מגה משפט

מחקרים מלמדים שמספר תאונות הדרכים שנגרמו מ"הסחת דעת" עלה באופן תלול בשנים האחרונות. השימוש בטלפון הסלולרי בשעת נהיגה גובר. "שימוש" פירושו לא רק שיחה קולית עם אחר תוך כדי נהיגה אלא גם משלוח מסרונים וקבלתם, גלישה באינטרנט וכל שימוש אחר בטלפון.

בתקנה 28 לתקנות התעבורה נקבעו ההוראות הרלוונטיות לעניין זה. נקבעה חובה להחזיק בהגה או בכידון בזו הלשון: "נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה."

באופן ספציפי, התקנות קובעות כי בעת שהרכב נמצא בתנועה, הנוהג בו לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם אלא באמצעות דיבורית, וכן לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s). התקנה נועדה להתריע על הסחת דעתם של נהגים למכשיר הסלולרי ולכל שימוש בו. לפיכך כשהגיע העניין לפתחו של בית המשפט העליון, הוא החמיר בפרשנות המילה "שימוש", וקבע כי כל אחיזה או נגיעה בטלפון הסלולרי בשעת נהיגה - שימוש היא.

למורים פקודה

פקודת התעבורה קובעת הוראה מיוחדת המכוונת למורי נהיגה בשעת הדרכת נהיגה. לפי ההוראה, מי שבידו רישיון להוראת נהיגה, לא ישתמש בשעת הוראת הנהיגה בטלפון קבוע או נייד, אלא באמצעות דיבורית.

עולה השאלה, האם גם על מורי הנהיגה חלה אותה פרשנות מרחיבה האוסרת עליהם לגעת או לאחוז בטלפון הסלולרי בשעת הוראת נהיגה?

”   הנחת המוצא לגבי מורה לנהיגה היא כי הנהג היושב לצידו, שאינו בעל רישיון נהיגה, אינו מיומן בנהיגה, ועל כן הוא אחראי על נהיגת התלמיד, ועליו להיות פנוי ללא הסחת דעת לתקן משגים ולמנוע תאונות   “

לדידה של משטרת ישראל, עבירה זו, הנעברת על ידי מורה לנהיגה, חמורה אף מזו הנעברת על ידי נהג במובנים מסוימים. בחוברת נוסחי האישום (חנ"א) שמחזיק בידו שוטר תנועה, ניתנה הנחיה לשוטרים לאכוף הוראה זו גם כשהרכב בעצירה, ובדו"ח יש לציין את פרטי התלמיד, שמו ומספר הזהות שלו. לעומת זאת התקנה הנוגעת לנהג מחייבת לא להשתמש בטלפון רק בעת שהרכב בתנועה. ללמדך שהמחוקק ביקש להקפיד הקפדה יתרה עם מורי הנהיגה שלא ישוחחו בטלפון ללא דיבורית גם כשהרכב בעצירה.

הפקודה הנוגעת למורי נהיגה אינה אוסרת "שימוש" אלא דיבור בלבד. זאת בניגוד לנהג, שעליו נאסר כל שימוש בטלפון בעת שהרכב בתנועה.

מעשה שהיה

לפתחו של בית המשפט לתעבורה הגיע מקרה של מורה לנהיגה אשר בשלב מסוים בשעת שיעור נהיגה נגע בטלפון הנייד. בעת שעצר אותו השוטר היה הטלפון הנייד מונח בדיבורית. תגובת הנאשם בעת רישום הדוח הייתה: "הטלפון נמצא במיתקן קבוע, הדיבורית עליי קבוע, אין מצב שהחזקתי את הפלאפון ביד."

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה אם הנאשם אחז בידו את הטלפון הנייד. לטענת המאשימה, אחז הנאשם בטלפון הנייד בידו הימנית, ולטענת הנאשם, היה הטלפון הנייד מונח בדיבורית, והוא נגע בו כאשר היה מונח בדיבורית. בנוסף נדונה השאלה אם לייחס לנאשם עבירה גם אם תתקבל גירסתו לפיה נגע בטלפון הנייד כאשר היה מונח בדיבורית.

בית המשפט זיכה את הנאשם מהאשמה, תוך שהוא קובע שאין מחלוקת כי הנאשם נגע בטלפון. לא הוכח אם הנגיעה הייתה רגעית או לא (כגון לצורך כתיבת מסרון) ואם הוסט מבטו של הנאשם מהדרך. לדברי השוטר, האגודל הקיש על המסך, ולכן אפשר להניח לטובת הנאשם, כי מדובר בהקשה רגעית, שהיא אינה אסורה, הגם שמדובר בטלפון חכם ולא בטלפון בעל לחצנים.

”   בחוברת נוסחי האישום שמחזיק בידו שוטר תנועה, ניתנה הנחיה לשוטרים לאכוף הוראה זו גם כשהרכב בעצירה. לעומת זאת התקנה הנוגעת לנהג מחייבת לא להשתמש בטלפון רק בעת שהרכב בתנועה   “

לאחר שניתח את הראיות שהובאו בפניו ואת הוראות החוק, קבע בית המשפט כי הוראות הסעיף הרלוונטי בפקודת התעבורה אינן אוסרות במפורש את ההחזקה בנפרד מהשימוש בטלפון, וכן אין איסור לקרוא או לכתוב מסרונים גם כשהטלפון מקובע במיתקן. הסעיף מתיר אחיזה ושימוש בטלפון באמצעות דיבורית. בית המשפט היה סבור כי פרשנות ראויה של הוראות הפקודה תביא למסקנה כי השימוש במסרונים אסור למורה לנהיגה גם בשעה שהטלפון מצוי במיתקן עגינה.

