מגה מזון
כתבות
מגה משפט מזון

מגה משפט מזון

עמוד 44
 
17/08/2021
זמן קריאה: 1 דק'

חברת מילוז (1989), בעלת מפעל לייצור עגבניות שמוצריה נושאים את המותגים ויטה, טל וטל וטרי, מבקשת לבטל את החלטת הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה, המחייבת אותה בהחזר מענקים מלא, בסכום של 5.57 מיליון ש"ח, ולקבוע כי לא יושבו המענקים.

בפנייתה לבית המשפט המחוזי בירושלים נאמר, כי בחודש אוקטובר 2017 הגישה מילוז עתירה לביטול החלטה קודמת של הרשות להשקעות, אשר ביטלה למפרע את כתב האישור שניתן לה בשנת 2000, וחייבה אותה בהחזר מענקים מלא, בכלל זה הפרשי ריבית והצמדה, בסך כולל של 5.5 מיליון שקלים.

בדיון שהתקיים בעתירה במאי 2018 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, לפיה החלטת הרשות לבטל למפרע את כתב האישור תעמוד בעינה, וכי העיסוק בהשבת המענקים שניתנו למילוז באופן מלא או חלקי יחזור לדיון בוועדת ההשגה לפי החוק לעידוד השקעות הון. ואולם הוועדה דחתה את השגתה של מילוז, וקבעה כי היא נדרשת להחזר מענקים מלא בסך 5.57 מיליון ש"ח.

עתה הגישה מילוז לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה מנהלית לביטול החלטת ועדת ההשגה, וביקשה לקבוע כי לא יושבו המענקים, ולחלופין יוחזר עניינה לדיון במינהלת הרשות להשקעות, וכן להורות לה לדון בשיעור ההחזר (אם בכלל). לחילופין מבקשת מילוז לקבוע כי היא חייבת בהחזר מענקים חלקי, וכן לקבוע את שיעורו.

תמונת אילוסטרציה

מילוז טוענת בעתירתה, כי בהחלטת ועדת ההשגה נפלו פגמים רבים הן לגופה של ההחלטה הן באופן קבלתה, אשר כל אחד מהם, כל שכן במצטבר, מביא לביטול ההחלטה. בין היתר, לטענת מילוז, ועדת ההשגה מוסמכת לדון בשאלת ביטול כתב האישור, אך איננה מוסמכת לדון בקביעת השיעור של החזר המענקים. סמכות זו מוקנית למינהלת הרשות להשקעות.

ועדת ההשגה לא בחנה את עניין השבת המענקים על פי הקריטריונים שקבעה הרשות, ושיקוליה לא היו מן העניין. נטען כי הוועדה לא שקלה שיקולים רלוונטיים. למשל, שהחזר המענקים עלול להביא לקריסת המפעל הממוקם במיקום ביטחוני בעייתי, באזור בעל עדיפות לאומית ונחות מבחינה כלכלית, שיש בו קושי תעסוקתי רב ושיעורי אבטלה גבוהים. הוועדה לא שקלה שהחזר המענקים יפגע בפעילות הסדירה של המפעל ובהעסקת העובדים ולא שקלה את מצבו הפיננסי הבעייתי.

לסיכום, נטען בעתירה, ההחלטה אינה סבירה, אינה מידתית ומפלה בהשוואה למפעלים אחרים שלהם בוטל כתב האישור ללא החזר מענקים.

17/08/2021
זמן קריאה: 1 דק'

בקשה לאישור תביעה ייצוגית בהיקף מצרפי של 39 מיליון ש"ח הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז נגד החברה המרכזית לייצור משקאות קלים מבני ברק (קוקה קולה). במוקד הבקשה נמצאים המוצרים קוקה קולה זירו וקוקה קולה דיאט במארזי פחיות של 0.33 ליטרים, המיוצרים והמשווקים על ידי הנתבעת במקטע השיווק החם (אפיק לשיווק משקאות קלים באמצעות רשתות השיווק לצורך צריכה ביתית. המשקאות אינם מקוררים).

לטענת המבקשת, אתי לוי חדד, זה שנים רבות שקוקה קולה היא בעלת מונופלין בשוק הקולה. היא מנצלת לרעה את כוחה וגובה מחירים מופרזים בגין המוצרים הנזכרים לעיל, באופן הפוגע בצרכנים והמפר את חוק התחרות הכלכלית (שמו הקודם: חוק ההגבלים העסקיים).

