אדום, כאשר הרכב ממשיך בנסיעה לתוך הצומת חמש שניות או יותר אחרי שהופיע ברמזור האור האדום, או שהעבירה בוצעה לעיניו של שוטר והתקיים אחד מאלה: בשלוש השנים שקדמו לעבירה כבר הורשע הנהג בעבירה זו, או נגרמו הפרעה או סיכון לעובר דרך אחר, או שבעת כניסת הנהג לצומת היה בצומת רכב אחר שהגיע מכיוון אחר. בכל אותן נסיבות יזומן הנהג לדין ומשפטו יתקיים ככל משפט תעבורה אחר.

גם אם לא נעברה העבירה באותן "נסיבות מחמירות" אך בשל העבירה נגרמה תאונת דרכים שנפגעו בה אדם או רכוש, יוזמן הנהג לדין.

עד כה נקבעו ב"צו התעבורה" חמש דרגות של קנס: 100 שקלים, 250 שקלים, 500 שקלים, 750 שקלים ו-1,000 שקלים. בתיקון לצו הקנסות הוספה דרגת קנס של 1,500 שקלים והורחבו העבירות שבהן ניתנת הודעת תשלום קנס.

על פי התיקון, עבירת אור אדום ברמזור תהיה במסגרת ברירת משפט, כשקנס בסך 1,500 שקלים בצדה. כמו כן הורחבו טווחי המהירות המופרזת שבגינן לא יוזמן הנהג לדין. כך, בדרך עירונית, בנסיעה במהירות של 31 עד 40 קמ"ש מעל המותר, ובדרך בין עירונית, בנסיעה במהירות של 41 עד 50 קמ"ש מעל המותר, תהיה העבירה עדיין במסגרת ברירת משפט. מי שנהג עד 90 קמ"ש בתוך העיר במקום 50 קמ"ש, וכן מי שנהג 140 קמ"ש במקום 90 קמ"ש בדרך מהירה, ישלם קנס בסך 1,500 שקלים ולא יוזמן לדין.

האם כך נלחמים בתאונות דרכים?


הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

עו"ד שי גלעד |  
23/08/2021
זמן קריאה: 4.5 דק'

לאכיפה של עבירות התעבורה הנקלטות בעין המצלמה הדיגיטלית יש יתרונות וחסרונות. היתרון - "תמונה אחת שווה אלף מילים". לנאשם קשה להתמודד עם מה שמספרת התמונה. לרוב מדובר בעבירות מהירות או בעבירה של מעבר צומת באור האדום ברמזור.

החיסרון העיקרי - המצלמה אינה מתעדת את הנהג שנהג ברכב, ומי שעל שמו רשום הרכב נחשב מי שביצע את העבירה אלא אם יוכיח אחרת. עבירות אלו נקלטו על ידי מצלמה בלי שנוכח שוטר במקום, התמונות מועברות לבדיקה ולעריכה ונשלחות לבעלים הרשום של הרכב. אם ההודעה תישלח לבעלים הרשום של הרכב זמן רב לאחר ביצועה, תקשה עליו מלאכת האיתור של הנהג שנהג בו וצולם.

  מאחר שבהליך פלילי עסקינן, הרי שעל הרשות המקומית, או המשטרה, להקפיד על משלוח הודעות תשלום הקנס כדין, קרי - בדואר רשום, כנדרש על פי התקנות, ואף להוכיח כי המציאה הודעה כדין  

לשם כך קבע המחוקק כי אם הייתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום הרכב, לא יוגש כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בעניינה הזמנה או הודעת תשלום הקנס אם עברה תקופה של ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה. במילים אחרות, ממועד ביצוע העבירה ישנה תקופה בת ארבעה חודשים שבה על המשטרה למסור לבעלים הרשום של הרכב הודעה על ביצוע העבירה או למסור לו הזמנה לדין (אם מדובר בעבירה שבגינה מזמינים לבית משפט), או הודעת תשלום קנס (אם מדובר בעבירה מסוג "ברירת משפט" שבגינה יכול הנאשם לשלם את הקנס ואז הוא מוחזק כמי שהודה בעבירה ונשא בעונש).