הנחת המוצא לגבי מורה לנהיגה היא כי הנהג היושב לצידו, שאינו בעל רישיון נהיגה, אינו מיומן בנהיגה, ועל כן הוא אחראי על נהיגת התלמיד, ועליו להיות פנוי ללא הסחת דעת לתקן משגים ולמנוע תאונות.

לדידו של בית המשפט, תכלית החוק היא שאכן לא יהיו מסיחים לתשומת ליבו של המורה לנהיגה מהדרך ומאופן נהיגת התלמיד. ה"תקלה" שביקש המחוקק לתקן אינה נוגעת רק להחזקת הטלפון ולאי היכולת לתפעל את הרכב בעת הצורך כמורה לנהיגה, אלא לעצם הסחת הדעת מהדרך, באופן שיסיט את תשומת ליבו מנהיגת התלמיד. בעניין זה אין ספק כי שליחת מסרונים וקריאתם היא בבחינת הסטת תשומת הלב. עם זאת סבר בית המשפט, כי פרשנות שלפיה כל נגיעה רגעית בטלפון כאשר הוא מונח על מיתקן העגינה היא שימוש, פרשנות כזו רחבה מדי, גם מכיון שאינה אסורה על פי לשון החוק וגם בהשוואה להוראות תקנות התעבורה הנוגעות לנהג הנוהג ברכב.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

חלק מהעונשים שבית המשפט לתעבורה יכול להטיל על נאשם לאחר שהורשע הם עונשים שמוטלים "על תנאי". בכלל זה פסילת רישיון על תנאי, מאסר על תנאי ואף הטלת התחייבות כספית שתופעל עם התממשו של התנאי.

פסילת רישיון על תנאי

לעניין פסילת רישיון הנהיגה על תנאי, נקבע בפקודת התעבורה כי בית המשפט רשאי, באין הוראה אחרת בפקודה זו, לפסול נאשם פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, וכן רשאי הוא לקבוע שמקצתה של תקופת הפסילה תהיה על תנאי.

מי שנפסל על תנאי ייפסל בפועל אם בתוך תקופה שנקבעה בגזר דינו - שלא תפחת משנה ולא תעלה על שלוש שנים - עבר אותה עבירה שעליה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה (סדרה של עבירות חמורות), או עבר עבירה אחרת שקבע בית המשפט בגזר הדין, והורשע בשל העבירה הנוספת בתוך התקופה האמורה או לאחריה. נקבע כי התקופה האמורה תתחיל מיום גזר הדין, ואם נושא הנאשם באותו זמן עונש מאסר - מיום שחרורו מן המאסר, והכול כשבית המשפט לא הורה אחרת.

”   שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה רלוונטי למצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה שכך יהיה   “

ואולם המחוקק נתן לבית המשפט סמכות שלא להפעיל את העונש המותנה אלא להאריכו. נקבע כי בית משפט שהרשיע נאשם בעבירה נוספת, במקום לצוות על הפעלת הפסילה על תנאי, רשאי, מטעמים שיירשמו, לצוות על הארכה של תקופת הפסילה על תנאי או על חידושה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את הפסילה על תנאי. בית המשפט לא יאריך את תקופת התנאי כאמור לעיל, אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת. אם האריך בית המשפט את תקופת התנאי לתקופה נוספת לפני תום תקופת התנאי הראשונה, תחל תקופת התנאי הנוספת בתום תקופת התנאי הראשונה. חידש בית המשפט את תקופת התנאי לאחר שתמה תקופת התנאי הראשונה, תחל תקופת התנאי המחודשת מיום מתן פסק הדין, והכול כשבית המשפט לא הורה אחרת.

מאסר על תנאי

בצד עבירות תעבורה מסוימות נקבע עונש מאסר מרבי. לחלקן נקבע עונש מאסר מרבי של שנתיים (כגון נהיגה בשכרות), לחלקן נקבע מאסר מרבי של שלוש שנים (עבירת נהיגה בפסילה או גרימת מוות ברשלנות) ולחלקן נקבעו עונשי מאסר מרביים ארוכים יותר (למשל, עבירות הפקרה - שבע וארבע-עשרה שנות מאסר, עבירת נהיגה - עשרים שנה).

נקבע בחוק העונשין, כי אם הטיל בית המשפט עונש מאסר, רשאי הוא להורות בגזר הדין שהעונש, כולו או מקצתו, יהיה על תנאי. התנאי הוא כי מי שנידון למאסר על תנאי לא יישא את עונשו אלא אם עבר - תוך תקופה שנקבעה בגזר דינו ושלא תפחת משנה ולא תעלה על שלוש שנים - אחת העבירות שנקבעו בגזר הדין והורשע בשל עבירה כזאת בתקופת התנאי או לאחריה. העבירות שיפעילו את התנאי יכול שיהיו בציון סוג של עבירות או בפירוט עבירות מסוימות, אם דרך תיאורן ואם דרך אזכור של הוראות חוק.

”   במקום לצוות להפעיל את הפסילה על תנאי, רשאי בית המשפט לצוות להאריך את תקופת הפסילה על תנאי או לחדשה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את הפסילה על תנאי   “

בתי המשפט הרחיבו את פרשנות הסעיף, וקבעו כי אם בתקופת התנאי נעברה עבירה נוספת מ"משפחת העבירות" שנקבעו בתנאי, יופעל התנאי, והנאשם יְרצה את העונש המותנה נוסף על כל עונש אחר.

