מגה משפט

רוב שוטרי התנועה מצוידים כיום במצלמות גוף אשר מתעדות את המפגש ביניהם לנהגים חשודים, ולעיתים אף את רגעי ביצוע העבירות. נהוג היה לחשוב כי תיעוד זה מנטרל כל אפשרות למצוא בקיעים בעדות השוטר, ומצמצם את אפשרויות ההגנה של הנאשם. ואולם מתברר כי לעיתים דווקא תיעוד זה במצלמת הגוף עשוי לסייע לנאשם בהגנתו.

תקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה קובעת, כי המשקל הכולל של הרכב והמטען המובל בו לא יעלו על המשקל הכולל המותר ועל המטען המורשה לפי רישיון הרכב, והעומס על הסרנים לא יעלה על העומס המרבי שנקבע לפי תקנות התעבורה או בידי יצרן הרכב, לפי הנמוך יותר. המשקל המותר לכלי רכב מפורט בתקנה 314 לתקנות התעבורה.

במגמה לקבוע עונשים מובנים בעבירות חמורות או בעבירות חוזרות ולהגביר את ההחמרה בענישה בעבירות תעבורה, קבע המחוקק בשנים האחרונות עונשי פסילה ארוכים ביותר לנהגים שחוזרים בפרק זמן נתון על עבירות תעבורה חמורות.
פקודת התעבורה קובעת, כי אם הורשע אדם בעבירה אחת מהעבירות האלו - נהיגה בשכרות; המתה בקלות דעת; גרימת מוות ברשלנות; הפקרה אחרי פגיעה; אי עצירה לפני מסילת ברזל כשהמחסום שלפני המסילה חוסם את הדרך או חלק ממנה או נע לקראת חסימת הדרך או פתיחתה, או כשרכבת מתקרבת נראית, נשמעת או משמיעה אות אזהרה; נהיגה בזמן פסילה, או בניגוד להודעת איסור שימוש או בניגוד לתנאים שברישיון, תוך שימוש ברכב, ובעשר השנים שקדמו למועד ביצוע אותה עבירה כבר הורשע לפחות פעמיים באחת מהעבירות האמורות - דינו פסילה מקבל או מהחזק רישיון נהיגה לתקופה של עשר שנים, נוסף על כל עונש אחר. אם הורשע בעבירה מהעבירות המצוינות לעיל בתקופה שממועד פסילת הרישיון ועד שנתיים לאחר שחודש, דינו פסילה מקבל או מהחזק רישיון נהיגה לצמיתות נוסף על כל עונש אחר.

עבירת הפקרה אחרי פגיעה, או בלשון העם "תאונת פגע וברח", היא עבירה שבצידה העונש החמור ביותר המצוי כיום לעבירות תעבורה. מי שעבר עבירה זו והורשע בה, ולמעורב נגרמה חבלה חמורה או הוא נהרג באירוע התאונתי, צפוי לעונש מאסר של עד ארבע-עשרה שנים. אפילו עבירות המתה פחותות בחומרתן מעבירת ההפקרה, גם אם תוצאות התאונה חמורות. העונש המרבי על גרימת מוות ברשלנות הוא שלוש שנות מאסר, והעונש המרבי על עבירת המתה בקלות דעת הוא שנים-עשר שנות מאסר.

נאשמים רבים נוטים "לשלוף" טענת הגנה מן הצדק של אכיפה בררנית, כשהם טוענים שהמדינה מפלה אותם לרעה לעומת נאשמים אחרים שעברו עבירות זהות או דומות. בית המשפט העליון נתן דעתו בעניין, והבהיר מתי אפשר לזכות בהגנה מן הצדק כשמועלית טענה כזו.

תקנות התעבורה מגדירות מעבר חצייה כחלק הכביש המסומן כמיועד לחצייתו על ידי הולכי רגל. אותו מעבר חצייה קיבל "ייחוס" בתקנות התעבורה ובפסיקת בתי המשפט כשכינו אותו "קודש הקודשים של הולך הרגל". אשר על כן ייחד המחוקק הוראות מיוחדות וקפדניות שלפיהן חייב נהג לנהוג בהתקרבו למעבר החצייה.

רבים המקרים שבהם נהג נעצר לשם בדיקת אלכוהול ונדרש לנשוף לתוך צינורית שהיא חלק ממכשיר הבדיקה המכונה "ינשוף". תוצאות הבדיקה משמשות אינדיקציה וראייה עיקרית להיותו של הנהג שיכור כהגדרת החוק.
מה קורה כשנהג נושף, אך הנשיפה לא "צלחה"? במילים אחרות, הנהג לא נשף נפח נשיפה מספק או זמן ממושך דיו כדי שמכשיר הינשוף יוכל לאמוד את כמות האלכוהול בגופו. בית המשפט המחוזי דן בכך לאחרונה, בערעור על זיכויו של נהג מאשמת נהיגה בשכרות.

מה מעמדן של מצלמות הרחוב שהתקינה רשות מקומית לצורך אכיפת עבירות חניה? בשאלה זו דן בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, ולבסוף זיכה את הנאשם בשל אי קבילות המצלמות.