המחוקק קבע גם כיצד יימסרו ההודעה או ההזמנה לבעלים של הרכב, ובחלקן הגדול של עבירות התעבורה נקבעה בחוק "חזקת מסירה". נקבע כי בעבירות תעבורה, למעט עבירות שגרמו לתאונות דרכים שנפגעו בהן אדם או רכוש ועבירות קנס, נחשבות ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה על תשלום קנס וההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאו כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה-עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן. במילים אחרות, גם אם לא קיבל הנאשם כל הודעה, הרי הוא מוחזק כאילו קיבלה ועליו הנטל להוכיח שלא קיבלה.

מבתי המשפט

בחיי היומיום, רבים השופטים הקובעים כי הוּכחה חזקת המסירה כשמוצגת בפניהם פיסת נייר עם חתימה משורבבת של מאן דהוא.

בדיון מאוחד של מספר תיקים שעניינם זהה, קבע בית המשפט לתעבורה כי חזקת מסירה צריכה להיות מהותית, דהיינו אישור המסירה, או אותה ראיה שמציגה התביעה המשטרתית, צריכים להיות כאלה שיש בהם כדי להוכיח מתי נשלחה ההודעה או ההזמנה, אם הכתובת הייתה מדויקת, וכן צריכה להתנוסס חתימת הדוור אשר ממנה אפשר לדעת מה תוכן המסמך שנמסר.

נקבע כי אותו דבר דואר שהוא הודעה בדבר ביצוע עבירה או הזמנה לדין, אשר צריך להגיע לידיעתו של הנאשם ולהישלח אליו בתוך ארבעה חודשים, צריך להיות מהותי ולשאת פרטים מהותיים שמהם אפשר ללמוד על מוסר ההודעה, תאריך המסירה, אופן ביצוע המסירה ותוצאת המסירה, כל זאת תוך הוכחת קשר ישיר לדוח נשוא האישום כמובן.

בעניין חזקת המסירה, קבע כבר בית משפט אחר בעניינן של הודעות תשלום קנס שהוצאו על ידי רשות מקומית, כי פלטי מחשב שמציגה העירייה (או המשטרה כשמדובר בדו"חות תעבורה) אינם מוכיחים את המשלוח בפועל, ואין כל מקום בהקשר זה להסתייע ב"חזקה" שאין לה כל עיגון בדין, לפיה הדואר יבצע את עבודתו כראוי.

  ממועד ביצוע העבירה ישנה תקופה בת ארבעה חודשים שבה על המשטרה למסור לבעלים הרשום של הרכב הודעה על ביצוע העבירה או למסור לו הזמנה לדין, או הודעת תשלום קנס  

מאחר שבהליך פלילי עסקינן, אף כי מדובר בעבירות קלות באופן יחסי, הרי שעל הרשות המקומית (או המשטרה) מוטלת החובה להקפיד על משלוח הודעות תשלום הקנס כדין, קרי - בדואר רשום, כנדרש על פי התקנות, ואף להוכיח כי המציאה הודעה כדין, מקום שהדבר נדרש לנוכח כפירתו של נאשם בכך שבוצעה לו המצאה כאמור.

הדברים אמורים ביתר שאת כאשר חזקת המסירה שקבע המחוקק משקפת גישה מקלה עם הרשויות המקומיות ועם המשטרה. לאור האמור, מקום שבו רשות מקומית או המשטרה אינן מקפידות על ביצוע נאות של אותה דרישה מקלה בכל הנוגע להמצאת הודעות תשלום קנס ושמירת אסמכתאות ראויות לכך, כי אז עליהן לשאת בתוצאות התנהלותן, וודאי שאין זה מתפקידו של בית המשפט ליצור חזקה נוספת כדי להקים בעבורן את חזקת המסירה החריגה עצמה בנוף סדרי הדין.

כאמור, באין אישור מסירה כדין, מתמוטטת החזקה, ומשלא הוכח כי המסירה בוצעה בתוך ארבעת החודשים, מזוכים הנאשמים בשל טענת התיישנות.


הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

כותרת
תוכן