כך קבע בית המשפט העליון, כי נאשם שהורשע בעבירת הריגה בתאונת דרכים ומעל ראשו ריחף עונש מאסר מותנה על "עבירות אלימות", ובעברו, בתקופת התנאי, הייתה הרשעה על עבירת אלימות בתוך המשפחה שבצדה עונש מאסר מותנה, הרי שעבירת ההריגה בתאונת דרכים היא עבירת אלימות שתפעיל את עונש המאסר המותנה.

ואולם כמו בפסילה על תנאי, גם לגבי מאסר על תנאי מסר המחוקק סמכות בידי בית המשפט להאריך את התנאי. נקבע בחוק העונשין, כי בית משפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר, רשאי, על אף האמור לעיל ובמקום לצוות להפעיל את המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, להאריך את תקופת הפסילה על תנאי או לחדשה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

ומתי לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר המותנה?

בית המשפט העליון קבע בין השאר, כי שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה רלוונטי למצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה שכך יהיה. עצם אורכו של עונש המאסר על תנאי שהוטל בגין הליך קודם, אינו טעם מיוחד להארכתו.

ואולם גם סמכות ההארכה של המאסר המותנה מוגבלת. נקבע בחוק העונשין, כי לא ישתמש בית המשפט בסמכות לפי סעיף זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת. משהאריך בית המשפט את תקופת התנאי לתקופה נוספת לפני תום תקופת התנאי, תחל תקופת התנאי הנוספת בתום תקופת התנאי. חידש בית המשפט את תקופת התנאי לאחר שתמה תקופת התנאי, תחל תקופת התנאי הנוספת מיום מתן פסק הדין, והכול כשבית המשפט לא הורה אחרת.

התחייבות כספית על תנאי

לגבי עונש החתימה על התחייבות כספית, לא נקבע בחוק מנגנון להארכתו, ונראה כי משביצע נאשם עבירה המפעילה את התחייבותו, לא תיוותר הברירה בידיו אלא לעמוד מאחורי התחייבות זו ולשלמה.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

בקרב נהגים רבים שהוטל עליהם עונש של פסילת רישיון נהיגה או שרישיונם הותלה על ידי רשות מוסמכת, קיימת לעתים קרובות אי ודאות לעניין חובת הפקדת הרישיון. אי ודאות זו עלולה לגרום לאותם נהגים לחשוב, כי מילאו חובותיהם החוקיות, וכעבור פרק זמן ממושך, לעתים אף שנים רבות, הם עלולים להיווכח כי טרם ביצעו את פעולת ההפקדה כדין, ולפיכך גם טרם החל מניין תקופת הפסילה, למרות שלמעשה לא נהגו בפועל כל אותה תקופה.

נקודת המוצא צריכה להיות הוראת החוק, הקובעת כי פסילה שהטיל בית משפט מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה תחל ביום מתן גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. במילים אחרות, מייד עם מתן גזר דין המטיל עונש של פסילה, חובה על הנאשם להפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט.

עוד נקבע בחוק, כי אם הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם ותקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה, ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת, היינו תקופות הפסילה בשניים או יותר גזרי דין יצטברו זו לזו.

”   משנקבע בגזר הדין כי רישיון הנהיגה של העותר ייפסל ל-24 חודשים ממועד הפקדת הרישיון, ורישיונו הופקד במשטרת ישראל במסגרת הפסילה המנהלית, אין הוא נדרש להפקיד את רישיונו או תצהיר חלף רישיון במזכירות בית משפט כדי שתחל תקופת החישוב של ימי הפסילה   “

בתקנות התעבורה הורחבה הוראת החוק הנ"ל. על פי התקנות, כשהוּדע לבעל הרישיון על פסילת רישיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט, או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי העניין, ימציא את רישיונו אף אם רישיונו אינו בר-תוקף באותה שעה.

אם כן, החובה להפקיד רישיון חלה לא רק בגין גזר דין של בית משפט, אלא גם על פי החלטת קצין משטרה או רשות הרישוי, וגם אם הרישיון באותה שעה אינו בר תוקף, יש לבצע את פעולת ההפקדה.

במקרה שאבד רישיונו של הנהג, יוכל להמציא לאותה רשות "חלף רישיון" בדמות תצהיר ערוך כדין המאמת את אובדן הרישיון.

עושים סדר

בעקבות אי ודאות שחלה בהוראות החוק, תוקנו התקנות והובהר כי אם נדון נהג לפסילות רישיון בכמה תיקים או בבתי משפט שונים, עליו להפקיד רישיונו באחד מהתיקים האלו ולהציג בכל תיק אחר אישור על הפקדת הרישיון בתיק הראשון. אישור זה ישמש למעשה הפקדתו של הרישיון בכל תיק.

עוד נקבע, כי אם נפסל רישיונו של נהג שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, הפסילה תחל ממועד גזר הדין, ללא צורך בהפקדת הרישיון. ואולם במקרה שפג תוקפו של הרישיון, יהיה על הנהג להפקיד רישיון זה אף אם עבר תוקפו, ואם אבד, יחויב להפקיד כאמור לעיל - "חלף רישיון".

”   הובהר כי אם נדון נהג לפסילות רישיון בכמה תיקים או בבתי משפט שונים, עליו להפקיד רישיונו באחד מהתיקים האלו ולהציג בכל תיק אחר אישור על הפקדת הרישיון בתיק הראשון. אישור זה ישמש למעשה הפקדתו של הרישיון בכל תיק   “

עד לפני מספר שנים הדרך לחישוב תקופות הפסילה הייתה פנייה לבית המשפט לתעבורה. אלא שבית המשפט העליון טרף את הקלפים כשקבע כי הסמכות לכך נתונה לרשות הרישוי, וערעור על החלטתה יופנה לבית המשפט המנהלי. מאז פסיקה זו, נראה כי רשות הרישוי אינה מצליחה למלא כהלכה את התפקיד שהוטל עליה, ופקידי רשות הרישוי ממעטים להפעיל שיקול דעת בפניות שהם מקבלים בעניין זה.