לפי חוות דעת מומחה של ד"ר כורש גליל, בשש השנים האחרונות מארזי הפחיות של קוקה קולה זירו וקוקה קולה דיאט, המשווקים לרוב בשוק החם במארזים של שש פחיות, מתומחרים בממוצע ב-5.52 ש"ח ביתר לליטר משקה לעומת מוצרים מתחרים, דהיינו פער בשיעור ממוצע של 141% ממחיר המשקה שנגבה מהצרכן. בבקשה נטען כי המחיר ומופרזותו דוקרים את העין וברורים לכל. על פי חוות הדעת, הנזק לציבור בשבע השנים האחרונות הוא 38 מיליון ש"ח. כך עולה ממבחן השוואה שביצע המומחה בשנים 2018-2013, תוך השוואת מחיר של פחיות קוקה קולה למחיר המשקה המתחרה פפסי קולה. נכון לחודש דצמבר 2015, מחיר פחית קוקה קולה היה יקר ממחירו מישראל רק בשלוש מדינות מבין 71 מדינות שנבדקו: נורווגיה, קוסטה ריקה ושוודיה. לדברי המומחה, אם מתייחסים למחיר של 4.9 ש"ח, ישראל מדורגת במקום השני. מחיר פחית בישראל גבוה יותר ממחירה במדינות רבות הנחשבות כבעלות יוקר מחיה גבוה יותר מהקיים ישראל: שוויץ, אוסטרליה, דנמרק, איסלנד, אנגליה וניו-זילנד.

תמונת אילוסטרציה

השוואה זו מספקת אינדיקציה ראשונית למחיר הפחיות המופרז. המחיר לליטר משקה בכמה מדינות ברבעון הראשון של שנת 2016 היה גבוה ב-44% ממחירו במדינה השנייה בסדר המחיר (ספרד) וב-90% ממחירו במדינה הזולה ביותר (ארצות הברית). תמונה דומה עולה גם מהשוואה בכל אחת מהשנים 2013 עד 2015.

בבקשה צוין כי מאז הוכרזה קוקה קולה כבעלת מונופולין בשוק משקאות הקולה (הרגיל והדיאט) לפני כ-20 שנים, וחרף הוראות ברורות שניתנו לה, כוח השוק שלה בשוק הקולה גדל, וכיום הוא כ-88%. היא שולטת בשוק הקולה באופן מוחלט כמעט. היא נקטה פעולות שאינן לגיטימיות כדי לדחוק החוצה את מתחרותיה ולשמר את מעמדה המונופליסטי על חשבון הציבור.

לפני כשנתיים הודיעה הממונה על ההגבלים העסקיים על כוונתה להטיל על קוקה קולה עיצום כספי בסכום חסר תקדים של 62 מיליון שקלים, כפוף לשימוע בגין הפרת ההוראות שניתנו לה כבעלת מונופולין ונקיטה במספר פרקטיקות אנטי תחרותיות שנועדו לשמר את כוחה המונופוליסטי.

17/08/2021
זמן קריאה: 1 דק'

משרד הבריאות נתבע לפצות בסכום של 884,000 ש"ח את חברת עטרה גידול ושיווק פירות וירקות בגין ביטול זכייתה במכרז שפרסם לאספקת פירות וירקות לבתי החולים הממשלתיים. בתביעה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים מציינת התובעת, כי על פי עמדת משרד הבריאות, המכרז נועד לתת מענה להתנהלות בעייתית ושרירותית שהייתה קיימת בבתי החולים הממשלתיים בכל הקשור לרכש של פירות וירקות, אשר לא מיצתה את כוח הקנייה העצום של המשרד, תוך פגיעה בקופה הציבורית.

בהסתמך על זכייתה במכרז, התובעת נערכה באופן מלא לתחילת האספקה לכל בתי החולים המצויים באזורי הזכייה שלה, דרום ומרכז, ובכלל זה ירושלים, סך הכול 13 בתי חולים ב-17 נקודות חלוקה. על פי הודעת משרד הבריאות, היה עליה להתחיל את האספקה מכוח המכרז ב-1 אפריל 2016.

העותרת השקיעה כספים ומשאבים אדירים כדי לספק את המוצרים ולעמוד בלוחות הזמנים. אולם ב-28 במרס 2016, לאחר שהתובעת סיימה להיערך ליישום המכרז ושלושה ימים בלבד לפני תחילת האספקה, הודיע לפתע משרד הבריאות כי הוא מקפיא את היישום.

כעבור חודשים רבים הודיע משרד הבריאות על ביטול של זכיית התובעת במכרז וביטול ההתקשרות בין הצדדים. בחלוף חודשים רבים נוספים הודיע משרד הבריאות על ביטול המכרז כולו.

לטענת העותרת, משרד הבריאות נכנע ללחצים שהופעלו עליו. בית המשפט התבקש לחייב את המשרד לפצות את התובעת בגין נזקיה הכבדים.

עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זייתון, אור לבארד |  
24/06/2021
זמן קריאה: 4 דק'

עניינה של סקירה זו בתביעה ייצוגית על סך 7,000,000 שקלים נגד חברת ניצת הדובדבן בע"מ (להלן: "היבואנית") בגין ייחוס סגולות רפואיות למוצרי מזון ותוספי תזונה שמיובאים ונמכרים על ידה.