בהיעדר הפעלת שיקול דעת, יופנו הנהגים לבית המשפט המנהלי, אך ייחסמו בחיפושם אחר הסיוע של בית המשפט מאחר שבניגוד לפנייה לבית המשפט לתעבורה, שזו פנייה קצרה ומהירה שאינה כרוכה באגרה והכללים לדיון בה אינם נוקשים, פנייה לבית המשפט המנהלי כרוכה בתשלום אגרה, בכללים נוקשים, בפנייה בתוך פרק זמן קצוב מיום שקמה העילה, ובהליך מסובך שבאחריתו סיכון לחיוב בהוצאות משפט מרובות אם העתירה תידחה.

מעשים שהיו

בפני בית המשפט המנהלי הובא מקרה שבו ניתנו לנהג שתי פסילות רישיון, האחת בצפת לשישה חודשים והוטלה בנובמבר 2008, והשנייה לתשעה חודשים והוטלה בעכו במאי 2011. העותר הפקיד את רישיונו רק ב-1 בנובמבר 2012 בצפת, ולא הפקיד את רישיונו בבית המשפט בעכו. העותר פנה לרשות הרישוי במכתב בפעם הראשונה ב-2 בדצמבר 2014, וביקש לחשב את פסילתו. מאחר שלא נענה, פנה לבית המשפט המנהלי.

עתירתו אמנם נדחתה, ובית המשפט קבע כי היה עליו להביא אישור לעכו על הפקדתו בצפת, אך הוסיף וקבע שמניין ימי הפסילה של בית המשפט בעכו יחל בתום 30 יום מפנייתו לרשות הרישוי, פנייה שלא נענתה כלל. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שיש בסיס להניח, כי אילו הייתה רשות הרישוי משיבה לעותר שאין די בהפקדה בתיק צפת, אלא עליו להפקיד את רישיונו (או אישור מתאים) בתיק עכו, חזקה על העותר שהיה עושה כן, מטעמי זהירות, גם אם היה בוחר להגיש עתירה זו. אי לכך הורה בית המשפט כי חישוב הפסילה השנייה יחל מתום שלושים ימים מפנייתו של העותר לרשות הרישוי.

במקרה אחר נלקח מהעותר רישיונו במשטרה. בית המשפט המנהלי קבע, כי מי שרישיונו נלקח ממנו בשעת חקירתו במשטרה, אינו דומה למי שרישיונו אבד ואינו נחשב למי שרישיונו הופקד בגין פסילה אחרת. משנקבע בגזר הדין כי רישיון הנהיגה של העותר ייפסל ל-24 חודשים ממועד הפקדת הרישיון, ורישיונו הופקד במשטרת ישראל במסגרת הפסילה המנהלית, ואין חולק כי לא הוחזר לו, אין הוא נדרש להפקיד את רישיונו או תצהיר חלף רישיון במזכירות בית משפט כדי שתחל תקופת החישוב של ימי הפסילה כל עוד לא הורה המחוקק אחרת.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

רישיונו של נהג נפסל על ידי בית המשפט והוא אינו בידו. האם יימנו ימי הפסילה? וממתי? בשאלה זו מתחבטים בתי המשפט לתעבורה לעתים מזומנות.

שפע של מצבים מזדמנים לבית המשפט, שבהם עולה שאלה זו במיני אופנים. כך נהג שרישיונו נפסל בבית משפט אחד, בעוד רישיונו מופקד בשל פסילה אחרת בבית משפט אחר, או אפילו באותו בית משפט אך בתיק אחר. או נהג שרישיונו נפסל בבית המשפט אך הוא מוחזק במשטרה בשל פסילה מנהלתית שהוטלה עליו על ידי שוטר, אם במסגרת אותו תיק אם במסגרת תיק אחר, וכן נהג אשר מעולם לא הוציא רישיון נהיגה או נהג אשר תוקף רישיונו פג והוא לא חידשו. בכל אחד מהמצבים המתוארים עלול הנהג למצוא עצמו לאחר שנים במצב שבו תקופת הפסילה טרם חלפה בשל כישלון טכני אשר בגינו לא הפקיד את הרישיון או חלף רישיון (תצהיר המצהיר על מצב הרישיון של אותו נהג) במזכירות בית המשפט שפסל אותו.

במשך השנים הוכרעו מצבים כגון אלו בבית המשפט העליון. במקרה אחד קבע בית המשפט העליון, כי פסילת רישיונו של מי שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה תחל מיום גזר הדין. במקרה אחר קבע בית המשפט העליון, כי נהג שהיה בעל רישיון נהיגה שתוקפו פג, אף אם חלפו שנים רבות מאז היה בתוקף, יהיה חייב בהפקדת חלף רישיון. הדבר נומק בין השאר בחשש כי מי שנפסל יוסיף לנהוג שלא כדין, תוך שהוא מתחזה באמצעות הרישיון שנותר בידו למי שנהיגתו מותרת. סכנה דומה כרוכה ברישיון שתוקפו פקע, הואיל ובעל הרישיון המוסיף להחזיק בו עלול לשנות בו פרטים שיציגוהו כאילו הרישיון תקף. בית המשפט אף מצא כי ישנו טעם חינוכי בחיובו של נהג להפקיד רישיון או חלף רישיון בכל פעם שנפסל רישיונו.

מי סופר?

לאחרונה הובא לפתחו של בית המשפט העליון עניינו של נהג אשר הורשע בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ולאחר ערעור נידון בין השאר לפסילת רישיון ול-24 חודשי מאסר בפועל. מתברר כי עם מעצרו נלקח רישיונו על ידי המשטרה ולא הוחזר לו. משסיים לרצות את עונש המאסר פנה הנהג למשרד הרישוי לשם הוצאת רישיון נהיגה, אך נענה כי הוא מנוּע מלחדש את רישיונו משום שעדיין לא הפקיד אותו במזכירות בית המשפט, וגם לא מסר תצהיר חלף רישיון כדרישת תקנות התעבורה.

”   בית המשפט העליון מעניק סמכות שיפוטית לפקידי משרד הרישוי הנעדרים כל ידע וניסיון בתחום. מבחן המציאות מגלה, כי המחוקק העניק סמכויות בעלות אופי שיפוטי לרשות הרישוי ולפקידיה, אך אלו ממעטים להפעילה, אם בכלל   “

בית המשפט העליון קבע אמנם כי מי שרישיונו נלקח ממנו במהלך חקירתו במשטרה אין לחייבוֹ בהמצאת תצהיר על הפקדת הרישיון, אך הפתיע כאשר קבע כי הסמכות לחשב את מניין הימים של פסילת רישיון הנהיגה על פי גזר דין מסורה לרשות הרישוי, וכי הביקורת השיפוטית על החלטת רשות הרישוי נתונה בידי בית המשפט לעניינים מנהליים. יצוין, כי עד כה היה נהוג לפנות לבית המשפט לתעבורה בבקשה לחישוב פסילה.

הטעם להחלטה זו מנומק כך: כשם ששירות בתי הסוהר מחליט בעניין חישוב ימי המאסר, כך ראוי להפקיד את מלאכת החישוב של ימי הפסילה של רישיון הנהיגה בידי רשות הרישוי. גם אין טעם בהליך אזרחי מסורבל של בקשה למתן סעד הצהרתי או בנקיטת הליך חדש בבית משפט השלום לתעבורה. המקום הטבעי הוא רשות הרישוי, היא הגורם המקצועי שאצלו מצוי כל החומר הצריך לעניין, הן מומחיות הן ניסיון.

מה שהיה הוא שהיה

בית המשפט העליון קבע, כי הטעמים שהיו נכונים למועד פסיקותיו הקודמות אינם קיימים עוד. כיום עומד לרשותו של כל שוטר תנועה מסוף ממוחשב, ובאמצעותו נבדק בזמן אמת כל רישיון נהיגה שמוצג לו. ממילא קשה עד בלתי אפשרי להערים על שוטר תנועה באמצעות הצגה של רישיון נהיגה שנפסל.

גם לטעם החינוכי שניתן בזמנו אין עוד תוקף היום שכן ביודענו כי נתוני אמת בדבר תוקף רישיון הנהיגה זמינים בכל אתר ואתר, בכל מסוף אצל כל שוטר תנועה, פוחתת ההשפעה הפסיכולוגית של עצם מסירת הרישיון. בעידן של מדיה דיגיטלית מפותחת, מתמעט בתודעתנו משקלו של רישיון נהיגה מנייר או רישיון מפלסטיק, ואפקט ההרתעה הנובע ממסירה פיזית של הרישיון כבר אינו פועל כבעבר.

גישה חדשנית או הליך מסורבל?

נימוקי בית המשפט, בגישתו החדשנית והליברלית לעניין הטעמים הטכנולוגיים והחינוכיים, אמנם עומדים במבחן המציאות, אך מתן הסמכות לרשות הרישוי לחשב את ימי הפסילה ולקבוע קביעות בעלות אופי שיפוטי עלולים להתגלות בעתיד שגויים. בית המשפט העליון מעניק סמכות שיפוטית לפקידי משרד הרישוי הנעדרים כל ידע וניסיון בתחום. מבחן המציאות מגלה, כי המחוקק העניק סמכויות בעלות אופי שיפוטי לרשות הרישוי ולפקידיה, אך אלו ממעטים להפעילה, אם בכלל.

”   במקרה אחד קבע בית המשפט העליון, כי פסילת רישיונו של מי שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה תחל מיום גזר הדין. במקרה אחר קבע בית המשפט העליון, כי נהג שהיה בעל רישיון נהיגה שתוקפו פג, אף אם חלפו שנים רבות מאז היה בתוקף, יהיה חייב בהפקדת חלף רישיון   “

כך לדוגמה מסוּרה סמכות השימוע וההחלטה לפקידי רשות הרישוי בעניין מתן רישיון נהיגה על פי תקנה 15ב לתקנות התעבורה ברשימה של מקרים המפורטים בתקנה, אך רשות הרישוי אינה מפעילה כלל שיקול דעת. כך גם בהחלטותיה על הטלת אמצעי תיקון על פי שיטת הניקוד או אימוץ המלצת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים לעניין רישיון נהיגה של מבקש רישיון. בהיעדר הפעלת שיקול דעת יופנו הנהגים לבית המשפט המנהלי, אך שם ייחסמו בחיפושם אחר הסיוע של בית המשפט, מאחר שלא כמו הפנייה לבית המשפט לתעבורה, שזו פנייה קצרה ומהירה שאינה כרוכה באגרה והכללים לדיון בה אינם נוקשים, פנייה לבית המשפט המנהלי כרוכה בתשלום אגרה, בכללים נוקשים, בפנייה בפרק זמן קצוב מיום שקמה העילה ובהליך מסובך שבאחריתו סיכון לחיוב בהוצאות משפט מרובות אם העתירה תידחה.