היבואנית, אשר לדבריה מתמחה יותר מ-20 שנה ביבוא ומכירה של מוצרי מזון מיוחדים בעלי קונוטציה בריאותית, כגון מזונות מן הטבע, מזונות אורגניים ודגנים מלאים, נתבעה על ידי צרכן אשר ביקר באחד מסניפי היבואנית ורכש מספר מוצרים לו ולאביו לטיפול בליחה ובבעיות לב. לדברי הצרכן, המוצרים נרכשו לאחר ששלטים שהוצבו בחזית מדף המוצרים, וכן נטורופטית שעבדה במקום, הבטיחו כי למוצרים סגולות בתחומים ריפוי של מגוון מחלות, מניעתן וטיפול בחולים בהן. על המוצרים שנרכשו לטיפול בבעיות לב ולטיפול בליחה נכתב, הן באתר והן בעלוני החברה, כי הם בעלי סגולות רפואיות. לדוגמה, על אחד ממוצריה פרסמה היבואנית, כי הוא נועד למנוע מחלות לב וכלי דם, הפרעות בקצב הלב ויתר-לחץ דם, ולטפל במחלות אלו. נוסף לכך פרסמה היבואנית התוויות רפואיות לכל אחד ממוצריה בהתאמה.

לטענת הצרכן, לאחר שיחה עם חבר קרוב הבין, כי אי אפשר לטפל בליחה ובבעיות לב בעזרת חומרים כגון "עלים", וכי אסור לייחס למוצרי מזון סגולות רפואיות. על כן החליט להגיש נגד היבואנית תובענה ייצוגית.

בתביעתו נסמך הצרכן על תקנות בריאות הציבור (איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון), שאוסרות ייחוס סגולת ריפוי למצרך מזון, ופרסום שצריכת מצרך מזון עשויה לרפא מחלה או למונעה. כמו כן, על פי התקנות על היבואנית להימנע מלהזכיר בפרסום מוצריה אברים או חלקים מן הגוף.

עקב הגשת התובענה, הורידה היבואנית מן האתר את הפרסומים ובהם ייחוס סגולות רפואיות, בטענה כי הדברים פורסמו באתר זמני בלבד ולא נמצאים באתר הקבוע. נוסף על כך הורידה היבואנית מן הסניף שבו רכש הצרכן את השילוט המוזכר מן המדפים, תוך מתן הסבר שהשלטים נתלו בניגוד לאמור בחוק בשל פעולה עצמאית של אחת מעובדות המקום.

לאחר שבית המשפט קבע, כי אין חולק על כך שהיבואנית הפרה בפרסומיה את האמור בחוק, התמקד הדיון בבית המשפט בשאלת ההוכחה. על הצרכן היה להוכיח במסגרת התביעה את היקף הנפגעים מפרסומי היבואנית ואת הנזק שנגרם להם.

לשם כך השתמש הצרכן בסוקר מומחה, שבחן צרכנים שנחשפו ולא נחשפו לפרסומי היבואנית במהלך רכישת מוצרי החברה, וכיצד השפיעו פרסומים אלו על החלטתם. על פי תוצאות הסקר, 55% מרוכשי תוספי התזונה ציינו כי פרסומי היבואנית השפיעו במידה רבה על החלטתם לרכוש את המוצרים.

היבואנית מצאה כשלים רבים שנעשו בזמן עריכת הסקר, בכללם מספר משתתפים נמוך מן הרגיל לסקרים מסוג זה ובחירת משתתפים שגויה. בית המשפט קיבל בעניין זה את טענתה, וקבע כי לא עלה בידי הצרכן להוכיח את היקף הנפגעים מפרסומיה.

במסגרת טענותיו הוסיף הצרכן, כי לחברי הקבוצה נגרם נזק בשל פגיעה באוטונומיה, דהיינו היבואנית פגעה בפרסומיה בכוח הבחירה של הצרכנים. בית המשפט דחה טענה זאת, וקבע כי כדי להוכיח קיומו של נזק עקב פגיעה באוטונומיה, יש להוכיח תחושות של עלבון, כעס ותסכול ברמה המצדיקה פיצוי, ואילו הצרכן לא הצליח להוכיח את האמור בעזרת הסקר שהגיש לבית המשפט.

בסיכומו של דבר דחה בית המשפט את התובענה. לדבריו, הצרכן לא עמד ברף ההוכחה הדרוש כדי להוכיח את היקף הנפגעים ואת הנזק שנגרם להם. מלבד דחיית התובענה, חייב בית המשפט את הצרכן לשלם לנתבעות שכר טירחת עורך דין בסך 11,700 שקלים והוצאות מומחה מטעם הנתבעות.

פסק דין ת"צ 33133-11-11 ניתן ביום 4 ביוני 2019, בבית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כבוד השופט ד"ר מנחם רניאל.


הסקירה לעיל היא בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, עו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים.דוא"ל: Gill.Nadel@goldfarb.com

כותרת
תוכן