בית המשפט העליון נאחז אמנם בקדמה כדי להקל על נאשמים בחישוב פסילת רישיונם, אך עם זה חסם את דרכם לקבל סעד מבית המשפט.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

ממועד הביצוע של עבירה ועד שניתן פסק דינו של בית המשפט בעניינה חולף פרק זמן שבו הנהג הנאשם הוא חף מפשע. אי לזאת לכאורה אין להטיל עליו כל סנקציה. ואולם המחוקק הסמיך הן קצין משטרה והן שופט לנקוט נגד הנהג המעורב הליכים שונים, ובהם פסילת רישיון מנהלית על ידי קצין המשטרה ופסילת רישיון הנהיגה על ידי שופט עוד בטרם הסתיים הדיון בעניינו של אותו נהג.

מייד לאחר ביצוע העבירה, בסמכותו של קצין משטרה מדרגת מפקח ומעלה לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג לתקופות קצובות. אם היה לאותו קצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה, והעבירה גרמה לתאונת דרכים שנהרג בה אדם, יכול הקצין לפסול את הנהג מלהחזיק ברישיון הנהיגה לתשעים ימים. בעבירה שגרמה לתאונת דרכים ואשר נחבל בה אדם או ניזוק רכוש, רשאי קצין המשטרה לפסול את הנהג מלהחזיק ברישיון הנהיגה שישים ימים, ואילו בעבירה מתוך רשימת עבירות חמורות רשאי הוא לפסול את הנהג מלהחזיק ברישיון הנהיגה שלושים ימים. בין העבירות החמורות מצויות עבירות של אי מתן זכות קדימה לפי שלט, עקיפה בדרך לא פנויה או תוך חציית פס הפרדה רצוף, מהירות העולה על המהירות המותרת שבגינה מוזמן הנהג לדין, נהיגה בשכרות ואי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה תוך סיכונם.

כאמור, פסילה מנהלית שניתנה על ידי קצין משטרה היא קצובה בזמן, ואפשר לבטלה או לקצרה על ידי פנייה מתאימה לבית המשפט. ואולם לבית המשפט עצמו סמכות להטיל פסילה שיפוטית עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד הנהג. היה ונציג התביעה משוכנע שיש יסוד מספיק להאשמת נהג או בעל רכב בעבירה מהעבירות המפורטות בפקודת התעבורה, ואותו נציג תביעה הגיש לבית המשפט המוסמך לדון באותה עבירה בקשה לפסול את בעל הרישיון מלהחזיק בו, רשאי בית המשפט לפסול את הנהג מלהחזיק ברישיון עד לגמר בירור דינו או עד שתבוטל הפסילה.

לכאורה מדובר בסנקציה חמורה, המטילה על הנהג עונש עוד בטרם נשפט. לעתים יכול עניינו להתברר ולהסתיים רק בחלוף חודשים רבים, ואף שנים, שבהם טרם הוגש נגדו כתב אישום, ואף אם הוגש, טרם הסתיים הדיון בעניינו, ובמשך כל אותה תקופה הוא פסול מנהיגה, על אף שקיימת האפשרות שלבסוף יזוכה מאחריותו לעבירה.

המחוקק לא קבע קריטריונים ברורים למצב שבו יהיה רשאי בית המשפט לפסול את רישיונו של הנהג עד לתום ההליכים נגדו, ולפיכך מילאו בתי המשפט חוסר זה.

התאונה קטלנית? הנהג מסוכן

יודגש כי המחוקק הבחין הבחנה ברורה בין עבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם לבין כל עבירה אחרת. בעבירה שתוצאותיה קטלניות הורה המחוקק קטגורית, כי רק לאחר הגשת כתב אישום יפסול בית המשפט את רישיונו של הנהג עד למתן פסק הדין בעניינו. הטעם שניתן לכך היה שאדם שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית והוחלט להגיש נגדו כתב אישום, הוא מסוכן לכאורה בנהיגתו, ובאיזון שבין חזקת חפותו לקדושת החיים גובר העיקרון האחרון.

שונה הדבר בכל עבירה אחרת, שלא הביאה לתוצאות קטלניות. כאן מוסמך בית המשפט, לבקשת התביעה, לפסול רישיונו של אדם גם בטרם הוגש כתב אישום נגדו, אם הוגשה בקשה כזו על ידי נציג מוסמך של התביעה, ואם אותו נציג משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים את בעל רישיון הנהיגה או בעל רישיון הרכב בעבירה שברשימה המפורטת בפקודת התעבורה.

”   לכאורה מדובר בסנקציה חמורה, המטילה על הנהג עונש עוד בטרם נשפט. לעתים יכול עניינו להסתיים רק בחלוף חודשים רבים, ואף שנים, שבהם טרם הוגש נגדו כתב אישום, ואף אם הוגש, טרם הסתיים הדיון בעניינו, ובמשך כל אותה תקופה הוא פסול מנהיגה, על אף שקיימת האפשרות שלבסוף יזוכה מאחריותו לעבירה   “

על התביעה להגיש כתב אישום בתוך שלושה חודשים, שאחרת תפוג הפסילה, אלא אם כן בית המשפט אישר להאריכה מטעמים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, ואם כבר הוגש כתב אישום, תפוג הפסילה לאחר שישה חודשים. אולם בסמכות בית המשפט להורות על פסילה לפרק זמן אחר בלי לספק נימוקים מיוחדים, ובסמכותו אף להאריכה מעבר לשישה חודשים בהתאם לבקשת התביעה.

המחוקק כאמור לא קבע קריטריונים לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה לפסילה עד תום ההליכים, וקריטריונים אלה הם התפתחות של פסיקות בתי המשפט.

ואם רוצים עוד קצת?

בית המשפט העליון קבע, כי בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון נהיגה עד לתום ההליכים, עליו לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו. אם מצא בית המשפט כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון אם נהיגת הנהג מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה מסכנת חיים.

יחד עם זאת, במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בגין שלילת רישיונו לנהוג ברכב, גם אם היא לזמן קצוב. אלא ששיקולים אלה הם משניים לעומת חובת הדאגה לחיי אדם ולשלמות גופם. במקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן ממשית את הציבור, ראוי להשתמש גם באמצעים זמניים ודרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. אם מבקשים להאריך את משך הפסילה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות בזמן שעבר.

הכותב מהינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

סעיף 67 לפקודת התעבורה קובע, כי מי שהודיעו לו שנפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתוקפה והוא נוהג בניגוד לצו הפסילה, דינו מאסר שלוש שנים או קנס, או שני העונשים כאחד. במילים אחרות: מי שנפסל רישיונו ודבר הפסילה נודע לו והוא נוהג ברכב בניגוד לצו הפסילה, דינו מאסר שלוש שנים וקנס.

החוק גם קובע כיצד ינהג אדם שהוטלה עליו פסילה כזאת. תקנות התעבורה קובעות, כי אם נפסל בעל רישיון נהיגה על ידי בית משפט מלהחזיק ברישיונו, ימציא בעל הרישיון את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שנודע לו על הפסילה. אם שוכנע בית המשפט שהרישיון אינו בידי בעליו באותה שעה, ימציאו בעל הרישיון בתקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרישיון ובתנאים שקבע בית המשפט. כמו כן נקבע, כי מזכיר בית המשפט שהומצא לו רישיון נהיגה שבעליו נפסל מלהחזיק בו, יודיע לרשות הרישוי פרטים על הפסילה או על עונש המאסר שהוטל, וכן יודיעה על מספר התיק של בית המשפט.

”   בסופו של דבר קבע בית המשפט, כי הנאשם לא עבר עבירת נהיגה בזמן פסילה, שכן לא היה מודע לכך שהוא עדיין בפסילה. עם זאת לא פטר אותו בית המשפט מהפקדת הרישיון, ועל הנאשם הוטל להפקיד את רישיונו בבית המשפט ולא לנהוג שלושה חודשים   “

תקנות התעבורה אף קובעות באיזה אופן יופקד הרישיון ומה הן חובותיו של נהג שאין בידיו רישיון להפקיד. נקבע כי אם יודע בעל הרישיון על פסילת רישיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט, או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי העניין, עליו להמציא את רישיונו כאמור בחלק זה אף אם רישיונו אינו בר-תוקף אותה שעה. עוד נקבע, כי אם הוכח על פי תצהיר למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רישיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי העניין, כי רישיונו של בעל רישיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרישיון, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה. אם ימציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומרוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור.

אם כך, פקודת התעבורה, תקנות התעבורה והפסיקה שניתנה לאורך השנים לא הותירו כל ספק: מי שיודע על פסילת רישיונו, עליו להמציאו למזכירות בית המשפט. יתרה מזו, פקודת התעבורה אף קובעת, כי פסילה שהטיל בית משפט מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת, וכי בחישוב תקופת הפסילה לא יבוא במניין פרק הזמן שחלף עד מסירת הרישיון לרשות.

מעשה שהיה

למרות האמור לעיל זיכה לאחרונה בית המשפט לתעבורה נהג אשר רישיונו נפסל על ידי בית המשפט לשלושה חודשים, והוא נתפס נוהג בתום פרק זמן זה שנמנה מיום מתן פסק הדין, בלי שהנאשם הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט, כמתחייב בחוק.

להגנתו טען הנאשם, כי הקפיד לא לנהוג כל שלושת החודשים והחל לנהוג רק בתום פרק הזמן. עוד טען להגנתו, כי לא היה מודע לחובתו להפקיד את רישיונו כאמור לעיל. הנאשם טען להגנה של "טעות במצב הדברים" הקבועה בחוק העונשין והפוטרת נאשם מאחריות פלילית בנסיבות המפורטות באותו סעיף.

בית המשפט מצא את הנאשם תם לב, וקיבל את טענותיו כי האמין שתקופת הפסילה הסתיימה בתום שלושה חודשים, וכי לא ידע שעליו להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט כמתחייב בחוק. בית המשפט האמין לנאשם בהתבסס על טעויות טכניות בטופס גזר הדין ובהתבסס על טעות במזכירות בית המשפט, וקבע כי יש בטעויות אלו כדי לחזק את כנות הטענה של הנאשם ותום לבו.

”   כי אם נפסל בעל רישיון נהיגה על ידי בית משפט מלהחזיק ברישיונו, ימציא את רישיון הנהיגה לאותו בית המשפט מיד לאחר שנודע לו על הפסילה. אם שוכנע בית המשפט שהרישיון אינו בידי בעליו באותה שעה, ימציאו בעל הרישיון בתקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאתו ובתנאים שקבע בית המשפט   “

בית המשפט, כאשר הוא מנתח את היסוד הנפשי בעבירה של "נהיגה בזמן פסילה", קובע כי זוהי עבירה הדורשת מחשבה פלילית לשם התהוותה, ועל התביעה רובץ הנטל להוכיח קיומו של יסוד נפשי כזה אצל הנאשם לצורך הרשעתו. העבירה נהיגה בזמן פסילה היא חריג בפקודת התעבורה, שכן רוב העבירות שנקבעו בפקודה ובתקנות על פיה הן מסוג של אחריות קפידה, אשר בהתקיים היסוד העובדתי הנדרש להתהוותן, קיימת חזקה משפטית בדבר קיום היסוד הנפשי של מחשבה פלילית או רשלנות, ואין עוד צורך להוכיחו. במילים אחרות: ברוב רובן של עבירות התעבורה לא צריך להוכיח כוונה פלילית לביצוען, ודי להוכיח כי הן בוצעו בפועל. לעומת זאת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, על התביעה להוכיח לא רק שהעבירה בוצעה אלא שלמבצעה היתה כוונה לבצעה. סיווגה של עבירת נהיגה בזמן פסילה כעבירה של מחשבה פלילית, עולה מתוך לשון הנורמה המפורשת והברורה, אשר דורשת מודעות של ממש על אודות הפסילה.

בסופו של דבר קבע בית המשפט, כי הנאשם לא עבר עבירת נהיגה בזמן פסילה, שכן לא היה מודע לכך שהוא עדיין בפסילה. עם זאת לא פטר אותו בית המשפט מהפקדת הרישיון, ועל הנאשם הוטל להפקיד את רישיונו בבית המשפט ולא לנהוג שלושה חודשים.

המדובר בפסק דין של בית משפט לתעבורה, שטרם עבר ערכאות שיפוטיות גבוהות יותר.

הכותב מהינו מומחה למשפט תעבורה sgilad-law.co.il

ב-23 ביוני 2010 נכנסה לתוקפה תקנה היוצקת תוכן להוראות פקודת התעבורה והמאפשרת לרשות הרישוי לפסול רישיון נהיגה של נהגים הנחשבים מסוכנים. על פי פקודת התעבורה, אם הייתה רשות הרישוי משוכנעת, על פי ראיות שהובאו לפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רישיון הנהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רישיון הנהיגה הוא "פרוע או מופרע" (כך על פי לשון הוראת הפקודה), רשאית היא, בהחלטה מנומקת, ולאחר שניתנה לבעל הרישיון הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מלהחזיק ברישיון הנהיגה.

בשנים 2007 עד 2008, ביוזמת שר התחבורה דאז, שאול מופז, החלו משרדי הרישוי בארץ לזמן נהגים שצברו מספר רב מאוד של הרשעות תעבורה לצורך שימוע טרם ייפסל רישיונם. לאחר שהחליטה רשות הרישוי לפסול את הרישיון, היה עליה להביא את ההחלטה לאישורו של שופט תעבורה, אחרת הייתה מבוטלת מאליה. בקשות לאישור פסילת רישיונות הובאו בפני שופטי תעבורה, אלא שאז ניתנו על ידי הערכאות השונות פסקי דין סותרים: חלק מפסילות הרישיון של רשות הרישוי אושרו, חלקן קוצרו, וחלקן בוטלו. עיקר טרוניותיהם של שופטי התעבורה היה על חוסר אחידות בקביעותיהם של משרדי הרישוי השונים, שהחליטו לפסול נהגים בעלי מספר עבירות שונה לתקופות פסילה שונות, וניכר היה כי אין קריטריונים אחידים בקביעות אלו.

פקודת התעבורה מחייבת נהג שרישיונו נפסל להמציא את הרישיון לרשות שפסלה אותו. לרוב מדובר בפסילה של בית המשפט ושופט קובע את משך תקופת הפסילה ואת מועד הפקדת הרישיון. תקנות התעבורה קובעות, כי במידה שבעל הרישיון לא מחזיק בו בעת היוודע לו דבר הפסילה, עליו להמציא את הרישיון בתקופה שקבע בית המשפט ולספק ערבויות להמצאת הרישיון לפי התנאים שקבע בית המשפט. עוד קובע החוק, כי תקופת פסילה שנקבעה על ידי בית המשפט תצטבר לתקופה אחרת שהוטלה על הנאשם, וכי אם הוטל עליו גם עונש מאסר בגין אותו אירוע, יחל מניין ימי הפסילה מיום שסיים הנאשם לרצות את עונש המאסר. מי שרישיונו אבד יוכל להציג תצהיר על כך במקום רישיון נהיגה, ומניין ימי הפסילה יחל מיום הפקדת התצהיר בפני הרשות הפוסלת. הוראות תקנה זו חלות גם על מי שרישיונו נגנב או שתוקף רישיונו פג וכן על מי שלא הוציא מעולם רישיון נהיגה.

הפסילה טרם התחילה

לכאורה נראים הדברים פשוטים, אך במשך השנים קרה לא אחת שנהגים שסברו, שמניין תקופת הפסילה כבר חלף ושהם אמורים לקבל את רישיונם חזרה, גילו כי מבחינה משפטית, למרות שחלפו חודשים ואף שנים מאז שחדלו לנהוג, טרם החלה תקופת הפסילה.

כך קרה שנאשם נפסל מנהלית על ידי קצין משטרה, ולאחר מכן הוארכה פסילתו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בגין אותו אירוע. בסופו של דבר גזר עליו בית המשפט עונש פסילה ארוכת שנים שהחלה מיום שנפסל מנהלית על ידי אותו קצין. מספר שנים לאחר שניתן גזר הדין ביקש הנאשם לבדוק את מניין תקופת הפסילה, ומזכירות בית המשפט הודיעה לו שמכיוון שלא הפקיד את רישיונו או תצהיר במקומו במזכירות בית המשפט, טרם החל מניין שנות הפסילה.